דחיית תביעה לקצבת נכות לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי

במכתב מיום 27.5.10 הודיע המוסד למערערת על דחיית התביעה לקיצבת נכות מהעבודה לתקופה 3.1.2005-5.07 בגין שהוי לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

...

המערערת סומכת בעניין זה על סעיף 8 לחוק ההתיישנות שזו לשונו: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". אנו סבורים שהנסיבות הקיימות אינן מצדיקות את החלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

[5: עב"ל (ארצי) 711/08 יצחק צרבינסקי – המוסד לביטוח לאומי (17.3.2010)] משלא הייתה במקרה זה התיישנות שלא מדעת, המשליכה על הוראות סעיף 296 לחוק, ובהתחשב בכך שעילת התביעה נולדה בתאריך 3.1.1.2005, אין מנוס מדחיית הערעור על פי הוראת 296 סעיף לחוק.

סוף דבר הערעור נדחה.

במכתב מיום 23.7.13 הודיע הנתבע לתובע על דחיית התביעה לתשלום גמלת נכות מעבודה הואיל ו- "על סמך סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לא משולמת גמלה בעד תקופה של למעלה מ- 12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה." כנגד החלטת הנתבע כאמור, הוגשה התובענה שבפנינו.

לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לא משולמת גמלה בעד תקופה של למעלה מ-12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה.

...

תמצית טענות הנתבע: יש לדחות את התביעה על הסף בגין חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר – לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע ולפיה אין התובע זכאי לתשלום גמלה בעד התקופה העולה על 12 חודשים עובר לחודש שבו הוגשה התביעה.

לפיכך, התביעה נדחית.

ביום 7.8.19 קיבל התובע מכתב החלטה מהנתבע (להלן: ההחלטה) לפיו "לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, ניתן לשלם גמלה עד 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. בסעיף 107 לחוק נקבע כי חישוב מענק נכות מעבודה שווה לקיצבה חודשית כפול 43 חודשים. כיוון שהתביעה הוגשה באיחור, הופחתו מ 43 חודשי הקצבה, 41 חודשים לפי הפרוט הבא: 41 חודשים שחלפו מתום 12 החודשים שעברו ממועד תחילת הזכאות למענ' ב 29.4.14 ועד מועד הגשת התביעה לדמי פגיעה ב- 5/9/2018. לפיכך, ישולם לך מענק השווה ל-2 חודשי קצבה על סך 2,062 ₪...".[footnoteRef:1] [1: נספח ד' לכתב התביעה.

ביחס לטענתו של התובע כי תחולת המועדים לפי סעיפים אלו אינה רלוואנטית אליו, שכן לא ידע אודות מועד תחילת הווצרות העילה, לא מצאנו טעם בטענה זו, שכן התובע הגיש את תביעתו הראשונה בגין טינטון כבר בשנת 2014 ולכן בהכרח ידע אודות ליקוי זה. למעלה מכך בסיכומיו ציין התובע כי בסמוך לדחיית התביעה הראשונה המשיך לחוש ברע, ואף נידרש לטפול רפואי בגין הטינטון.

...

בהתאם לכך לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבע.

ביחס לטענתו של התובע כי תחולת המועדים לפי סעיפים אלו אינה רלוונטית אליו, שכן לא ידע אודות מועד תחילת היווצרות העילה, לא מצאנו טעם בטענה זו, שכן התובע הגיש את תביעתו הראשונה בגין טנטון כבר בשנת 2014 ולכן בהכרח ידע אודות ליקוי זה. למעלה מכך בסיכומיו ציין התובע כי בסמוך לדחיית התביעה הראשונה המשיך לחוש ברע, ואף נדרש לטיפול רפואי בגין הטנטון.

סיכום התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

הנתבע הכיר בתאונה שארעה לתובע ביום 11/7/2013 כתאונת עבודה, אולם דחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה לתקופה שמיום 30/11/2013 – 11/10/2013, מאחר ותביעתו לקביעת דרגת נכות הוגשה רק ביום 30/12/14.

יחד עם זאת הובהר כי לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לא משולמת גמלה בעד תקופה של למעלה מ-12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה.

התובע מילא את טופס התביעה לקביעת דרגת נכות בחודש 6/2014, כלומר במסגרת 12 החודשים הקבועים בחוק, אך משום מה לא הגיש את הטופס הנ"ל למוסד בחודש יוני אלא רק בחודש דצמבר 2014 ולכן על פי סעיף 296 לחוק, לא ניתן לשלם גמלת נכות עבור התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%.

...

סוף דבר הנני דוחה את תביעת התובע לתשלום הקצבה בגין התקופה שמיום 30/11/2013 – 11/10/2013.

בהחלטתו שבנידון קבע הנתבע כי לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי", או "החוק"), ניתן לשלם גמלה עד 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה.

הנתבע הגיש ערעור פורמאלי על פסק הדין ומחק אותו לאחר זמן קצר, ופסק הדין הפך לחלוט (עב"ל (ארצי) 44761-07-20); - ביום 6.9.2020 הוציא הנתבע מכתב לתובע ובו צוינה הכרה בתאונת העבודה שנגרמה לתובע; - ביום 14.7.2020 הגיש התובע תביעה לנתבע לקביעת דרגת נכות מעבודה, בשל תאונת העבודה; - ביום 3.10.2021 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון לתובע את הנכויות הבאות, כדלקמן: בין יום 9.7.2009 ועד ליום 24.7.2009 – 100%; בין יום 8.8.2009 ועד ליום 31.10.2009 – 100%; בין יום 1.11.2009 ועד ליום 31.1.2010 – 50%; בין יום 1.2.2010 ועד ליום 20.10.2020 – 25%; בין יום 21.10.2020 ועד ליום 20.1.2021 – 100%; החל מיום 21.1.2021 ואילך – נכות צמיתה בשיעור 45%; - ביום 24.11.2021 דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע לתשלום רטרואקטיבי של התגמולים, תוך שנקבע כי נוכח השהוי בהגשת התביעה לדמי פגיעה, רק בחודש 11/2014, לא קמה לתובע זכאות לדמי הפגיעה, וכן לא קמה לו זכאות לתגמול קצבת נכות לתקופה רטרואקטיבית עובר ליום 1.11.2013, 12 חודשים עובר להגשת התביעה לדמי פגיעה.

לאור כך, מבוטח שיוכל להוכיח כי לפני מספר שנים ארעה לו תאונה שתוכר כתאונת עבודה, יהיה זכאי לאחר הגשת התביעה לגימלת נכות לקבל את אותה גימלה, אך ורק בעד התקופה הסמוכה להגשת תביעתו למוסד לגימלת הנכות, ולא לפני כן[footnoteRef:3].

...

גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.