בכתב העירעור (שצורף כנספח א' לכתב ההגנה) נכתב: "על יסוד האמור בעירעור דנן, בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכותו... ולהורות על ביטול פסק הדין... וכן לחייב את המשיב לשלם למערערת את כספי הנאמנות בסך 450,000 ₪."
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק זה ביום 11.1.23 התבקשה התובעת להודיע, האם היא עדיין עומדת על התביעה, לאור פסק הדין של כב' השופט גונטובניק, שדחה את התביעה לחייב את הנתבע להחזיר לה את כספי הנאמנות, ובהיתחשב בעירעור שהוגש על פסק הדין, שגם בו מתבקש לפסוק סעד זה.
התובעת ביקשה שהות למתן עמדתה.
...
כב' השופט גונטובניק נשען על הממצאים שנקבעו בהליכים שקדמו להליך שהתנהל לפניו (כמפורט לעיל) כדי לדחות את הסעד ההצהרתי שהתבקש בקבעו (סעיף 27 לפסק הדין): "...שמבחינת זירת המחלוקת הרלוונטית לתובעת די לי בקביעה שהמנוח קיבל את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם המכר, ולכן היה ניתן לשחרר את הכספים שהוחזקו בנאמנות ולהעבירם בהתאם להוראותיו של מר איטח. כזאת נעשה, הכספים הועברו, ובכך באה הנאמנות לסיום".
הסעד להמצאת מידע ביחס לכספי הנאמנות התקבל (סעיף 53 לפסק הדין): "אני מקבל את טענת התובעת כי הנתבע הפר את חובתו כנאמן שעה שלא השיב כלל לפנייתה לקבל מידע בעניין הנאמנות, ומחייב אותו לפנות לבנק הרלוונטי כדי לראות האם ברשותו מסמכים הנוגעים לנאמנות".
בסיכומיה בהליך הקודם דרשה התובעת סעד נוסף: לחייב את הנתבע לשלם לה את כספי הנאמנות, הסך של 450,000 ₪.
הנתבע סבור שדין התביעה להימחק על הסף, משום שהסעד הנדרש בה כבר נדחה בפסק הדין של כב' השופט גונטובניק, ומשום שסעד זה עומד לדיון גם בערעור שהוגש על פסק הדין.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התקיים מעשה בית דין, התקיים השתק עילה והתקיים השתק שיפוטי, המצדיקים כולם, יחד עם עקרונות היסוד שנקבעו בתקנות החדשות, דחייה על הסף של תביעה זו.
אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.
בהתחשב בכל האמור לעיל, מחד, ובשלב המקדמי יחסית שבו נדחתה התביעה, מאידך,אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ולאוצר המדינה הוצאות בסך 15,000 ₪.
