דחיית תביעה להולכת חשמל שרוצה לבנות חברת חשמל באזור בלעדיות

הנתבעת 1 היא חברה קבלנית שבנתה את הבניין (להלן: "הנתבעת").

התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבעת וכנגד אברהם ליברמן ז"ל, אולם משזה הלך לבית עולמו ביום 11/4/13, תוקן כתב התביעה כך שהוא הוגש גם כנגד אלמנתו וכנגד עיזבונו באמצעות בתו, תמר אלבז (להלן: "ליברמן המנוח" ו- "תמר").

טענות הצדדים בכתב התביעה (המתוקן בשנית) טוענת התובעת כי מקור הליקויים באיטום בדירה מצוי באיזור תיקרת חדר מקלחת ההורים ובסלון הצמוד לה, וכי בנקודות אלו ישנה חדירת מים מדירת הנתבעים, הנובעת, בין היתר, בשל העדר בידוד, וכי בגין כך נפגעת יכולתה להשתמש בדירה באופן קצוני.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבעת בנתה את הבניין ברשלנות וכי הגם שהיא פנתה אליה מספר פעמים בדרישה לתיקון הליקויים, הן בעל פה והן בכתב, ואף נתנה לה מספר הזדמנויות לתיקון הליקויים, פעלה הנתבעת רק בדירה ולא תיקנה את הליקויים במלואם, אשר החמירו עוד לאחר הגשת התביעה.

בגין תקופה זו עותרת היא גם לתשלום ארנונה, ועד בית, חשבונות מים וחשמל והוצאות בגין ניקיון הדירה, בסך נוסף של 10,000 ₪ (להלן הפצוי בגין תקופת התיקונים והתשלומים הנוספים ביחד: "ההוצאות הנוספות").

על כן טוענת היא כי הנתבעים לא פעלו להקטנת הנזק, ומשכך וכפי האמור, כי האחריות הבלעדית לתיקון הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הליקויים באיטום והשהוי בתיקונם רובצת על כתפי הנתבעים בלבד.

משכך מבקשים הם לדחות את התביעה שהוגשה כנגדם תוך חיוב התובעת בתשלום הוצאות.

שרה הוסיפה על האמור כי הסכימה לשלם דמי שכירות מופחתים וכי לא רצתה לעזוב את הדירה שכן היא חיכתה (ועדיין מחכה) לקבלת מפתחות לדירה בבנייה אותה רכשה ומשום שבעלה אינו בקוו הבריאות ומעבר דירה נוסף לא ייטיב עימו.

...

בעניין זה אני דוחה את טענת הנתבעת שעלתה בחקירתם של וינברגן ושל עו"ד הדר, לפיה הקושי במציאת שוכר חלופי נבע דווקא מהבטוחות הגבוהות שדרשה התובעת (וקיבלה משרה ובעלה) בעת השכרת הדירה.

עם זאת שוכנעתי כי בדירה היו כבר בעבר נזקי רטיבות אחרים.

אזכיר לפני סיום כי התובעת ויתרה על תביעתה לפיצוי בגין עגמת נפש ועל כן אין צורך לדון בה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

על סמך הצהרותיו של התובע בדבר כישוריו והתחייבותו לפעול בשקדנות, מסירות ונאמנות לצורך מכירת מוצרי רביד, העניקה רביד לתובע– הזכיין זכות בלעדית למכור מוצרים הנושאים את שמה.

שלב המשא ומתן על פי סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "החוק") "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת בתום לב" סעיף 12 (ב) לחוק קובע פיצויים בעד נזק שניגרם עקב משא ומתן שנוהל בחוסר תום לב. הנחה היא שבמהלך המו"מ כל אחד מהצדדים חייב לדאוג לאינטרסים שלו, אך עליו לעשות זאת באופן הוגן (ע"א 6370/00 קל ביניין בע"מ נגד ע.ר.מ רעננה לבנייה והשכרה בע"מ נו (3), 289).

התובע לא הודיע לרביד בזמן אמת על ביטול החוזה בשל הפרתו היסודית וסבורני שלו רצה לקיימו ניתן היה להגיע להסכמה בעיניין זה. מועד מסירת החנות אני דוחה את גרסת התובע כי הוטעה בכל הנוגע למועד מסירת החנות.

על פי סעיף 15.1 לחוזה השכירות בחנות יישארו כל המתקנים שחוברו בחיבור של קבע גם אם הותקנו על ידי השוכר ועל חשבונו ובמיוחד ולהסרת כל ספק הובהר כי בחנות יישארו מתקן מיזוג אויר ומערכת חשמל והשוכר לא יהיה זכאי לכל פיצוי או החזר כספי.

צדדים לחוזה רשאים אפוא להתנות עליו, או לשנות הוראה מהוראותיו והדבר יכול שיילמד מהתנהגותם (ע"א ת.א. 1297/97 קרסנטי משה נגד אור אסתר תק-מ"ח 2002 (2) 3838, ע"א 4956/90 פז-גז חברה לשיווק בע"מ נגד נ. גזית הדרום בע"מ פדי מו (4) 35, 40; ע"א 5630/90 צבי תדמור נגד ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ ואח' מז (2) 519).

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע.

ימין העיד על מאמציה של רביד ללכת לקראתו ולסייע לו בהתארגנות, לרבות השקעה בהכשרת סנדי אורן (להלן: "אורן") לצורך ניהול החנות.

מחקירתו הנגדית למדנו שהוא איננו יודע כמה זכיינים היו לרביד, כמה אחוזים מהדוח ניתן לייחס לשפל הכלכלי במשק, וכמה אחוזים מהירידה ניתן לייחס לעובדה שחנויות נוספות ניפתחו באיזור.

...

לסיכום: התובע נכנס לעסקה לתועלתו הכלכלית ולרוע מזלו הסתבר לו שטעה וכפי הנראה איננו יכול להפיק רווחים כפי שציפה.

אני מקבלת את עדות התובע, אשר הועלתה על ידו על הכתב (נספח ה לתצהירו), על כך גם חזר בחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 10.12.2014, עמ' 16, ש 20-31) ונתמכה גם בעדות קרן חדד, עו"ד שייצגה אותו באותה העת (פרוט' מיום 10.12.2014, עמ' 7,8) ימין לא הציג גרסה נוגדת באשר לאי קיום חלקה של רביד על פי ההסכם המאוחר ולא סיפק הסבר מדוע רביד הפסיקה לספק את "רשת הבטחון" שהתחייבה.

סוף דבר אני דוחה את התביעה והתביעה שכנגד.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 14431-11-08 פולטורן ואח' נ' יוג'י (א.פ) בע"מ ואח' בפני כב' השופטת בדימוס חנה לפין הראל תובע ולדימיר פולטורן, ת.ז. 319435962 ע"י ב"כ עו"ד ט. לוין-כפיר ושות' נתבעות 1. יוג'י (א.פ) בע"מ, ח.פ. 51-305109-4 ע"י ב"כ עו"ד הוד, סוקול ושות' 2. סולל בונה - פתוח וכבישים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליאורה קלטניק 3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד הוד, סוקול ושות' 4. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליאורה קלטניק הצד השלישי כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליאורה קלטניק פסק דין

התובע היה עובד מטעם הנתבעת מס' 1 – יוג'י (א.פ) בע"מ, שהיא חברה לעבודות חשמל (להלן: "הנתבעת מס' 1") וזו ביצעה את העבודות באתר הבנייה כקבלן משנה עבור הנתבעת מס' 2 – "סולל בונה בע"מ" (להלן: "הנתבעת מס' 2") אשר היתה הקבלן הראשי בפרויקט, כך לטענת התובע והנתבעות 1 ו- 3.

יש לקבוע כי התובע נפל כפי שהעיד לתוך בור שהיה מכוסה ביריעת ניילון, כפי שהתברר לו בדיעבד, הניילון היה מכוסה באבק ובבוץ ומי גשמים ולא ניתן היה להבחין בו. התובע נפגע, כאשר רצה להניח פלטת עץ כמגן מפני הבוץ לפני הקונטיינר שם היו כלי עבודתו.

הוא ראה שיש ניילון ואף על פי כן לא נימנע מלדרוך עליו, אלא בחר ללכת עליו על מנת לקחת פלטת עץ. בעשותו כן, תוך כדי היתעלמות מתנאי הדרך, ומכך כי מדובר באיזור בנייה זרוע בבורות, יש להטיל עליו אשם תורם.

לדעת הנתבעות 2 ו- 4 וצד ג' לתובע אשם תורם בלעדי לתאונה.

לא הוכח כלל ועיקר כי הנתבעת מס' 2 היתה היזם ו/או הקבלן הראשי ו/או הקבלן המבצע ולכן יש לדחות טענות אלו, ובודאי בפן הבטוחי, כאשר הכסוי של הפוליסה של "כלל" לקבלני משנה לא חל על הנתבעת מס' 1, אשר היתה קבלן משנה של "אלקטרה" ולא של הנתבעת מס' 2 ועל כן, גם בפן הבטוחי יש לדחות את התביעה ואת הודעת צד ג'.

...

אינני מקבלת את הטענה כי ניתן לקבוע היום כי לתובע לא צפויה כל הרעה בתנאי בריאותו.

נראה לי נכון לקבוע גם כאן סכום גלובלי והנני מעמידה אותו על 70,000 ₪.

ב"כ התובע לא התייחסה לנושא זה. אי לכך, הנני מקבלת את טענות ב"כ הנתבעות 1 ו- 3 וקובעת כי הנתבעת מס' 4 "כלל חברה לביטוח בע"מ" – צד ג' תישא ב- 77% מהחיוב של הנתבעת מס' 1.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 38982-10-13 המוסד לביטוח לאומי נ' זבולונוב תיק חצוני: בפני כבוד השופט אורי גולדקורן תובע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד שרגא בלזר נתבעים צד שלישי 1. רבנו זבולונוב ע"י ב"כ עו"ד רומן כצמן 2. פרנק חיים ובניו -מפעלי מתכת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליאור אזולאי 3. מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דודי בכר 4. יוסף ביתן 5. שמעון נזרי 6. י. סופר מערכות חשמל בע"מ 7. הראל חברה לביטוח בע"מ נתבעים מס' 7-4 ע"י ב"כ עו"ד עופר שנקר נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דודי בכר פסק דין חלקי (בעיניין החבות)

לנתבעים יוחסו בכתב התביעה הפרות של חיקוקים רבים: פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988; תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997; תקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התש"ן-1990; חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954; תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1990; סעיף 338 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חוק החשמל, תשי"ד-1954; ותקנות החשמל (רשיונות), התשמ"ה-1985.

בכתב ההגנה שהגישו ביתן, נזרי וחברת סופר נטען כי תעלת הרשת לא הונחה על-ידיהם, כי לא הייתה להם שליטה בלעדית עליה, כי אין מקום להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" מאחר ולא קיימת עמימות עובדתית וכי התאונה התרחשה עקב רשלנותה של חברת פרנק או מי מטעמה.

גירסתו של נזרי, מנהל העבודה, באשר לנסיבות התאונה הייתה כדלקמן: "הגענו, אני ויוסף ביתן, לשטח... אני ויוסף ביתן הלכנו לאתר, חיכינו למפקח חשמל שיגיע. הוא הגיע, הונטה הייתה מונחת על שולחן העבודה ... אחרי שגמרנו את הדיבורים ליד השולחן, ניגשנו, רצינו ללכת למקום פיזית לראות איפה מתקינים את הונטה. איך שאנחנו התחלנו ללכת, היתה מונחת תעלה אחת בלבד מתחת לשולחן. הוא נתקע בתעלה ונפל..... היה נוכח במקום איש רפא"ל שם, שקראו לו חנן, והוא צילם את התעלה וצילם את הכל. הוא הזעיק את האמבולנס..." (עמ' 32).

כשנשאל האם ראה את הרשתות מפוזרות באיזור השולחן, הוא השיב: "כן, במרחק של שני מטר מהשולחן. הדלת של המחסן הייתה פתוחה והכל היה זרוק על הריצפה בחוץ וגם בפנים. היו מונחות אפילו חתיכות של תעלות" (עמ' 25).

התוצאה משהגענו למסקנה כי לא הוכחה התרשלות של זבולונוב - דין התביעה נגד נתבעים מס' 3-1 להדחות.

...

התוצאה משהגענו למסקנה כי לא הוכחה התרשלות של זבולונוב - דין התביעה נגד נתבעים מס' 3-1 להידחות.

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: (א) התביעה נגד נתבעים מס' 3-1 נדחית.

(ב) התובע ישלם לכל אחד מנתבעים מס' 3-1 שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובעת, חברת חשמל של מחוז ירושלים בע"מ ("התובעת"), הגישה תביעה נגד חברת החשמל לישראל בע"מ ("הנתבעת"), שבגדרה התבקש פסק דין הצהרתי המצווה על הנתבעת להפסיק את עבודות בנייה של תשתיות חשמל באיזורי הבלעדיות של התובעת.

לשיטתה, המונח פעילות כולל גם "הולכה". רישיון יכול להינתן "לפעילות אחת, למקום או לאיזור מוגדר", ומכאן שהנתבעת איננה רשאית לבצע כל פעילות, לרבות הולכת חשמל, באיזור המצוי בתחום הרישיון של התובעת.

במצב זה, כאשר נדחתה עתירה על הסף, אין הדחיה עולה כדי מעשה בית דין הסותם את הגולל על הגשת תביעה באותה עילה בבית משפט מוסמך (ע"א 292/71 בנק איגוד לישראל נ' מ"י, פ"ד כז(1) 241).

אין להניח כי המחוקק רצה ליצור מצב של חלוקת עבודה מוניפוליסטית על בסיס סוג הפעילות, באופן שבתחום אחד יהיה, למשל, בעל רישיון הולכה נפרד, בעל רישיון אספקה נפרד ובעל רישיון חלוקה נפרד, שיזדקקו אלה לאלה.

...

סוף דבר 24.

ההתניה אינה נוגדת את חוק החשמל, אך אפילו היתה סותרת את החוק, אין הנתבעת יכולה להיתנער ממנה באופן חד צדדי בגדרו של הליך זה. מסקנה זו מייתרת את הצורך לידון בבקשת ההצטרפות להליך זה, שהוגשה על ידי צרכני חשמל בשכונות הירושלמיות (בש"א 2559/03).

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת בהוצאות הליך זה בסכום של 1,500 ₪.