תביעתו של התובע, מר אריה הרשקו (להלן: "התובע") הוגשה בגין מכתב הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") מיום 26.10.2020, בו נדחתה התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעמוד שדרה צוארי (ובעוד שהתביעה בגין עמוד שדרה מותני אושרה).
בעיניינו של התובע, יש גורם תעסוקתי יחידי שהוא נחשף אליו, כאמור לעיל – ויברציות;
- אשר לתקן החשיפה המותרת לרטט כל-גופי ורטט יד-זרוע אשר עומדים בקריטריונים בין-לאומיים, הרי שהתקן אינו מתיימר לקבוע סף של ודאות מוחלטת והעדר כל סיכון לפגיעה בבריאות העובד.
דומה כי הנתבע רואה בדו"ח שבנידון את מה שאין בו, ומבסס עליו את מה שלא ניתן לבסס;
שנית, אם וככל שהנתבע מבקש להסתמך על הדו"ח, הרי שלכאורה עליו לדחות היום את כל (או למצער רוב גדול) מהתביעות שמוגשות אליו מאז עריכת הדו"ח, שעוסקות במפעילי מנוף בנמל חיפה ותנאי העבודה שלהם, ושטוענים לקשר הסיבתי בין רטט כחלק מתנאי העבודה לבין פגימות אורתופדיות.
...
מן הכלל אל הפרט – במקרה שלפנינו, לא מצאנו בטענות הנתבע במסגרת סיכומיו, כל טעם חדש ו/או אחר אשר מצדיק סטייה מחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, אשר חזר והתייחס בהרחבה ובפירוט, כאמור לעיל, לעניינו של התובע.
דין טיעון זה להידחות בשתי ידיים.
"
לסיכום – בהתבסס על חוות הדעת המפורטות והמנומקות של המומחה, עולה שקיים קשר סיבתי בין ההפרעה של התובע בצווארו לבין תנאי עבודתו, ובאופן פרטני – הרטט שהתובע חשוף לו במהלך העבודה.
על כן, ולאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.
