לטענת המבקשים, עילת התביעה של התובעת נולדה לכל המאוחר ביום 5.8.1999, עת התפרסמה ברשומות הודעה מוקדמת בדבר התחלת הסדר הזכויות במקרקעין (להלן: "ההודעה המוקדמת"), ומאחר שחלפו 23.1 שנים מאז נולדה עילת התביעה, היא היתיישנה ויש לדחות על הסף מטעם זה.
עילת התובעת בנוגע לזכויותיה הנוגעות למחוברים, נולדה ביום פירסום ההודעה המוקדמת, מאחר שברור שסיומו של הליך ההסדר כולל בחובו, אינהרנטית, את הצורך בבטול הרישום הנפרד במחוברים, בד בבד עם רישום הבעלות במקרקעין.
עילה נוספת לדחיית התובענה דנן על הסף היא העדר יריבות משפטית בין התובעת למבקשים והעדר עילת תביעה – העובדה כי התובעת נרשמה בטבו כבעלת המחוברים בנאמנות עבור ההסתדרות הציונית, מהוה הודאת בעל דין בעיניין זה. משהפכו המחוברים לחלק בלתי נפרד מהמקרקעין, פקעה נאמנותה של התובעת, וכפועל יוצא אין לתובעת, המבקשת כספים לעצמה, זכות עמידה בהליך זה, ואין כל יריבות משפטית בין התובעת לצדדים.
ככל שהנתבעת היתה סבורה כי דין התובענה שהוגשה נגדה להדחות או להמחק על הסף, היה עליה להתכבד ולהגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, היא לא עשתה כן;
ככל שהמבקשות סבורות כי דין ההודעה לצד ג' שהוגשה נגדן להדחות או להמחק על הסף מטעמים הנוגעים למישור היחסים שבין הנתבעת לצד ג', תתכבדנה ותגשנה בקשה לסילוק ההודעה לצד ג' בלבד – ולא לסילוק התובענה שלא הוגשה כלל נגדן, אלא נגד הנתבעת.
...
נזכיר כי המבקשות טענו בבקשתן כי התובעת זכתה ליומה בכל הקשור לתביעת הסעד הכספי במסגרת תיק ההסדר, וכי טענותיה נדונו והוכרעו שם, אולם סבורני כי אין בטענות אלה ממש;
התובעת עמדה בטיעוניה לעיל על כך שהסעד הכספי לא נדון ובוודאי שלא הוכרע לגופו.
לכן בפסק הדין בתיק ההסדר נקבע, כי פתוחה הדרך בפני התובעת לתבוע תביעה כספית נפרדת, היא התובענה דנן;
מכך ודאי שאין בנדון מעשה בית דין, מכוחו של תיק ההסדר, ודינה של טענה זאת של המבקשות דחיה, וכך אני מורה.
משכך לא שוכנעתי מטענת המבקשות אף בעילה זו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף, על ארבע עילותיה, נדחית בזאת.
