דחיית תביעה בגין יחס משפיל בעבודה

תביעתו נדחתה בהתאם למכתב מיום 16.3.16 מהנימוקים הבאים: "1. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך במשלח יד, ואשר הביאו למצב נפשי.

התובע חש מושפל נוכח יחס הממונים כלפיו, יוסי וגיל, אשר צימצמו את תפקידיו וגייסו 2 מחסנאים מאחורי גבו; 2 עובדים הגיעו לביתו לקחת מסך שקבל מהחברה במתנה; וביום 14.11.11 יוסי השתמש כלפיו בשפה בוטה ואמר לו "צא מפה, עוף מפה". התובע חשש מפיטורים ואף הביע חששות אלו בפני הפסיכיאטרית.

לא הוכח יחס משפיל ומבזה כלפי התובע בגיוס עובדים חדשים ולא הוכח ארוע חריג ביום 14.11.11: עדותו של מר בן יהושע לפני הייתה מהימנה ומשכנעת וסתרה את גרסת התובע אשר לארוע חריג בעבודה מיום 14.11.11, ואשר ליחס משפיל כלפיו מצד הממונים.

...

אשר לאירוע הנוסף, שהתרחש לטענת התובע מספר חודשים קודם ליום 14.11.11 ובו הגיעו עובדים לביתו לצורך לקיחת מסך טלוויזיה שקיבל מהחברה, שוכנעתי כי אכן הושב התובע לחברה מסך טלוויזיה שהיה בביתו של התובע.

לאור כל האמור, לא הוכח כי אירעו לתובע אירועים מיוחדים או חריגים בעבודתו הקשורים למצבו הנפשי.

התביעה נדחית.

תביעה זו עניינה תשלום פיצוי בשל הפרת חובת תום הלב, עוגמת נפש, לשון הרע ותשלום זכויותיה של התובעת בגין עבודתה וסיומה.

על יסוד האמור, הגם שמצאנו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי בעת עבודתה אצל הנתבעים היתקיימו שני האירועים שאינם עולים בקנה אחד עם יחסי עבודה תקינים ואינם מהוים היתנהגות הולמת בין שני אנשים באשר הם גם שלא במסגרת יחסי עובד- מעסיק, והגם שהתרשמנו שהדבר גרם לתובעת לעוגמת נפש רבה, לא מצאנו כי אירועים אלה נכנסים בגדר אותם אירועים חריגים שבגינם ניתן לפסוק פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש.

בהמשך הצהירה, כי בסמוך לארוע השני, לאחר שהתובעת יצאה ממשרדי הנתבעת, שוחחו הנתבע 2 וגב' אלישע וכך היא מציינת בתצהירה: "באותו הזמן הגיעה שירה האדריכלית [גב' אלישע - י.א.ש.] לדלפק ושאלה אותו מה קורה כאן בימים האחרונים? בתגובה חיים אמר לשירה שורד זייפה את חוזה ההעסקה שלה. שירה היתה בהלם וחיים היתעקש ואמר שורד זייפה (שוב אציין כי עבדתי בסמוך לעמדת העבודה של ורד כשהדלת היתה פתוחה ושמעתי הכל, מה גם שחיים דיבר באופן קולני ובטון רם וברור). הייתי בשוק. הייתי פשוט בהלם איך מסלקים את ורד פעמיים ברצף מהמשרדים, אקט משפיל וכוחני, נדהמתי מכך שחיים מנע מורד לקחת את החוזה והייתי בשוק שחיים מרשה לעצמו, בקלות, לספר שורד זייפה מיסמך (עבירה פלילית) והכל בקול רם כשכל מי שנימצא בקומה יכול לשמוע את הדברים וכשחיים מודע לעובדה זו. הרגשתי מאד עצובה עבור ורד, ועל כך שבעצם לחיים לא היה איכפת ממנה, מהכבוד שלה ומהשם של. כאילו שהיא חפץ שזורקים ואז מכפישים. כאילו שהיא לא שווה כלום" (סעיפים 12-15 לתצהיר; הדגשה שלי – י.א.ש.).

בהיתחשב בכך שתביעת התובעת התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה ולאור הנסיבות שפורטו בפסק הדין, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

...

משכך, משמצאנו את עדותה של גב' לנד מהימנה ועקבית, מתקבלת טענת התובעת כי דברי הנתבע 2 עולים כדי "לשון הרע" כלפיה.

בבואנו לקבוע את הפיצוי הראוי, מצאנו לקחת בחשבון את היקף ה"פרסום" שהיה כאמור חילופי דברים בין הנתבע 2 לגב' אלישע כאשר גב' לנד שמעה את הדברים (הגם שלא כוונו אליה), לא הוכח כי האימרה פגעה בתובעת או גרמה לה לנזק (הגם שאין חובת הוכחה כאמור).

אחרית דבר על יסוד כל האמור - הנתבעים ישלמו לתובעת כדלקמן: א. פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 10,000 ₪.

מוחמד תיאר בתצהירו את מנהלו הישיר של המנוח כמנהל קשה וקשוח שיחסו למוחמד ולמנוח היה יחס "משפיל, מבזה, סיזיפי, רודני, קשה ואף מדכא". מוחמד העיד שמחלת הלב של המנוח הייתה ידועה לחברה אך הוא הוסיף לעבוד בתנאים קשים, לשם פרנסת משפחתו.

הכרעה לאחר שבית הדין שמע את העדים ואת טענות הצדדים, בית הדין מחליט לדחות את התביעה מאחר שהתובעים לא הרימו את הנטל להוכיח שפגיעה בעבודה גרמה לפטירת המנוח.

...

אשר על כן, למרבה הצער קצרה ידו של בית הדין ואין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

אציין כבר כעת, כי במסגרת ניהול ההליך נטענו על ידי התובע, שאינו מיוצג, טענות נוספות בדבר קיומה של עילת תביעה אישית כנגד מנהל הנתבעת, מר דיוויד גליק (להלן: מר גליק או מנהל הנתבעת) וכן בדבר זכאותו של התובע לתשלום שכר עבודה בגין שלושה ימים נוספים בחודש 10/2017, ופצוי בגין יחס משפיל והתעמרות בעבודה.

אני מבין שמאחר שהתביעה נגד וואי.אף.די נדחתה אז האפשרות לתבוע שכר עבודה היא רק מול מי שנותרה בהליך ומוכן להציג תדפיסי חשבון בנק שמעידים על כך שלא פרעתי שום המחאה מוואי.אף.די בגין חודש ספטמבר 2017"

...

בדיון זה התייחס התובע אף לכך שלא הגיש תביעה אישית כנגד מר גליק, על אף שכל טענותיו ביחס לנתבעת מכוונות במישרין כלפיו, ובהתאם ניתנה החלטתי כדלקמן: "מאחר שבדיון זה ציין התובע כי אינו תובע את מר דיוויד גליק באופן אישי אלא רק את חברת הלוקארד ומאז לא הוגשה בקשה לתבוע אישית את מר דיוויד גליק אזי התביעה שבפניי היא כנגד חברת הלו קארד ישראל 2011 בע"מ, נושאת ח.פ 513781211.

בסכום של 5220 ש"ח? אני זוכר את הצ'ק הזה, ואני לא יודע אם זה ניתן לי ב 9.9 , את המשכורת של אוגוסט קיבלתי בחודש 9 את המשכורת של יולי קיבלתי באוגוסט" (פרוטוקול 25.2.2019 עמ' 18 ש' 31- עמ' 19 ש' 19) מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעת לא הציגה ראיות לסתירת גרסתו של התובע אודות אי תשלום שכר 9/2017, חרף הנטל המוטל על כתפיה כמעסיקתו, לרבות החובות הרישומיות המוטלות עליה מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב- 2002 וחוק הגנת השכר- תשי"ח- 1958, וכפי שנפסק: "אין בידינו לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי כי תלושי השכר מהווים ראייה לביצוע התשלום בפועל. אכן, בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה [עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי (25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/193 – 3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ (1.5.1996); דב"ע (ארצי)

סיכום לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה לידיה, את הסכומים הבאים: 7,000 ₪, בערכי נטו, בגין שכר עבודה לחודש 9/2017, בתוספת פיצויי הלנה בסך כולל של 3,500 ₪; הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪.

בתגובה לבקשה, טוענת התובעת כי ענינה של התביעה במתן סעדים כספיים בשל מספר ארועי היתעמרות והתנהגות משפילה אותם חוותה, אשר אינם תואמים את העניינים המנויים בסעיף 93א' לפקודה, קרי אינם מוחרגים מסמכותו של בית הדין לעבודה.

בהתאם לתקנה 45 לתקנות, רשאי בית הדין לדחות תובענה על הסף, מחמת מעשה בית דין, חוסר סמכות או "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (ר' והשווה: פרק ו' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

סעיף 93א' לפקודה, עליו מתבססת הנתבעת בבקשתה, קובע כדלקמן: (א) תובענה הבאה להיתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין מישטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שרותו מחמת שעת חרום, עסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המישטרה, או שיחרורו מן השרות – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

...

סוף דבר לאור האמור, בקשת הסילוק מתקבלת.