בסעיף 9 לפסק דינו, קבע בית הדין הארצי לעבודה:
"כפי שהוסכם על ידי הצדדים בדיון לפניו, הליך זה עניינו בטענה לפגיעה בעבודה על יסוד שלושה אירועים חריגים. אשר לעילת התביעה הנוספת שנזכרה בטופס התביעה – היתעמרות בעבודה – הסכימו ב"כ הצדדים כי נוכח העובדה שעילת תביעה זו לא נבחנה על ידי פקיד התביעות, אזי ככל שהמערער תעמוד עליה "פקיד התביעות יתן החלטה בפגיעה בעבודה לפי עילת ההתעמרות כפי שמופיע בטופס התביעה".
התובעת פנתה לפקיד התביעות בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה וביום 10.8.2021 נדחתה תביעת התובעת בהחלטה שקובעת:
"בהמשך למכתבך ולפסק הדין שצרפת לגבי היתעמרות בעבודתו של המנוח, מתח מתמשך אינו בגדר ארוע חרי(ג) שיכול להביא לדום לב".
כנגד החלטה זו הוגשה התובענה הנוכחית.
לטענת התובעת, הארוע האחרון שהוכר כארוע חריג, הוא חלק בלתי נפרד מעבודת המנוח ואירע עקב עבודתו, שכן כתוצאה מארועי ההיתנכלות וההתעמרות מהם סבל המנוח, הורע מצבו הבריאותו, לרבות מחלת הסכרת שפגעה בעיניו ושללה ממנו את האפשרות לנתח כבעבר (כפי שהוכח בראיות שהוגשו בהליך הקודם ובחוות הדעת הרפואית של פרופ' וויינשטיין שצורפה לתביעה).
על רקע פסיקה זו יש לבחון, האם עילת ההתעמרות או ההיתנכלות התעסוקתית שהוכחה בפני בית הדין בהליך הקודם הקימה לתובעת עילת תביעה על פי מבחן הארוע המיוחד או על פי יישום פגיעה במנגנון המקרוטראומה, על רקע היתעמרות (התובעת צירפה לטופס כתב התביעה לנתבע –נספח 8- חוות דעת של איתן מאירי שקבע קשר סיבתי בין ארועי ההתעמרות לדחק נפשי משמעותי.
הפסיקה הכירה בפגיעות זעירות חוזרות ונישנות שפועלות על איבר מוגדר ברציפות ובאינטנסיבות מספיקות, כ"פגיעה בעבודה", אך ההלכה הפסוקה קובעת שמתח מתמשך בעבודה אינה מוכרת כפגיעות נפשיות זעירות, וכדי לאפשר בחינה של היותה של "היתעמרות" – פגיעה בעבודה, יש להוכיח "ארוע שיא" (עבל 49968-06-19 דורני – המוסד לביטוח לאומי (מיום 30.4.2020).
ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"ד, (12 אוקטובר 2023), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.
...
לחילופין, יש לדחות את התביעה על רקע מתח מתמשך משלא הוכח התרחשותו של אירוע מיוחד ספציפי שניתן לאתרו במקום ובזמן על רקע אותו מתח מתמשך.
לפיכך יש לדחות את תביעת התובעת.
יש להבהיר, כי וועדת בדיקה של משרד הבריאות קבעה שלא הובאה לפניה ראיה חד משמעית לטענה שניתנה הוראה לא לקרוא למנוח בהיותו כונן, להבדיל מן ההנחיה שלא להפנות אליו חולים של אותו רופא אחר, אך יש בממצאי הוועדה ובעדות התובע במשטרה, כדי לתמוך במסקנה שהמנוח חווה אירוע זה כאירוע מיוחד של דחק נפשי.
