בנוסף, טען התובע כי הנתבעת סירבה לזכותו כבר במקום ולהשיב לו את עלות הטיסה, על מנת שיוכל לממן טיסה חלופית אחרת, מוקדמת יותר, והודיעה לו כי העניין יטופל לכשישוב לישראל.
לאור האמור לעיל, טוען התובע כי הוא זכאי, הן לפצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק במקרה של ביטול טיסה, והן לפיצויים לדוגמא מכח החוק, וזאת בשים לב להפרות הנתבעת את הוראותיו;
עוד טען התובע כי זכאי לפצוי בגין אובדן יום עבודה שניגרם לו כתוצאה מביטול הטיסה ודחיית ההגעה לישראל ביום שלם.
לפיכך, אני מקבל טענת התובע לפיה לא קיבל שוברים עבור מזון ושתיה למשך ההמתנה, משעת ההמראה שהייתה קבועה ועד להסעתו למלון - משך חמש וחצי שעות סה"כ.
באשר לטענה כי גם ביום המחרת, 30.01.22, בעת שהתעכבה הטיסה החלופית למשך שעה וחצי, לא נימסרו לו שוברים למזון ושתיה, אני סבור כי העובדה ששוברים אלו אושרו מבעוד מועד; כך לפי הודעה שיצאה כבר בשעה 10:47 באותו הבוקר.
אובדן ימי עבודה -
צודקת הנתבעת כי התובע אינו זכאי אלא לסעדים הקבועים בחוק שירותי תעופה, גם לו הוכיח כי נגרמו לו נזקים עקיפים כתוצאה מביטול הטיסה;
כך מתוך ת"צ (מרכז) 2767-08-16, עינב ועקנין נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [16.03.23]:
"בשל עיקרון ייחוד העילה לא ניתן לתבוע בגין עיכובי וביטולי טיסות מכוח עילות שאינן קבועות בחוק שירותי תעופה ובחוק התובלה האווירית." (ההדגשות במקור - ו' מ')
ממילא, אני סבור כי התובע לא הוכיח כי אכן נגרם לו נזק.
...
על כן, איני מקבל תביעתו ביחס לאובדן ימי עבודה.
סיכומו של עניין -
התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות.
לפיכך, הנתבעת 2 תשלם לתובע את סכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, בהתאם למרחק, בסך של 2,310 ₪ ובתוספת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך שנקבע לעיל - 3,000 ₪ - ובסה"כ הנתבעת 2 תשלם לתובע פיצוי כולל בסך של 5,310 ₪;
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪;
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת 2, שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כחוק.
