מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

דחיית עתירה למשפט בדיקה חוזרת

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

בפסק הדין, העיר בית המשפט כי היתנהלות המדינה מעוררת חשש בדבר מימוש ההיתחייבות לבצע בדיקה של מעמד הקרקע, שעל הצורך בקיומה דובר כבר בעבר: "תחילה מציגה עצמה לבירור השאלה בדבר זכויות הבעלות במקרקעין נושא העתירה, באשר אם אין אלו קרקעות בבעלות פלסטינאית פרטית, ממילא נשמטת טענתם המרכזית של העותרים, ולהפך. על כך שבכוונתה לספק מענה לשאלה זו הצהירה המדינה כבר לפני שנים אחדות, ולמצער מן העת בה נדונו העתירות הקודמות באותו נושא. כל שאוכל לומר על הצהרות אלו הוא כי מצוי יסוד לחשש, שאין הן מכבדות את ההליך השפוטי שבגדרו ניתנו, ובגדרו שבו ונדחו השגות על פעולתם של משיבים 4-1 [המדינה – מ.נ.] אך מן הטעם כי אלה התחייבו להשלים את הבדיקה בהקדם. והינה כך, חוזרת המדינה ומתייצבת בפני בית-משפט זה, ובעת הזו חולקת היא על דברים שהשמיעו באי-כוחה בעבר, ואף שהיא שבה ומגלה את דעתה כי סקר הקרקעות נחוץ – ולא זו בלבד, אף 'הוחלט לקדמו' – הרי שאין איש יודע אימתי יתבצע, ולאמתו של דבר – עוד חזון למועד. העותרים לא מנו ענין זה בגדרי הסעדים המבוקשים בעתירתם, אך מן המדינה מצופה לעמוד בהצהרות שהיא חוזרת ומשמיעה באוזנינו, אף אם לא לוו הדברים בצו מוחלט" (ההדגשות הוספו – מ.נ.).
...
אין בידי לקבל טענה זו. ככלל, מקובלת עליי העמדה שלפיה לצד הבעלות בקרקע יכולים להתקיים שיקולים רלוונטיים נוספים שיש לשקללם בהכרעה (והשוו לדעת המיעוט שלי בעניין קאסם ולהחלטתי בעניין תושבי מגרון; כן ראו: עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל (23.3.2016)).
לעומת זאת, במקרה שלפנינו, לא עלה בידי המדינה והמשיבים האחרים להצביע על שיקולים מסוג זה. בסופו של דבר, הטעמים הציבוריים העיקריים שעליהם הצביעה המדינה ככאלה המצדיקים לעכב את ביצוע צווי ההריסה הם הותרת התושבים בבתיהם ובקשת הדרג המדיני.
בשים לב לכך שמימוש הצווים כרוך בפינוי תושבים מבתיהם, ובהתחשב במספר המבנים שנדרש לפנותם, אני סבורה כי פרק זמן של שנה וחצי מיום מתן פסק הדין לצורך התארגנות אינו חורג מגדר הסביר (ראו: עניין עמונה, פסקה 18; עניין עפרה, פסקה 16; אך השוו: עניין מגרון, פסקה 16).

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בתגובה מקדמית שהגישה, טוענת המשיבה כי המשתלה נימצאת בשטח השיפוט שלה, וכי נוכח טענתו האמורה של העותר, בוצעה בדיקה חוזרת המבססת קביעה זו. לטענתה המשתלה הוקמה בשנת 2010 לכל המוקדם, וכי היא נימצאת בשלבי היתרחבות.
לטענתה "העותר לא הציג כל ראיה לכך שהמקרקעין בבעלותו... בהתאם לכלל אשר השתרש בפסיקה, העידר המסמכים האמורים צריכים להחשב לרעת העוררת... מחדלו של העותר שלא להביא ולו ראשית ראיה לנטען בעתירתו, ניכר ביתר שאת על רקע 'חזקת התקינות' העומדת לעירייה... העותר לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, אף לא לכאורה, כי ההודעה ניתנה שלא כדין, וכי המקרקעין בבעלותו... לפיכך מתבקש בית המשפט לדחות את העתירה גם בשל היותה נעדרת תשתית ראייתית מינימאלית לנטען במסגרתה". זאת ועוד, לטענתה אף אילו היה אמת בטענה, לא היה בה כדי להועיל לעותר, שהרי בסמכותה של המשיבה לבצע אכיפה גם במקרקעין פרטיים.
...
התוצאה העתירה מתקבלת בחלקה, באופן שההחלטה מבוטלת, על מנת שלאחר השלמת הבירור ושקילת העניין מחדש תקבל המשיבה החלטה חדשה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

טענות המשיב בתגובה המקדמית שהגיש המשיב נטען תחילה כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, שכן בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר או הפקודה), עתירת אסיר מוגשת לבית המשפט המחוזי בכל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו של אסיר.
אף נערכו בדיקות נוספות וחוזרות במהלך הדיון, עקב הערות של בית המשפט.
...
על-פי דו"ח שפרסמה הרשות לשיקום האסיר לסיכום שנת 2016, 43% מהאסירים הפליליים בבתי הכלא אינם יהודים (ראו: הרשות לשיקום האסיר סיכום שנת 2016 (אפריל 2017)).
מבלי להידרש באופן מעמיק לסוגיה זו, אני סבורה כי יש לה רלוונטיות רבה לענייננו.
מסקנה זו מתבקשת הן לנוכח עיקרון המידתיות המחייב את שירות בתי הסוהר בעת קבלת החלטות, והן מן הרציונל הקובע כי על הרשות להתקין הוראות מעבר כאשר היא משנה מדיניות אשר הפרט הסתמך עליה בתום לב (ראו: בג"ץ 10934/02‏ קיבוץ כפר עזה אגודה להתיישבות חקלאית שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 6 (10.5.2004)).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

עם קבלת התיק לבית משפט זה, התובע עתר לבדיקה חוזרת בתחום הנורולוגי.
תלונותיו של התובע בתחום זה ידועות, ונדחו ע"י המומחה לכאב, ואין להחליף את חקירת המומחה בתחום הכאב (אם התובע חפץ בכך) בדרך של בדיקה חוזרת ע"י המומחה בתחום הנורולוגי.
...
לפיכך, הבקשה נדחית, למעט האפשרות הניתנת לתובע לפנות לד"ר עמית כהן בשאלה ביחס לנכות פלסטית נוספת עקב הניתוח האחרון, וזאת בתוך 14 ימים מהיום.
אני מורה על הגשת תצהירים ותחשיבי נזק כדלקמן: התובע יגיש תצהיריו ותחשיב נזק מטעמו עד ליום 8.3.21.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

נוכח מסקנות הוועדה הרפואית של המל"ל עתרו המבקשים לפני בית משפט קמא לבדיקה חוזרת של המשיב ע"י מומחה בית המשפט.
טענות המבקשים לטענת המבקשים החלטת בית המשפט אינה מנומקת כדבעי ולא ניתן ללמוד ממנה מהו הנימוק בגינו נדחתה בקשת המבקשים, מדוע מצא בית משפט קמא להעדיף את טענות ב"כ המשיב על טענות ב"כ המבקשים ומדוע בנסיבות הנדונות אין מקום לאשר בדיקה חוזרת.
...
בית המשפט, אחר שעיין בטענות הצדדים (וכאן יש לציין כי נוסף לתשובת המבקשים הוסיף המשיב והגיב, שלא ע"פ התקנות ומבלי שניתנה צו הרשות לכך, אף על תשובת המבקשים), דחה את בקשת המבקשים בהחלטתו מיום 19.3.16, אשר זו לשונה – "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים – שוכנעתי כי לא נתמלאו בשלב זה התנאים שנקבעו בפסיקה המקימים עילה לבדיקה נוספת ע"י מומחה בית המשפט, וזאת מנימוקי התגובה מטעם התובע.." (הדגשה שלי – צ.ו) ביהמ"ש הוסיף וקבע התביעה לשמיעת ראיות לחודש יוני 2016.
דוגמה לכך מצאנו, כדוגמה, בתא (קריות) 25540-01-13 - ג'רייס אנדראוס נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בעמ, (2013) במסגרתו הבהיר בית המשפט כי ניתוח משמעותי בגב וקביעת מל"ל מאוחרת בסוגית ההחמרה, מצדיקות את הבדיקה החוזרת על ידי מומחה בית המשפט וזאת מבלי שתוצג בפניו קביעת המל"ל בסוגיית ההחמרה, שהיא חוות דעת האסורה להצגה למומחה.
ואולם, כאשר אין מדובר באירוע אובייקטיבי אלא בקביעת נכות של ועדת המל"ל השונה מקביעת המומחה הרפואי שמונה ע"י בית המשפט ואפשר שאף כוללת ממצאים שונים – שהרי אפשר שגם בבדיקה גופנית יעלו מומחים שונים מימצאים שונים, הרי שאז, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר באשר לביצוע בדיקה חוזרת של הנפגע ע"י מומחה בית המשפט, כפי שהובהר בעניין נדלר – " היה ובית משפט קמא יחליט לקבל את הראיה הנוספת (קביעת נכות של הועדה הרפואית של המל"ל בעניין מחלת הכבד של התובע (66%) הגבוהה בשיעור ניכר מקביעת הנכות שקבע מומחה בית המשפט (15%)– הערה שלי – צ.ו), ישקול הוא אם לפתוח מחדש את נושא מחלת הכבד באמצעות המומחה שמינה, או בכל דרך אחרת שימצא לנכון, ויחליט אם יש לערוך מחדש חישובי נזק בהתאם לכך. אין בכך כדי לקבוע כי כאשר מתמנים מומחים רפואיים ולאחר מכן משתנה קביעת המוסד לביטוח לאומי, יש לאמץ (כל עוד התיק לא הסתיים על ידי פסק דין סופי) את קביעת המוסד לביטוח לאומי על פני קביעת המומחה. מה שבית משפט קמא מתבקש לעשות, הוא לשקול האם המצב החדש המוצא ביטוי בקביעת המוסד לביטוח לאומי עשוי להשליך על המצב הרפואי שנקבע על ידי המומחה הרפואי, באופן שראוי כי מומחה זה יבדוק את הנושא מחדש, מה עוד שחלפו שנתיים מאז חוות דעתו האחרונה ועד לקביעת המל"ל" (עא 1401/94 - יוסף נדלר נ' קרנית, (1995) כך, כדוגמה, בעניין רע"א 4142/96 פרשטמן נ. קרנית (1996) מצא בית המשפט העליון לקבל את החלטת בית המשפט המחוזי המורה על בדיקה חוזרת בשל פערים בין קביעת הועדה הרפואית של המל"ל (0%) לקביעת המומחה הרפואי (14.5%) ובשל חלוף הזמן שבין שתי הבדיקות (כשנתיים)).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו