בית הדין המשמעתי המחוזי (סעיף 11, עמודים 5-4 לגזר הדין) מנתח פסקי דין שהוגשו על ידי הצדדים, ומאבחן אותם, לכאן ולכאן:
במקרה אחד של עונש שמונה חודשי השעיה בפועל בגין מסירת נתונים כוזבים לרשויות המס בעסקת מקרקעין, הוזכר כי לנאשמת שם היה עבר נקי, והיא הורשעה בפלילים באותו עניין (על"ע 8509/03 הוועד המחוזי נ' עו"ד נילי הרפז);
במקרה אחר, שבו טען עורך דין שבידו תצהיר חתום ממרשיו, והצהיר תצהיר מזויף כדי לבטל הרשעה משמעתית, הוטל עליו עונש של הוצאה מן הלישכה לצמיתות; אך, שם היה מדובר בנאשם שיש לו עבר משמעתי מכביד ביותר (עמל"ע 5002/10 בעיניין עו"ד האני נטור);
עורך דין שהטעה את בית המשפט לתעבורה, תוך שימוש באישורים סותרים, נדון ל-24 חודשי השעיה בפועל, שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי (במותב שלי), וזאת כאשר עבד כעורך דין מספר שנים ללא עבר פלילי (עמל"ע 54692-05-15 כבהא נ' לישכת עורכי הדין (2015).
השופט רובינשטיין מתחיל את דיונו בהצגת בעיה שגם הופיעה לפניי פעמים רבות והיא זו (פסקה ה(1) לחוות דעתו):
"ה. (1) הפרשה שבפנינו מעוררת שאלה נושנה, המאפיינת הליכים פליליים וגם הליכים משמעתיים, ועניינה היחס שבין הגמול והרתעת הרבים, שיקולים הפועלים ככלל להטיות את הכף לכיוון חומרה, לבין נסיבות ושיקולים אישיים, שבדרך כלל יפעלו בכיוון ההפוך. דילמה זו מלוה כל פורום שפוטי שמטוטלתו נעה בין מידת הדין למידת הרחמים".
אשר לעבירות שבהן הורשע עו"ד פרץ הן בבית המשפט והן בדין המשמעתי, מציג השופט רובינשטיין את הפסיקה באופן הבא, כאשר הוא מתחיל את דבריו בפיסקה ה(2) לחוות דעתו במילים אלה: "דומה שאין חולק, כי עבירות פליליות מן הסוג שבהן הורשע המשיב ראויות לענישה משמעתית מחמירה".
בהמשך, מנתח השופט רובינשטיין את הפסיקה, באופן הבא (פסקות ה(2)-ה(3) לחוות דעתו:
"(2)... דומה שאין חולק, כי עבירות פליליות מן הסוג שבהן הורשע המשיב ראויות לענישה משמעתית מחמירה. בשכבר הימים, בעל"ע 1/64 מרגלית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2) 601, 605, מקרה שבו הוצא עורך דין מן הלישכה בעקבות הרשעה בעבירה פלילית שיש עימה קלון, ציין השופט (כתארו אז) חיים כהן כי '...בכגון דא חייבות הרשויות בעלות סמכויות השיפוט המשמעתי לשאת לנגד עיניהן את טובת הציבור ואת רמתו ואת שמו הטוב של מיקצוע הפרקליטות, ולעניין זה נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של עורך הדין הנאשם אינן יכולות להשפיע להמתקת הדין'. אמנם לאחר מכן, אולי בעולם אופטימי יותר מבחינת יצר לב האדם, נגזרו על עורך דין שהורשע בעבירה של מתן הצהרה כוזבת ביודעין, אך שישה חודשי השעיה (על"ע 6/70 פלוני נ' לישכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 673). ואולם, הועלה הרף: עו"ד שמואל הורביץ נדון לחמש שנות השעיה על עבירות שכללו זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, והדבר אושר בבית משפט זה (על"ע 6/87, 8/87 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' הורביץ, עו"ד וערעור שכנגד (לא פורסם)). פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי באותו עניין נידרש לפסיקה בעיניין מרגלית הנזכר. ועוד, בעל"ע 9/86, 12/86 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' גדעון רגב עו"ד וערעור נגדי, פ"ד מ(4) 456, שעסק בעורך דין אשר זייף פסק דין, נותר על כנו עונש השעיה של חמש שנים (דעת רוב של השופט – כתארו אז – לוין והשופט חלימה); השופט (כתארו אז – ברק) הציע עונש חמור יותר. זיוף פסק דין היה גם נושאו של הליך משמעתי נגד עו"ד אייל רוזנברג שהושעה בבית הדין המחוזי של הלישכה (ברוב דיעות) לשבע שנים (בד"מ 37/96) שעה שדעת המיעוט הציעה השעיה לעשר שנים. בפרשת על"ע 2579/80 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב נ' הופמן, פ"ד מה(4) 729 (השופטים ברק, א' גולדברג ומצא) אושרה השעיה לחמש שנים של עורך דין שהורשע בעבירות על חוק הפיקוח על המטבע; בעל"ע 2758/97 גולדשטיין נ' הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין (לא פורסם) (השופטים אור, שטרסברג-כהן וי' גולדברג) הוטלו על עורך דין שהורשע בקשירת קשר ובצוע פשע ובקבלת דבר במירמה חמש שנות השעיה (העונש הוחמר בבית משפט זה, במקום שנה שהוטלה בבית הדין המשמעתי הארצי). עתירה לדיון נוסף (דנ"פ 2971/98, הנשיא ברק, לא פורסם) נדחתה. בעל"ע 3467/00 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' מ' צלטנר עו"ד, פ"ד נו(2) 895 (השופטת פרוקצ'יה) הושעה עורך דין שהורשע בעבירות מס חמורות לחמש שנים בפועל (בנוסף לשנה על תנאי). אמנם הייתה גם ענישה קלה יותר: בעל"ע 4244/91 בן שלמה נ' לישכת עורכי הדין (לא פורסם) הושעה עורך דין, שזייף מיסמך (החלטת רשמת הדוחה בקשה למתן עיכוב יציאה) ונדון לשנתיים וחצי השעיה בפועל ושנתיים וחצי על תנאי, וצוין כי שם היה המדובר במעשה חד פעמי. בעל"ע 8280/05 הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין נ' טוני שלם עו"ד (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה) נדונה עורכת דין לשנים עשר חודשי השעיה (העונש הוחמר מ-6 חודשים), בעקבות הצהרה כוזבת לשלטונות המס, ובית משפט זה ציין כי אינו ממצה את הדין כערכאת ערעור שנייה. עינינו הרואות, כי הענישה המשמעתית בחלק ניכר מן המקרים הללו היה חמש שנות השעיה בפועל, אך לעתים למעלה או למטה מזה על פי הנסיבות. נאמר כאן, כי בעינינו, במישור הנורמאטיבי, אמת המידה הראויה צריכה לנטות ככלל לכף חומרה; הבוחר במקצוע עריכת הדין יידע, כי נטל עליו מידות של היתנהגות מתוך יושר ויושרה, כדי להוציא לטובה את שמו של המיקצוע ולא להבאיש את ריחו בעיני הרבים, וכדי לבסס את אמון הציבור בו ולא לערערו.
...
מאחר שהמחלוקות בתיק זה אינן מעטות, והחומר העובדתי והמשפטי אף הוא אינו פשוט, אין מנוס מלהקדיש את הפרקים הראשונים לרקע ולסקירת ההליכים שהביאו לאותן הכרעות של בית הדין המשמעתי הארצי, שעליהן ערערו שני הצדדים, הכול כפי שיפורט להלן.
אשר לפרשת רכישת המדפסת (ב"פ 97/13, בד"א 126/15, 1/16), שבו בעקבות הפעלת השעיה על תנאי שניתנה בתיק קודם, העונש שהוטל בבית הדין הארצי היה 18 חודשי השעיה מתוכם תשעה חודשים במצטבר ותשעה חודשים בחופף, אני מורה בזה כדלקמן:
ערעור הלשכה עמל"ע 32563-05-16 – התקבל.
התוצאה היא כי בפרשה זו המערער יושעה לתקופה של 18 חודשים, במצטבר לכל תקופה אחרת שהוטלה עליו.
אני מחייב את המערער לשאת בהוצאות הלשכה ביחס לארבעת הערעורים בסך כולל של 20,000 ₪ (5,000 ₪ לכל תיק).