השופט נ' הנדל:
מונחת לפנינו עתירה, המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 31621-10-18, כבוד השופט א' סטולר), אשר קיבל את עירעורו של משיב 2 על החלטת מנהל הבחירות באלעד, וקבע כי יש להורות על פסילת עותר 1 (להלן: העותר) מהתמודדות בבחירות המקומיות לראשות הערייה ועל מחיקתו מרשימת המועמדים של עותרת 3.
בעקבות המידע שהוצג בפניו פנה מנהל הבחירות לעותר ובקש את תגובתו, ולאחר שזו נתקבלה מצא לנכון לדחות את טענותיו של משיב 2 ולקבוע כי אין לפסול את מועמדתו של העותר.
כמו כן, מחוזה השכירות של הדירה באלעד עולה כי לא מדובר בהסכם סטנדרטי, משום שקיים בו סעיף הקובע שהוא ניתן לביטול על-ידי שני הצדדים בהודעה בת 30 ימים מראש, מה שמעיד כי לא מדובר בהסכם שכירות לטווח ארוך, אלא בהסדר זמני שנועד ליצור מצג של מגורים באלעד.
...
כמו כן, המבחן בדבר מיקום מגורי הקבע של מי שמבקש להתמודד בבחירות מקומיות, מכיל אף שילוב בין היבטים סובייקטיביים ואובייקטיבים, וראו לעניין זה עע"מ שרון נ' יוסף פסקה 17 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (11.9.12) (להלן: עניין שרון):
"על רקע כל האמור לעיל, ניתן לסכם ולומר, כי בפסיקה לא נקבע מבחן ברור לצורך מילוי התנאי של מגורים בקביעות, וככלל, נקבע, כי על כל מקרה להיבחן בהתאם לנתונים העובדתיים הרלבנטיים, וזאת באמצעות בדיקה הכוללת שילוב של מבחנים אובייקטיביים, המצביעים על ארעיות הניתוק, ומבחנים סובייקטיביים, המלמדים על הכוונה להמשיך לחיות בישוב. המבחן הסובייקטיבי עניינו בתחושה של זיקה ובכוונתו של הפרט להשתייך לישוב ספציפי, ואילו המבחן האובייקטיבי נפרט למבחני משנה רבים, שכולם אינם אלא זיקות עובדתיות שמקיים אדם למקום בפועל [...]"
לצד זאת, יש לזכור, שבמסגרת סוגיית המבחן הסובייקטיבי לא די בהצהרה של אדם שבמסגרתה הוא מציג את עצמו כמי שמקום מגוריו הקבוע הוא במקום הבחירות.
זו המסקנה המשפטית העולה מן העובדות, והיא עומדת בעינה אף אם לא היה ניתן משקל רב לחלק מן האינדיקטורים שפורטו לעיל, למשל, הקשר של העותר לרבו.
על רקע הנימוקים שהוצגו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי לא קיים צידוק משפטי להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן דין העתירה להידחות.
