דחיית עתירה לאכיפת רישוי תחבורה ציבורית באילת

זהו פסק דין בעתירת העותר, לקבוע כי המשיבות מס' 2 ו – 3, הקימו מערך תחבורה ציבורית, המופעל באילת באופן פרטי, וללא קבלת הרישיונות הנדרשים; להורות למשרד התחבורה לעשות שימוש בסמכותו ולאכוף את הדין הרלוואנטי, ובכלל זה לחדול מאפליה אסורה; ולקבוע שמשרד התחבורה התרשל, כי לא עשה כך במשך שנים ארוכות.

נסיעות מיוחדות אינן מצריכות רשיון לכל נסיעה, אלא רשוי כללי למשרד הסעות.

לא מצאתי, נוכח כל האמור לעיל, פגם כלשהוא בהתנהלות הרשות, העשוי להצדיק היתערבות שיפוטית, וע"כ סבורני כי יש לדחות את העתירה.

...

נזכיר, כי השאלה האם אגד הסעים הפרה את תנאי הרשיון למשרד הסעות, איננה עומדת במוקד עתירה זו. סבורני, כי אין גם לקבל את טענת העותר בדבר אפליה - חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, אשר עליו, בין היתר, ביקש העותר לבסס טענתו, אוסר על הפליה במתן שירות ציבורי.

לא מצאתי, נוכח כל האמור לעיל, פגם כלשהו בהתנהלות הרשות, העשוי להצדיק התערבות שיפוטית, וע"כ סבורני כי יש לדחות את העתירה.

העתירה נדחית אפוא.

עוד טען ב"כ המבקש כי המשיבה פועלת לאחרונה לשנות מדיניות ביחס לתפיסת כלי רכב בעקבות ביצוע עבירות חמורות בתחום התעבורה אך לא טורחת לפרסם את הנוהל בעיניין זה. ב"כ המבקש לומד על שינוי המדיניות של המישטרה מעמדתה, שהוגשה לתיק אחר פל"א (אילת) -08-20 164 (להלן: תיק אילת), שם הצהירה המדינה כי מדובר " בטיוטת פיילוט ראשונית – תכנית בהתוות שהמאשימה רשאית שלא לחשוף אותו, היות ומדובר במדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב", באותו עניין המדינה גם הפניתה לסעיף 2 לחוק חופש המידע.

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה ולחילופין ציינה כי שווי הרכב שנתפס הנו 79,000 ₪ ואם בית המשפט ימצא לנכון להורות על שיחרורו אזי אף שהפסיקה קובעת כי מקום שהוחלט על שיחרור רכב יש להפקיד שליש משוויו, המדינה תסכים לפנים משורת הדין, כי השיחרור כאן יהיה כנגד הפקדת סך של 15,000 ₪.

כאן המקום לציין, כי בית המשפט ער לתוכן ההנחיות בנוהל הפיילוט לפיו טרם תפיסת רכב למטרת חילוט יש להתייעץ עם גורם מוסמך המופרט בנוהל, ובהעדר הסכמה בין הגורמים הרלוואנטיים, קיים מנגנון – תרשים זרימה – עם מי להתייעץ על מנת לבדוק, אם המקרה עונה לקריטריונים המצדיקים עתירה לחילוט.

בתיק הראיות אין תעוד לגבי הליך ההיוועצות, רק מדוח הפעולה של השוטר בלקינד ניתן להבין כי הענין עבר להחלטת הרמת"ד. לא ניתן להיתעלם גם מהעובדה, כי ביום 09.12.2020 ניתן צו של בית משפט, המופנה למשרד התחבורה ו/או משרד הרשוי המונע ביצוע העבירה ו/או דיספוזיציה בקשר לרכב וגם לכך יש משמעות ומשקל על ההכרעה.

בשלב זה, יש לבחון האם נכון לאשר לרשות האכיפה תפיסה מתמשכת בנסיבות הקונקרטיות או לבחון חלופה מתאימה על מנת לאזן בין האנטרס הצבורי של הרתעה והצורך להבטיח אפשרות לחילוט בעתיד, לבין זכות הפרט לעשות שימוש בקניינו.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לבקשה, עמדת הפסיקה, ובשים לב כי רשות האכיפה כבר קיבלה צו בית המשפט ביום 09.12.2020 המופנה למשרד התחבורה האוסר דיספוזיציה ברכב, נחה דעתי כי יש מקום להורות על שיחרור התפוס – שיחרור רכב שמספרו 14-212-37 בכפוף לתנאים הבאים: המבקש יחתום על התחייבות על סך 15,000 ₪ לפיה ימנע מהעברת הרכב ו/או דיספוזיציה, אלא לשם חילוט על ידי המדינה, אם יידרש לכך.

...

מהמקובץ לעיל, עולה כי תפיסת הרכב נעשתה לתכלית ראויה.

סיכומו של דבר אין ספק כי בשים לב לחומרת העבירות ונסיבות עושה העבירות לכאורה, יש פוטנציאל לחילוט.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לבקשה, עמדת הפסיקה, ובשים לב כי רשות האכיפה כבר קיבלה צו בית המשפט ביום 09.12.2020 המופנה למשרד התחבורה האוסר דיספוזיציה ברכב, נחה דעתי כי יש מקום להורות על שחרור התפוס – שחרור רכב שמספרו 14-212-37 בכפוף לתנאים הבאים: המבקש יחתום על התחייבות על סך 15,000 ₪ לפיה ימנע מהעברת הרכב ו/או דיספוזיציה, אלא לשם חילוט על ידי המדינה, אם יידרש לכך.

כפי ששנינו, הסדר תנועה יכול להיות: תמרור, התקן בנוי, סלול או מוצב כדין בדרך או מופעל בה וכן כל עצם אחר המוצב בתחום הדרך, המיועד להסדיר את התנועה ואת אופן השמוש בה. במקרה דנן, הפעולות הנדרשות לשם הפיכת נתיבי תחבורה קיימים לנת"צים נקבעו בהסכם שנחתם בין הערייה, נתיבי איילון ומשרד התחבורה מיום 31.8.2016, כדלקמן: "... הקמה של צירי העדפה לתחבורה ציבורית, אמצעים טכנולוגיים לשפור רמת השרות בתחבורה הציבורית, תשתיות תומכות תח"צ (סככות, תאורה, מפרצים, שלוט, צביעת נת"צ, חידוש אספלט וכד') העדפה ברמזורים לתחבורה ציבורית, תוספת שירות והתאמות נידרשות לשפור השרות הקיים, אכיפה והתאמות נידרשות לעידוד השמוש בתחבורה ציבורית בצירים המתאימים לכך בערי המטרופולין, בין היתר על חשבון הנתיבים המיועדים לשימוש הרכב הפרטי ומקומות חניה ..." מתוך הראיות המינהליות שהובאו לפניי התרשמתי שפעולות הכשרת הנת"צ עיקרן בהסדרת התנועה ואופן השמוש בה. בהנתן כי פעולות הכשרת הנת"צ כוללות בעיקר סככות, תאורה, מפרצים, שלוט, צביעת נת"צ, חידוש אספלט ויצירת העדפה ברמזורים לתחבורה ציבורית, ברי כי אין צורך בהתקנת תכנית לבצוע עבודות הכשרת הנת"צ [ראו: עע"ם 5631/13 רשות הרשוי אילת נ' עמותת העצמאים באילת – לישכת המסחר פסקות 19-17 בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (פורסם בנבו, 14.11.2013); עת"ם 31780-07-11 עמותת תושבי צפון ירושלים נ' רשות התמרור, פסקות 19-18 בפסק דינו של השופט י' נועם (פורסם בנבו, 27.08.2012); עת"ם 43979-07-18 המפלינג נ' עירית ירושלים פסקה 16 בפסק דינה של השופטת ת' בזק-רפפורט (פורסם בנבו, 24.12.2018)].

כך לדוגמא, תיאר חבר מועצת העיר מר עמירם מילר את פרויקט מהיר לעיר: "... אני מתייחס לתוכנית הזאת כאל כיפת הברזל התחבורתית של האיזור שלנו בכלל ושל כפר סבא בפרט ... אם לא נעשה מעשה דראסטי בתחום התחבורה הציבורית, ונפנה מקום לאוטובוסים ולכלי התחבורה הציבורית האחרים, ונביא נוסעים להאמין ביעילות ובשרות הטוב שהתחבורה הציבורית יכולה לתת, אנחנו כולנו נשאר תקועים שעות רבות, ימים רבים, בתוך הפקקים האינסופיים של הרכב הפרטי לסוגיו" [נספח ה לתשובת הערייה לעתירה; נספחים י"ב, י"ג, י"ז לתשובת הערייה; נספחים 6, 11-8 לתשובת נתיבי איילון].

בנוסף, מאחר שהסכם מהיר לעיר שנחתם בין הערייה לבין נתיבי איילון ומשרד התחבורה הוא הסכם מותנה, אף אם היו העותרים מודעים לקיומו של הפרויקט בשנת 2016 ומגישים עתירה נגדו, הייתה עתירתם נדחית מן הטעם שמדובר בעתירה מוקדמת ותיאורטית.

...

יוצא אפוא כי שתי קבוצות העותרים טענו כנגד החלטת העירייה להתקשר בהסכם למימוש פרויקט מהיר לעיר בכפר סבא.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – העתירות נדחות.

גם הועדה המקומית, בדומה להחלטת בית משפט השלום בצמ"ז, סברה כי יש להיתחשב בכך כי העותרת עובדת במשמרות לילה, וקבעה בהחלטתה בבקשה להיתר לשימוש חורג, כך: "הועדה מקבלת את הטענה למטרדי רעש מהגן והפעילות הסובבת אותו לדיירת הגובלת, אשר בעיסוקה כרופאה נאלצת מעת לעת לעבוד במשרות לילה ולשינה בשעות הבוקר, בעת שפעילות הגן בשיאה". שיקולים תחבורתיים / חניה - ועדת הערר נתנה משקל שגוי ולא נכון למקומות החנייה שנמצאים בקירבת המושכר.

הצורך הצבורי בהקמת גני ילדים באיזור זה - במקרה דנן עולה, כי קיים צורך צבורי אשר זכה לעדיפות בפסיקה, במתן שימוש חורג לגן ילדים וכן כי קיים צורך צבורי לשימוש באיזור זה. משכך, אין אלא לדחות את טענות העותרת בדבר אי ביסוס הצורך בגן ילדים.

בנוסף, עמדתן של רשויות התביעה והאכיפה במשרד המשפטים, היא שלא להכביד באכיפה על גני ילדים המצויים בתהליך היתר וקיבלו אישור הועדה, עמדה שכאמור עוברת כחוט השני בהחלטות רבות שניתנות בטריבונל שפוטי או מעין שפוטי זה. כחלק מהמדיניות הרווחת בועדות מקומיות ומחוזיות ורשויות האכיפה והתביעה לעודד פתיחת גני ילדים, בתאריך ה- 30.6.2010, הוגשה הצעת חוק ממשלתית הידועה כ"הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התש"ע- 2010". כפי העולה מדברי ההסבר להצעת החוק, מטרתו של החוק המוצע היא לקבוע לראשונה בחקיקה הסדר כולל לעניין רשוי של מעונות שבהם שוהים באופן יומי שבעה פעוטות לפחות שטרם מלאו להם שש שנים. פרוטוקול דיון של הועדה לזכויות הילד מיום ה - 7.3.2011, הדנה בהצעת החוק הנ"ל, משקף את הבעייתיות הגלויה בה נמצאים גני ילדים מבחינת היתר לשימוש חורג, אשר הרשויות השונות הביעו עמדתם בסוגיה זו במטרה ליפתור אותה. מפרוטוקול הדיון ניכר, כי הצורך בהקמת גני ילדים הנו אינטרס עליון.

בהמשך דבריו, קביעה זו מנומקת בזו הלשון: "הקלות היחסית שבה אפשר להשיג, לפי המצב החוקי הקיים, הקלה או שימוש חורג, בהשוואה לעריכת שינוי תכנית לפי כל הדקדוקים והמצוות, קשה להלום אותה עם הצורך לקיים סדר תקין בענין זה של תיכנון ובניה, שהוא כה חיוני וקובע את איכות החיים והסביבה". גם השופט רובינשטיין הביע דעתו על הסוגיה בעע"מ 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אילת, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (10.2.2010): "השמוש החורג, כשמו כן הוא, חורג, הריהו כלי תיכנוני חריג כדי ליפתור בעיות שאין עליהן מענה בתכנית החלה על האיזור בטרם באה תכנית אחרת, אך בוודאי לא תופעה רבת שנים כבמקרה דנא [...] כללו של דבר, ראוי שהשימוש החורג ייעשה במשורה, תוך פקוח והקפדה יתירה על המיגבלות שבחוק (ראו בג"ץ 389/87 סלומון נ' הועדה המחוזית, פ"ד מב(4) 30); ואכן, הערכאות שלפנים חזרו והדגישו כי שימוש חורג לא יוּתר כדבר שבשיגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות אותן פירטה ועדת הערר בהחלטתה. אין שימוש חורג בחינת "כביש עוקף תכנית"; במציאות הישראלית, שאין צורך להכביר עליה מלים, אם לא יהיו הרשויות קפדניות בתחום זה על פי כוונת המחוקק, קל מאוד להפוך את החריג לכּלל, או לתת לו חיות מתמשכת עוד ועוד.

...

אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהיבט זה, אינן מבוססות דיין ובשל כך אינן סבירות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר על כנה את החלטת הוועדה המקומית.

לאור האמור, אני מחייב את המשיבים 3-4 ביחד ולחוד לשלם שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,500 ₪: לעותרת - סך כולל של 8,100 ₪ ולוועדה המקומית - המשיבה 2 סך כולל של 5,400 ₪).

גם הוועדה המקומית, בדומה להחלטת בית משפט השלום בצמ"ז, סברה כי יש להיתחשב בכך כי העותרת עובדת במשמרות לילה, וקבעה בהחלטתה בבקשה להיתר לשימוש חורג, כך: "הוועדה מקבלת את הטענה למטרדי רעש מהגן והפעילות הסובבת אותו לדיירת הגובלת, אשר בעיסוקה כרופאה נאלצת מעת לעת לעבוד במשרות לילה ולשינה בשעות הבוקר, בעת שפעילות הגן בשיאה". שיקולים תחבורתיים / חניה - ועדת הערר נתנה משקל שגוי ולא נכון למקומות החנייה שנמצאים בקירבת המושכר.

הצורך הצבורי בהקמת גני ילדים באיזור זה - במקרה דנן עולה, כי קיים צורך צבורי אשר זכה לעדיפות בפסיקה, במתן שימוש חורג לגן ילדים וכן כי קיים צורך צבורי לשימוש באיזור זה. משכך, אין אלא לדחות את טענות העותרת בדבר אי ביסוס הצורך בגן ילדים.

בנוסף, עמדתן של רשויות התביעה והאכיפה במשרד המשפטים, היא שלא להכביד באכיפה על גני ילדים המצויים בתהליך היתר וקיבלו אישור הוועדה, עמדה שכאמור עוברת כחוט השני בהחלטות רבות שניתנות בטריבונל שפוטי או מעין שפוטי זה. כחלק מהמדיניות הרווחת בועדות מקומיות ומחוזיות ורשויות האכיפה והתביעה לעודד פתיחת גני ילדים, בתאריך ה- 30.6.2010, הוגשה הצעת חוק ממשלתית הידועה כ"הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התש"ע- 2010". כפי העולה מדברי ההסבר להצעת החוק, מטרתו של החוק המוצע היא לקבוע לראשונה בחקיקה הסדר כולל לעניין רשוי של מעונות שבהם שוהים באופן יומי שבעה פעוטות לפחות שטרם מלאו להם שש שנים. פרוטוקול דיון של הוועדה לזכויות הילד מיום ה - 7.3.2011, הדנה בהצעת החוק הנ"ל, משקף את הבעייתיות הגלויה בה נמצאים גני ילדים מבחינת היתר לשימוש חורג, אשר הרשויות השונות הביעו עמדתם בסוגיה זו במטרה ליפתור אותה. מפרוטוקול הדיון ניכר, כי הצורך בהקמת גני ילדים הנו אינטרס עליון.

בהמשך דבריו, קביעה זו מנומקת בזו הלשון: "הקלות היחסית שבה אפשר להשיג, לפי המצב החוקי הקיים, הקלה או שימוש חורג, בהשוואה לעריכת שינוי תכנית לפי כל הדקדוקים והמצוות, קשה להלום אותה עם הצורך לקיים סדר תקין בענין זה של תיכנון ובניה, שהוא כה חיוני וקובע את איכות החיים והסביבה". גם השופט רובינשטיין הביע דעתו על הסוגיה בעע"מ 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אילת, [פורסם בנבו] פס' י"ב (10.2.2010): "השמוש החורג, כשמו כן הוא, חורג, הריהו כלי תיכנוני חריג כדי ליפתור בעיות שאין עליהן מענה בתכנית החלה על האיזור בטרם באה תכנית אחרת, אך בוודאי לא תופעה רבת שנים כבמקרה דנא [...] כללו של דבר, ראוי שהשימוש החורג ייעשה במשורה, תוך פקוח והקפדה יתירה על המיגבלות שבחוק (ראו בג"ץ 389/87 סלומון נ' הוועדה המחוזית, פ"ד מב(4) 30); ואכן, הערכאות שלפנים חזרו והדגישו כי שימוש חורג לא יוּתר כדבר שבשיגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות אותן פירטה ועדת הערר בהחלטתה. אין שימוש חורג בחינת "כביש עוקף תכנית"; במציאות הישראלית, שאין צורך להכביר עליה מלים, אם לא יהיו הרשויות קפדניות בתחום זה על פי כוונת המחוקק, קל מאוד להפוך את החריג לכּלל, או לתת לו חיות מתמשכת עוד ועוד.

...

אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהקשר זה, גם כן אינן סבירות.

אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהיבט זה אינן מבוססות דיין ובשל כך אינן סבירות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר על כנה את החלטת הועדה המקומית.