מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

דחיית ערעורו של זדורוב ברוב קולות

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט המחוזי לא טענה ההגנה לפסילת קבילות ההודאות מחמת התבטאויות מצד החוקרים או המדובבים בנוגע לעורך דינו של המערער, אלא נטען לפגיעה בזכות ההיוועצות כתוצאה מאי-ידוּע המערער בדבר זכותו זו. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט בקובעו כי המערער "ידע גם ידע על זכותו להיוועץ עם עו"ד, כך גם זכה לייצוג על-ידי עו"ד למחרת היום בו נעצר, כל טרונייתו הנה על כך שעורך הדין שייצג אותו באותו שלב לא דיבר רוסית..." [עמ' 168 להכרעת הדין הראשונה].
זאת, כאשר מצפונו מורה לו לזכות נאשם, אף אם אמות המידה הרציונליות המקובלות מובילות למסקנה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. (2) מן הכלל אל הפרט במקרה דנן, סבור אני כי יש לזכות את המערער לא רק בשל קול מצפונו של השופט היושב לדין, אלא דוקא משום שלטעמי לא ניתן לקבוע כי המשיבה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של המערער.
במקרה שבפנינו, התוודותו של זדורוב בפני המדובב, הודאותיו בפני החוקרים ובמהלך השיחזור, פרטים מוכמנים שרק הרוצח יכול היה לדעת ואמירות אותנטיות המצביעות על "אותות האמת" בהודאותיו, שקריו מהרגע הראשון בחקירותיו ושקריו במהלך משפטו – כל אלה מציבים את זדורוב בדמותו של הרוצח שעקב אחר צעדיה של תאיר בלכתה לשירותים, ומתיישבים היטב עם תמונת החשד הראשונית ששורטטה לעיל.
סוף דבר, הוחלט לדחות את העירעור ברוב דיעות של השופטים עמית וזילברטל, נגד דעתו החולקת של השופט דנציגר.
...
מאידך גיסא, יש להישמר מלכנות כל מסקנה הנובעת ממומחיות שאינה מלווה באישוש כמקובל במדע, כ"מדע זבל", שהרי בית משפט מבסס מימצאים מרשיעים על ראיות שאין להן כל אישוש מדעי (בראש ובראשונה כשלא מדובר בעדים מומחים) ויש להישמר שלא להפריז בדרישות כאשר בפנינו מומחה המצויד בארגז כלים שאינו בידיו של ההדיוט וככזה ביכולתו להאיר את עיני בית המשפט להבחין בפרטים שנדרשת מומחיות לצורך ההבחנה בהם.
לסיכום, אני מצטרף לשופט עמית במסקנתו לפיה דין הערעור להידחות.
סוף דבר, הוחלט לדחות את הערעור ברוב דעות של השופטים עמית וזילברטל, נגד דעתו החולקת של השופט דנציגר.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

לשם הוכחת טענה זו הגיש המערער את הבקשה שלפנינו, במסגרתה הוא עותר כי נורה למשיבה להעביר לעיון מומחה מטעמו את כלי הנשק, משתיקי הקול, חלקי קליעים ופיסות המתכת הרלוואנטיות.
אכן, ערכאת העירעור מוסמכת, בהתאם לסעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי, לגבות ראיות או להורות לערכאה הדיונית לגבות ראיות, אם היא סבורה כי "הדבר דרוש לעשיית צדק". לשם הכרעה בשאלה זו ניתן להדרש לשלוש אמות מידה אשר התוו בפסיקה, והן: האם יכול היה המבקש להגיש את הראיות לפני הערכאה הדיונית; עיקרון סופיות הדיון; וכן טיבן ומשקלן של הראיות הנוספות והפוטנציאל הטמון בהן לשינוי תוצאת המשפט [ראו, למשל: ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ''ד נא(5) 289, 296 (1997); ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אולמרט, פסקה 1 לחוות דעתי (6.7.2014) (להלן: עניין אולמרט); ע"פ 1939/10 זדורוב נ' מדינת ישראל (17.3.2013); ע"פ 122/08 טומבק נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (11.11.2014)].
עוד יש להעיר כי ההליכים בעיניינו של המערער התמשכו זמן רב, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, הטעם לכך היה "דחיות ובקשות חוזרות ונישנות של ההגנה, ובעיקר הנאשם". דרך הילוך זו של המערער לא פסחה אף על ההליכים המתנהלים לפני ערכאה זו. במצב דברים זה נראה כי מתחייבת הקפדה יתרה על האנטרס בדבר סופיות הדיון, זאת במיוחד שעה שקיבלת הבקשה עשויה להביא לפתיחת הדיון מחדש [השוו: עניין אולמרט, פסקה 5 לחוות דעתי].
לאחר הגשת עקרי הטיעון ייקבע דיון בעירעור גופו לפני המותב או לפני מרבית חבריו.
...
יישום אמות מידה אלה על ענייננו מעלה כי דין הבקשה להידחות.
סוף דבר – הבקשה נדחית.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

בתחילה המשיכו חיים וגיא לקרוא לעבר אריאל שייזהר מפני המערער שכן הוא שוטר סמוי, אך לאחר מספר דקות נדמו קולותיהם, ובין המערער לבין אריאל מתפתחת שיחה ממושכת, בין היתר, על נסיבות מעצרו של המערער; כאשר זה האחרון מנסה לשכנע את אריאל כי אין ממש בהאשמות שהטיחו בו גיא וחיים.
כל זאת, גם בהיתחשב בתמונה הכוללת, בין היתר, בכך שמרבית אמירותיו של חיים במהלך הויכוח היתמקדו בחששו של חיים מן הצפוי לו בעקבות כך ששטח סיפורו בפני המערער, כמו גם בעלבון שחש, כביכול, חיים ממעשי המערער, ולא בביטויי תוקפנות כלפיו.
זהירות מתחייבת זו אף זוכה למשנה תוקף בעניינינו, לנוכח הנחייתו של בית המשפט המחוזי, בדחותו את הערר שהגיש המערער על מעצרו, כי תנתן "תשומת לב מיוחדת [למצבו הרפואי של המערער], על כל המשתמע מכך". אפנה איפוא לבחינת נסיבות המקרה, בשים לב ל"אזהרת מסע" זו בדבר רגישותו של המערער.
סממן זה מוסיף ומחזק את הרושם שלפיו דבריו של המערער לא נועדו לרצות את העצירים שסביבו ולקעקע את החשד בהיותו "סמוי", אלא מהוים הם תוצאה של יחסי האמון שנרקמו בין אריאל לבינו ומעידים הם על "אוירת הסוד" שנוצרה בתא המעצר שחלקו (השוו: ע"פ 7939/10 זדורוב נ' מדינת ישראל, פסקה 101 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ופסקה 8 לפסק דינו של השופט י' עמית (23.12.2015)).
...
מסקנה זו נתמכת היטב לשיטתי הן בהתנהלותו של המדובב אריאל, אשר הייתה סבירה ומתונה, והן בהתנהלותו של המערער עצמו, אשר שמר לאורך התחבולה על קור רוח ושליטה עצמית, ולא הפגין כל סימן מצוקה.
הודאתו של המערער עומדת אפוא בתנאי סעיף 12 לפקודת הראיות, ובדין מצא בית המשפט המחוזי לקבלה כראיה.
אשר לערעורים שהוגשו על גזר הדין, מצטרף אני בהסכמה לנימוקיו ולמסקנותיו של חברי השופט (בדימ') צ' זילברטל, וכמותו סבורני כי אין ענייננו נמנה על המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית.

בהליך מ"ח (מ"ח) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

בהמשך חזר בו המבקש מההתוודות ומהודאותיו באופן סופי, ובגרסה המכחישה – הוא מחזיק גם כיום, למעלה מ-14 שנה לאחר קרות הרצח ומתן הודאותיו הנ"ל, ובחלוף שנים למן אישור הרשעתו, בדעת רוב, בעירעור שהוגש לבית משפט זה ודחיית בקשתו לעריכת דיון נוסף בעיניינו, הנזכרים בפסקה 2 שלעיל.
כפי שמציין השופט י' עמית בחוות דעתו: "מצאתי עצמי מצטרף לחלקים ניכרים מפסק דינו של חברי, ובאופן פרדוכסלי-משהו, דוקא לאחר שקראתי את פסק דינו, ובעיקר את הניתוח הדקדקני והמפורט של ההתוודות בפני המדובב, השתכנעתי עוד יותר כי יש לדחות את העירעור ולהותיר את הרשעתו של המערער על כנה" (בפסקה 5 לחוות דעתו).
בית המשפט קבע אפוא בעירעור, על דעת כל חברי ההרכב, כי אותו דיבור "בשני קולות" נעשה באופן אותנטי, וכי אף היתחקות אחר הדינאמיקה שהובילה למעמד ההתוודות מלמדת כי בחירתו של המבקש להודות בפני ארתור מקורה בנקודת מפנה שחלה ביחסי האמון בין השניים.
לצד נטל הראיה הכללי המוטל על המבקש במסגרת בקשה למשפט חוזר – דומה כי כאשר עסקינן בראיות מסוג של חוות דעת מומחה, שאינן נשענות על ראיה פוזיטיבית נוספת, אלא על נושא שבמומחיות המתווסף למסכת הראיות הקיימת בתיק (אשר דורשת ליבון וחקירה בעל-פה של מומחים) – נידרש רף ראייתי ייחודי (ראו: דורון מנשה ואייל גרונר אולי נפלה טעות? התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב, 83-82 (2021)).
...
נוכח כל האמור לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אני מורה על קיומו של משפט חוזר בעניינו של המבקש, רומן זדורוב.
מתוקף הסמכות שבתקנה 7(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, אני מורה כי המשפט החוזר יתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ואולם למען ניקיון הדעת ראוי שנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ישקול לקבוע לצורך זה הרכב שחבריו לא דנו במכלול בעבר.
הצורך להעיד את ד"ר חן קוגל וכן לצרף את הסניגוריה הציבורית כידידת בית המשפט התייתרו בסופו של דבר בעקבות הגשת חוות הדעת של ד"ר מילרוי מטעם המבקש.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בנימוקי הכרעת הדין, כמו גם בפרוטוקולים, שאף הם נערכו בדלתיים פתוחות (למעט חריגים) פורסם מרבית התוכן של כלל העימותים שבין חן לפלישיה, וכן מרבית התוכן (הרלוואנטי) של כל חקירותיהם.
לדידי סעיף 13 משמיע, יחד עם סעיף 70 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, איזון קשה ועדין עד מאוד בין השיקולים השונים (ראו גם בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' זדורוב (לא פורסם) (השופט אלון); ברי כי תקפים כל השיקולים שמנתה חברתי, קרי החשש לפגיעה בפרטיותם של נחקרים וצדדים שלישיים, החשש לפגיעה ביעילות החקירות, והחשש של השפעה על האפשרות לנהל את המשפט כראוי- תוך לחץ על עדים, ובעצם ניהול המשפט בזירה הציבורית.
בעיניין זה, כך לטעמי, האנטרס שבהגנה על זכויותיה גובר כשם שגובר הצורך, אותו צטט כב' השופט פוגלמן בעיניין רשות השידור וכדלהלן; "על אף האמור לדעתי אין להעתר לערעור. נזכיר ונזכור כי תכלית ההוראה שבסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002 היא "למנוע, בגבלות הראויים, הוצאת הנחקר מד' אמותיו של חדר החקירה אל כיכר השוק" (ע"פ 5127/11, [פורסם בנבו], פסקה 6 (10.10.2011))".
באשר לטשטוש פניה ועוות קולה של פלישיה, לעניין זה אכן היתנגדה באת כוחה ובעניין זה התלבטתי רבות, אולם סופו של יום, ושעה שבעימות לגופו, אין משום השפלה של פלישיה, ושעה שאכן תעוד חזותי של העימות כבר פורסם בחלק מאמצעי התיקשורת, גם אם בטשטוש פניה של פלישיה, ושעה שפניה של פלישיה פורסמו ברבים, לרבות בצילומים של משיכת כספים מהכספומט, הרי שלמיטב הבנתי לא יהיה בפירסום הנוסף משום פגיעה משמעותית כלשהיא.
אשר על כן, ובאיזון הכולל, דומני שיש להתיר את מלוא התעוד החזותי של העימות (שבלאו הכי אינו אורך יותר מספר דקות) וראה לעניין זה את שנאמר בהנחיית פרקליט המדינה בסעיף 20ג' לה וכדלהלן; "עם זאת, יתכנו מקרים בהם המחשת המתרחש בתוך החקירה על דרך של שידור התעוד החזותי או הקולי הינה בעלת ערך ממשי לציבור, שכן יש בה מידע נוסף מהותי המצדיק חריגה מן האיסור ודחית אינטרסים נוגדים". ה. הקלטות השיחות בין המשיבים 2 ו- 3 בינם לבין עצמם ובינם לבין המדובבים 1.
...
בסך הכל מראים את הכניסה לבית, המנעולים המדוברים (בחזית ובדלת האחורית) ואולי גם את מיטת המנוחה, סבורני ובכל הכבוד הראוי, שאין בכך משום פגיעת יתר בכבודה של המנוחה, או בני משפחתה.
באשר לשאר התצלומים הרי שנחה דעתי, שאין בהם משום פגיעה יתר על המידה בפרטיותה או בכבודה של המנוחה, ובחלקים מדו"חות אלה וכמפורט לעיל (מנעול דלת הבית רצפת המטבח ועוד) יש כדי להראות שוב את מחדלי החקירה בתיק זה. כאמור לעיל, משקל נכבד ניתן בהכרעת הדין לחקירות המז"פ בתיק זה ועניין זה ראוי שיעמוד לפרסום פומבי.
סוף דבר אני מתיר פרסום של חומרי החקירה הבאים; א. תיעוד חזותי של מלוא חקירותיו של חן. ב. תיעוד חזותי של העימות שבין חן לפלישיה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו