דחיית ערעורו של אדם שהורשע בתקיפה

סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כי: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". סעיף 42ג' קובע כי: "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עוות דין". הנתבע 2 הורשע בפסק דין חלוט בהליך פלילי (לאחר שגם ערעור שהגיש לבית המשפט העליון במסגרתו ביקש לחזור בו מעיסקת הטיעון נדחה).

עם זאת, מהרשעת הנתבע 3 עולה כי הוא נטל חלק פעיל, אם לא מוביל, בתקיפת אחיו של התובע באמצעות כסא שזרק עליו ובתקיפת אמו של התובע באמצעות אלה והכול לנגד עיני התובע.

...

כן ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט שהוציא על פי קבלות.

ככל שתוגש חוות דעת כזו ישלמו הנתבעים לתובע את יתרת הפיצוי לאחר הניכויים בהתאם לחוות הדעת העדכנית.

משנדחתה התביעה נגד המדינה נדחית גם ההודעה שהגישה לצד שלישי כנגד הנתבעים.

ערעורם של הנאשמים 1 ו-2 נדחה ואילו עונשה של הנאשמת 3 הופחת ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

(10) ע"פ 1836/12  נריינה נ' מדינת ישראל (1.6.2012)‏‏ (להלן – עניין נריינה) – המערער, עובד זר, הורשע על-פי הודאתו בתקיפה בנסיבות מחמירות.

...

הערעור נדחה.

הערעור נדחה תוך קביעה כי אף אם מתחם העונש נוטה לחומרה, הרי שהעונש הולם ומשקף את שיקולי הענישה ובמיוחד את השיקול שעניינו הרתעת הרבים.

גזר הדין – סיכום לנוכח כל האמור, על הנאשם נגזרים העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך אחד עשר חודש, בניכוי ימי המעצר (מיום 25.10.2019 עד יום 28.11.2019).

לאחר שהוגשו תסקירים, נשמעה פרשת העונש, ומכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · ר.פ. נאשם 1 (ת/56) – לחובת נאשם זה הרשעה בגין 19 עבירות של הסגת גבול פלילית ו-19 עבירות של כניסה למקרקעי ציבור והחזקה בהם; · גזר הדין בנוגע להרשעה דלעיל של הנאשם 1 (ת/57 - ת"פ 39936-11-13 בצרוף ת"פ 56062-06-13) לענין הסגת גבול פלילית וכניסה למקרקעי ציבור והחזקה בהם – על הנאשם הוטלו 10 חודשי מאסר בפועל, 5 חודשי מאסר על תנאי – שלא יעבור משך 3 שנים, מיום גזר הדין, כל עבירה של הסגת גבול או כניסה למקרקעי הציבור שלא כדין, הפרת חובה חוקית וכל עבירה של שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר או בניה ללא היתר בנגוד לסעיפים 145 ו-205 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965; · פסק דין ע"פ 72833-01-18 מיום 28.08.18 בענינו של הנאשם 1 (ת/58), שם נדחה עירעורו על הכרעת הדין וגזר הדין בענינו; · פסק דין רע"פ 7002/18 מיום 20.11.19 בענינו של הנאשם 1 (ת/59), שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לעיל; · ר.פ נאשם 4 (ת/60) – לחובת נאשם זה, הרשעה בעבירת תקיפת עובד ציבור; הרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והרשעה בעבירה של הסעה ברכב של תושב זר השוהה שלא כדין; · כתב אישום, בצרוף הכרעת דין וגזר דין, ת"פ (שלום ב"ש) 4013/09 בענינו של נאשם 4 (ת/61) – שם הורשע הנאשם בעבירת תקיפת עובד ציבור; · כתב אישום בצרוף הכרעת דין וגזר דין, ת"פ 49813-10-10 בענינו של נאשם 4 (ת/62) – שם הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו; · פסק דין ת"א 45792-07-11 מיום 16.08.17 (ת/63); · פסק דין ע"א 36558-12-17 מיום 05.08.19 (ת/64); · פסק דין רע"א 7586/19 מיום 11.02.20 (ת/65); · פסק דין ת"א 61971-02-15 מיום 18.02.19 (ת/66); · פסק דין רע"א 58088-03-19 מיום 05.07.19 (ת/67).

...

באשר לנאשם 2, מצא בית המשפט לקבוע מתחם ענישה שינוע בין 5 חודשי מאסר בפועל ועד 10 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נוספת בדמות עיצום כספי וענישה צופה פני עתיד.

לסיכום – עונש המאסר בנוגע לנאשם זה, יועמד על הצד הנמוך של המתחם, תוך שבית המשפט יאפשר ריצויו בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט נעתר לבקשה זו, רק לאחר שמסרו הצדדים את הסכמתם כי בשל ההמתנה לסיום הליכי הערעור, לא תישמע טענה בדבר חלוף הזמן (ראה פרוטוקול מיום 23.05.18).

בתוך כך למעשי תקיפה כלפי עובדי ציבור נילוות פגיעה בסדר החברתי וביכולתם של עובדי הציבור לבצע את תפקידם.

בחינת הפסיקה הנוהגת מצביעה על מינעד רחב של ענישה בגין ביצוע עבירה של תקיפת עובד ציבור, ממנה ניתן ללמוד לענייננו על מיתחם העונש ההולם בשיקולים המחוייבים לחומרה וקולה, כדלקמן: ברע"פ 5759/20 איזברגה נ' מדינת ישראל (23.8.2020) (פסיקה שהוגשה ע"י המאשימה) נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש נאשם שהורשע בתקיפת עובד ציבור ואיומים בגין תקיפת פקח שרשם לו דו"ח חנייה, בכך שהיכה אותו בצוארו ובעט בירכו, עקב אחריו, קלל אותו ואיים שישרוף אותו.

...

לאחר שנתתי דעתי לעבירה בה הורשע הנאשם בנסיבותיה, למידת הפגיעה בערכים המוגנים ובהתאם לפסיקה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים, החל מיום מעצרו 12.3.2020.

בקשת רשות העירעור – נדחתה, תוך קביעה: "כי עונש זה אינו מצדיק היתערבות, משאין בו סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין (הערכאה הדיונית, וערכאת העירעור בדעת-רוב), את החומרה שבמעשיו של המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל". ע"פ (מחוזי נצ') 47731-04-14 שתוי נ' מדינת ישראל (18.6.2014): בית המשפט המחוזי דחה ערעור על חומרת עונשו של אדם, נטול הרשעות קודמות, שהורשע, על יסוד הודאתו, בעבירת תקיפה ואיומים, בכך שלפת את חולצת המתלונן, סטר על פניו ואמר לו כי יצא החוצה: "אני רוצה לפגוע בך". נפסק, כי מיתחם העונש שקבע בית משפט השלום - חודשיים מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד שמונה חודשי מאסר - הוא ראוי, וכי אין להתערב בעונש המאסר לתקופה של חמישה חודשים, בדרך של עבודות שירות, שנגזר על המערער.

...

מכל האמור לעיל מצאתי לנכון למקם הנאשם בחלקו התחתון של השליש המרכזי של מתחם העונש ההולם.

יאמר כבר כעת כי לא ניתן לקבל בקשות אלו: "... ריצוי העונשים באופן חופף היה מוביל לכך שהמערער כלל לא היה נושא בעונש בגין עבירות התקיפה שהורשע בהן – וסבורני כי צדק בית המשפט המחוזי הנכבד בקביעתו כי תוצאה זו איננה ראויה, נוכח אופי העבירות ונוכח העובדה שבפועל המערער לא השתתף בהליך שיקומי כלשהו (רע"פ 3589/17 שמואל נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (10.2.2020)).

סוף דבר הנאשם יישא בעונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר ומחצה בדרך של עבודות שירות (4.5 חודשים).