דחיית ערעור על ליקוי בנייה עקב אי נימוק מספק

התובעים העמידו את נזקיהם ע"ס 339,940 ₪: בגין תיקון כל הליקויים על פי חוות דעת מומחה מטעמם סך של 82,940 ₪; בגין דיור חלופי לתקופת העבודות סך של 7,000 ₪; בגין תיקון הרטיבות בחנייה סך של 200,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש ע"ס 30,000 ₪; פיצוי בגין אובדן 12 ימי עבודה בגין העבודות במרפסת ע"ס 20,000 ₪.

חלונות ודלתות – אותרו ליקויים בדלתות הפנים של הדירה, וכן בחלון הממ"ד. מנגד נדחתה טענת התובעים ביחס לתריסים החשמליים וגוונם, וכן צוין כי התובע ביצע שינוי ביציאה למרפסת חדר ההורים: החלון הוחלף, התריס קוצר ובוצע ארון תחתון כלפי המרפסת, ולכן לא ניתן ליחס לנתבעת אחריות לליקוי זה. זכוכית בטיחות בחדרי הרחצה – נמצא שהחלון הוחלף ולכן לא ניתן לייחס לנתבעת אחריות לכך.

החוק אינו מקנה לתובעים זכות תיקון עצמית, אלא במקרים הנקובים בסעיף 4ב(ב) לחוק שתוקן בשנת 2011 במסגרת תיקון 5 לחוק הנ"ל, דהיינו ליקוי שחזר לאחר שתוקן על ידי המוכר, או ליקוי דחוף שלא תוקן על ידי המוכר תוך זמן סביר מקבלת הודעת הקונה, אולם סעיף זה אינו חל בעניינינו שכן עסקינן בדירה שנבנתה בשנת 2009, ובהתאם לסעיף 11(ג) לחוק הנ"ל הרי שתיקון מס' 5 לא יחול על דירה בבניין שבנייתו הסתיימה או שחוזה המכר לגביה נכרת לפני תחילתו של תיקון מס' 5.

מעבר לכך, עיון בפרוטוקול המסירה, מעלה שכבר בשנת 2009 עת נימסרה הדירה לחזקת התובעים צוינו בפרוטוקול ליקויים רבים המופיעים בחוות דעתו של מר שנהב, כגון: דלתות, חלון ממ"ד, ריצוף, שחלקם לא תוקנו עד ליום זה, והנתבעת לא נתנה נימוק מספק לכך מלבד זה שהתובעים לא אפשרו את ביצוע התיקונים, שעה שהוכח אחרת.

ההלכה הפסוקה (עוד טרם תיקון מס' 5) הנה כי זכות המוכר לבצע תיקונים אינה בלתי מוגבלת, וכך נפסק בע"א 8938/01 אביצור נ חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003): "כאשר ניתנה לקבלן היזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונישנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו היזדמנות לבצעם. ... אמנם, התיקונים שביצעה המשיבה בדירות המערערים, בלא הצלחה, חופפים באופן חלקי, ולא אחד לאחד את הליקויים המצויים כעת בדירותיהם, הדרושים תיקון, אך אין בכך כדי לסתור את הקביעה, לפיה המשיבה מיצתה זכותה, בלא הצלחה, ואיבדה את אמונם של המערערים ....". לנתבעת ניתנה היזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, אולם היא לא תיקנה חלק ניכר מהם עד כה. אמנם בחוות הדעת השנייה של מר רפאל גיל, לא הוכרו חלק מהליקויים שנטענו על ידי התובעים, אך בכך, כשלעצמו, לא היה כדי לאיין את חובתה לבצע את התיקונים שכן נימצאו.

...

לאחר ששקלתי מכלול הנתונים הרלבנטיים, העובדה כי מדובר בדירת מגורים, בחינת מהות הליקויים והיקף התיקונים שנדרשו במהלך תקופת הבדק ולאחריה, עלותם, הטרחה ואי הנוחות שנגרמו לתובעים במהלך התיקונים (בכל אחת מן הפעמים) ומשך הזמן שארכו, והליקויים שנותרו-לרבות הצורך בהחלפת רצפות במסדרון הדירה והרמת מרצפות לשם כך מחדר הממ"ד, וקיומה של רטיבות בהיקף נרחב בחניה ובמחסן, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 2,500 ₪ לכל אחד מהתובעים ובסה"כ לפסוק 5,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני.

יצוין כי לא אך שיכלו לצרף ראיות לתצהיר העדות הראשית בשלהי 2017, אלא שבהחלטה מיום 12.10.2019 אפשר בית המשפט הגשת ראיות נוספות וטענה זו נדחית.

לסיכום: אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים, בתוך 30 יום, 35,000 ₪ עבור תיקון הליקויים בדירה, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, וכן הוצאות משפט כנגד קבלה/חשבונית.

הצד השלישי טוענת כי היא הצהירה שבתוכנית שערכה תוכנן חלון בגודל מספק, התואם את התקנות.

לא בכדי שמתי דגש על המילה "החיצוניות", כדי למנוע טענות דוגמאת זו של המערערים כי שטח החלון אינו כולל את מסגרת החלון, כפי שאף עמד על כך המומחה ג'רבי בסעיף 38 לחוות דעתו, קביעה שאומצה בפסק הדין.

גודל חלון בחדר נוסף בקומה הרביעית – גם בסעיף 40 לחוות הדעת קבע מומחה בית המשפט כי החלון מתאים "במידות הבנייה". מאותם הנימוקים המפורטים לעיל ביחס לחלון חדר השינה, הנני דוחה את טענות התובעים גם בעיניין זה. החדרת אדן חלון לצדי החלון - מומחה בית המשפט אישר בסעיפים 14, 33 ו- 69 כי יש להחליף אדן חלון שאינו חודר לצדדים, בעלות של 1,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 3,000 ₪).

התובעים הודיעו על הליקוי רק בעת הגשת התביעה ולכן אינם זכאים לפצוי.

חלוקת האחריות מהנימוקים שפורטו בגוף פסה"ד, הנני קובעת את חלוקת האחריות בתביעת ה"ה אורנשטיין כדלקמן: הנתבעת 1 תשלם לתובעים בגין מחצית ירידת הערך שנגרמה מהפרשי הגובה בעליית הגג (17,515 ₪), ירידת הערך בגין אי ההתאמה בגובה קומת המגורים (17,600 ₪) ובגין הליקוי בדלת הכניסה (2,808 ₪), סך כולל של 37,923 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה מיום עריכת חוות הדעת ועד היום, סך של 38,788 ₪.

...

סוף דבר תביעת ה"ה אורנשטיין הנתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 41,788 ₪.

הנתבעות תשלמנה לתובעים, הוצאות משפט כמפורט לעיל, בסך כולל של 10,404 ₪ (אגרה ועלויות מומחים) וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הנתבעות תשלמנה לתובעים הוצאות משפט כמפורט לעיל בסך כולל של 8,100 ₪ (אגרה ועלויות מומחים) וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

לתובענה קמא צורפה חוות דעתו של המהנדס בן עזרא אשר הצביעה על ליקויי בנייה בגינם נתבע סך של כ- 365,000 ₪, והומלץ במסגרתה על הוצאת המערערים ובני ביתם לחודשיים מהדירה לצורך ביצוע תקוני ליקויי הבניה הנטענים.

מעקה משטח חדר שירות – נקבע בפסק הדין כי אין ליקוי, תוך הנמקה כדלקמן (עמ' 7 לפסק הדין שו' 24-28): "המומחה ציין בסעיף 47 לחוות דעתו כי החלל בו נמצא המזגן (ואיש מלבד אנשי המיזוג לא מגיע לשם) מוגן דיו ע"י מוטות אלומיניום המעוגנים היטב לשלד הבניין כך שחרף הנטען בסיכומי התובעים, המומחה קובע שהמיגון בדמות מוטות האלומיניום מספק והנני מקבל קביעה זו". נגד הנמקה זאת טוענים המערערים בציינם, כי תקנה 2.100 קובעת כי בכל פתח בקיר בנין בו קיימת סכנת נפילה יותקן מעקה.

המקרה דנן בסוגיית הריצוף אינו חריג, לנוכח נימוקי השופט קמא (המצוטטים לעיל) וקביעת המומחה ג'רבי, ולכן אין מקום להתערב בו. לכן גם בסוגיית הריצוף דין העירעור להדחות.

...

סוף דבר - הערעור שכנגד לאור כל האמור לעיל שוכנעתי, וכך אמליץ לחברותי להורות, כי דין הערעור שכנגד להידחות.

סוף דבר הערעור העיקרי והערעור שכנגד ככל שדעתי תשמע אמליץ לחברותי להורות כדלקמן: דין הערעור העיקרי להידחות ברובו הגדול, למעט בשאלת מעקה משטח חדר השירות בסכום של 468 ₪, כמפורט בסעיף 25 לעיל.

סכום זה ישולם על ידי המשיבה למערערים תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. ב. דין הערעור שכנגד להידחות.

מאז איכלוס הבניין בשנת 2011 סבלו הדיירים מליקויי בנייה חוזרים, וביניהם היתפוררות אבני החיפוי והתנתקותן בשל אי התאמתן לסביבה ימית.

בית המשפט דחה את טענת המוכר כי חלף המועד להטלת האחריות עליו לתיקון הליקוי, בנימוק כי טרם הסתיימה תקופת הבדק של חפוי החוץ, ולחלופין לפי הקביעה כי מדובר בפגם נסתר שנחשף רק לאחר 5 שנים מיום המסירה.

ליטל שיש גם לא הגישה חוו"ד ולא זימנה אף עד לתמוך בגירסתה לפיה המוכר לא התקין האבנים בצורה נכונה, האם נרכשו אבנים מספק אחר והאם האבנים שבמחלוקת נרכשו ממנה, או נבדקו במעבדה מעבר לבדיקה בעין שערך המומחה מטעם ביהמ"ש. בית המשפט קיבל את הטענה כי היה על המוכר לשלוח הודעה לצד שלישי גם לקונסטרוקטור ולמעבדה בכדי לבחון חלוקת האחריות בין הספק לבין מי שאמור היה לבדוק את תקינותן.

אשר לטענת השהוי, בהגשת ההודעה לליטל שיש, אשר נדחתה בבית המשפט קמא בשל אי הוכחת נזק ראייתי, סבורה אני כי צדק בית המשפט בקביעה זו וכי אכן ליטל שיש לא טירחה להביא ראיות כלשהן ובכלל זה ראיות להוכחת נזק ראייתי המצדיק דחיית התביעה מחמת שהוי.

בחוות הדעת שהתקבלה בפסק הדין, בחן המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעת הצדדים, ותמך בגישת מומחה הנציגות ביחס לאופן הטיפול בליקויים על ידי ביצוע תיקון כולל של החלפת האבנים האפורות וטפול נקודתי באבנים הלבנות, עם מתן אחריות של 10 שנים.

אך, מצאתי לנכון להביא את דברי כב' הש' אברהמי המתייחסים לשאלת אי ההתאמה לפי חוק המכר ויפים לנדון דידן: "60. בעיניין אחר שנידון בבית המשפט העליון ובו נותחה סוגיה מקבילה בחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), תשל"א-1971 ('חוק מכר בינ"ל'), צוין כי מדובר באיזון בין זכויות הקונה והמוכר: הקונה זכאי לתבוע בשל אי־התאמה גם ללא הוכחת רשלנות מצד המוכר; אך מנגד זכאי המוכר להניח, כי אם לא נימסרה הודעה על אי־התאמה בתוך התקופה שנקצבה הוא אינו צריך לחשוש מתביעה כאמור (ע"א 7833/06 Pamesa Ceramica נ' ישראל מנדלסון הספקה טכנית הנדסית בע"מ [פורסם בנבו] (17.3.2009) (עניין Pamesa), סע' פ"א). לקשר הפרשני בין חוק מכר בינ"ל לבין הוראות חוק המכר ר' למשל עניין סולונץ; עניין Pamesa ; זמיר – חוק המכר, עמ' 6-3." (ההדגשות במקור – ש.ד.) ליטל שיש טענה לראשונה בעירעור כי המוכר לא הודיע לה מיד לאחר גילוי אי ההתאמה.

...

מעבר למסקנה כי צדק בית המשפט בבחירתו להסתמך על חוות דעת המומחה מטעם בית משפט לאור מעמדו המיוחד, הלכה פסוקה היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, לרבות באימוץ מסקנותיו של מומחה (ע"א 6540/05 ‏סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר ואח'‏, 1.12.2008).

לכן, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי המוכר איבד את זכות התיקון לאור בחירתו שלא לתקן הליקויים עד היום הזה, התנהלותו בגרירת רגליים מזה שנים וכן המנעותו מזימון הגורם האחראי לתיקון הליקויים מטעמו למתן עדות בהליך קמא.

לכן אני סבורה, כי לא הופר אותו איזון בין זכויות הקונה (המוכר בענייננו) והמוכר (הספק) בחוק המכר ומשכך יש להטיל על ליטל שיש אחריות לנזק, כמוכרת האבנים הפגומות.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 20365-10-23 אוחנה נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקש/העותר בתואל אוחנה המשיב משרד הבינוי והשיכון החלטה

בנוסף, מעלה המשיב טענת שהוי ואי מיצוי הליכים, שכן העותר לא רק שלא עמד במועד הקבוע בתקנות להגשת העתירה אלא אף לא טרח להגיש את הבקשה להארכת המועד, בתוך המועד הקבוע בדין כנדרש, מבלי שניתן טעם מספק ומנומק לאיחור הניכר.

בחינת יסודותיו של השהוי המינהלי מובילה למסקנה כי יש לדחות את בקשת העותר, שכן באשר לשהוי הסובייקטיבי, הנימוק היחיד של המתנה לכאורה לקבלת סיוע משפטי לא יכול לעמוד בנסיבות תיק זה. העותר נימנע מלפרט מתי פנה לסיוע משפטי ומדעו השתהה מעת שנדחתה בקשתו לקבל סיוע, ובודאי לאחר שבית המשפט המחוזי דחה עירעורו על החלטת הסרוב לייצוג.

מכאן שהטענות המובאות בעתירה כלל לא הובאו בפני המשרד במסגרת ההחלטה הנתקפת בעתירה וממילא לא נדונו ע"י המשרד ובכך לוקה העתירה באי מיצוי הליכים מובהק.

...

לפיכך, פנה לבית המשפט המחוזי והגיש ערעור על החלטת הסירוב (עש"א 453354-05-23) וביום 20.9.23 נדחה הערעור.

בחינת יסודותיו של השיהוי המנהלי מובילה למסקנה כי יש לדחות את בקשת העותר, שכן באשר לשיהוי הסובייקטיבי, הנימוק היחיד של המתנה לכאורה לקבלת סיוע משפטי לא יכול לעמוד בנסיבות תיק זה. העותר נמנע מלפרט מתי פנה לסיוע משפטי ומדעו השתהה מעת שנדחתה בקשתו לקבל סיוע, ובוודאי לאחר שבית המשפט המחוזי דחה ערעורו על החלטת הסירוב לייצוג.

מצאתי כי אין לחסום את המבקש בשלב זה מהגשת העתירה מנימוקים אלה, אף אם לגופו של עניין ימצא בית המשפט, בסופו של יום, לדחותה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד להגשת העתירה עד למועד הגשתה.