דחיית ערעור על הכרעת דין וקבלת ערעור מדינה לעונש מאסר ממושך

לסיכום ציין שירות המבחן כי: "בדומה לחוות דעתם של גורמי המיקצוע המטפלים ברמי [הנאשם]... אנו סבורים כי השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להסב לו פגיעה נפשית משמעותית נוספת, ולגרום לנסיגה במצבו. לצד זאת, אנו סבורים כי עליו להעמיק במניעים העומדים בבסיס בחירתו לבצע את העבירות, כדרך נוספת להפחית את הסיכון מצידו להישנות היתנהגות שולית ופורצת גבול, וכי להערכתנו, כיום הוא פנוי ובשל לכך. לכן, נמליץ בפני כבוד בית-המשפט לשקול לדחות את הדיון בעיניינו ב-3 חודשים, על מנת לבחון יכולתו להעזר בהליך טפולי נוסף בשירותנו לצורך כך". בעקבות האמור לעיל, ביקש ב"כ הנאשם לדחות את דיון הטיעונים לעונש וציין כי "הצדדים הגיעו להסדר טיעון, אשר כלל הגשת תסקיר של שירות המבחן". מנגד, באי-כוח המאשימה היתנגדו "בכל תוקף" לבקשה והטעימו, בין היתר, כי "למאשימה כלל לא ברור תיזמון בחירתו של הנאשם להתחיל הליך טפול שקומי לאחר שהודה ועניינו קבוע לטיעונים לעונש... לאור העבירות בהן הודה והורשע הנאשם, בכוונת המאשימה לעתור בפני בית המשפט הנכבד להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך עד מאוד וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ולעקרון ההלימה... וזאת בנסיבות אלו של סוג הסם, כמותו, תיחכום ביצוע העבירות, תפקידו של הנאשם בעת ביצוע העבירות ונסיבות נוספות אשר יפורטו בהרחבה בטיעונים לעונש. ככל שהנאשם מעוניין להמשיך ולבחון הליכים טפוליים שונים ונוספים, הרי שבאפשרותו, כמו כל נאשם אחר בפלילים, לעשות זאת במסגרת שב"ס" [ההדגשות הן במקור].

ע"פ 3669/14 גולן נ' מדינת ישראל (18.12.2016), שבו נדחה העירעור על (הכרעת הדין ועל) חומרת העונש בן 6.5 שנות מאסר בפועל, שהושת על המערער בגין הרשעתו (לאחר שמיעת ראיות) בייבוא של 1.14 ק"ג קוקאין.

ע"פ 1403/17 קובלסקי נ' מדינת ישראל (24.10.2017), שבו היתקבל העירעור על חומרת העונש ועונשו של המערער הועמד על 48 חודשי מאסר בפועל (חלף 54 חודשים), וזאת בגין ניסיון ייבוא של כ-200 גרם קוקאין ובגין ייבוא של 486.88 גרם קוקאין וכן בגין השמדת ראיה ושיבוש הליכי משפט.

...

לסיכום ציין שירות המבחן כי: "בדומה לחוות דעתם של גורמי המקצוע המטפלים ברמי [הנאשם]... אנו סבורים כי השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להסב לו פגיעה נפשית משמעותית נוספת, ולגרום לנסיגה במצבו. לצד זאת, אנו סבורים כי עליו להעמיק במניעים העומדים בבסיס בחירתו לבצע את העבירות, כדרך נוספת להפחית את הסיכון מצדו להישנות התנהגות שולית ופורצת גבול, וכי להערכתנו, כיום הוא פנוי ובשל לכך. לכן, נמליץ בפני כבוד בית-המשפט לשקול לדחות את הדיון בעניינו ב-3 חודשים, על מנת לבחון יכולתו להיעזר בהליך טיפולי נוסף בשירותנו לצורך כך". בעקבות האמור לעיל, ביקש ב"כ הנאשם לדחות את דיון הטיעונים לעונש וציין כי "הצדדים הגיעו להסדר טיעון, אשר כלל הגשת תסקיר של שירות המבחן". מנגד, באי-כוח המאשימה התנגדו "בכל תוקף" לבקשה והטעימו, בין היתר, כי "למאשימה כלל לא ברור תזמון בחירתו של הנאשם להתחיל הליך טיפול שיקומי לאחר שהודה ועניינו קבוע לטיעונים לעונש... לאור העבירות בהן הודה והורשע הנאשם, בכוונת המאשימה לעתור בפני בית המשפט הנכבד להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך עד מאוד וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ולעיקרון ההלימה... וזאת בנסיבות אלו של סוג הסם, כמותו, תחכום ביצוע העבירות, תפקידו של הנאשם בעת ביצוע העבירות ונסיבות נוספות אשר יפורטו בהרחבה בטיעונים לעונש. ככל שהנאשם מעוניין להמשיך ולבחון הליכים טיפוליים שונים ונוספים, הרי שבאפשרותו, כמו כל נאשם אחר בפלילים, לעשות זאת במסגרת שב"ס" [ההדגשות הן במקור].

בנסיבות הכוללות של המקרה דנא, הגעתי למסקנה כי מן הראוי שהעונש המתאים שיש להשית על הנאשם יהא כאמור ברף התחתון של מתחם העונש ההולם (שנקבע לעיל בעניינו של הנאשם), ולא באמצע המתחם כעמדת ב"כ המאשימה.

כמו כן, החלטתי לקבל את עתירתם המשותפת של שני הצדדים להימנע באופן חריג מהטלת קנס על הנאשם, וזאת לנוכח החילוט שעליו הוסכם בין הצדדים.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הכוללים הבאים: 12 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם מיום 25.11.18 עד ליום 19.5.21.

מחד למתלונן נגרמו בלט ושברים בחוליות הצואר אשר דרשו ניתוח, ואולם מאידך לא נטען כי עבר שקום ממושך או נותר עם אחוזי נכות.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על הכרעת הדין, קיבל את העירעור על חומרת העונש והעמיד את עונש הפסילה על 8 חודשים בפועל.

ערעור המדינה על קולת העונש וערעור המשיב על חומרת העונש נדחו.

ככלל, ניתן לומר כי בתי המשפט נמנעים מהשתת עונש של מאסר בפועל במקרה בו נגרמה תאונת דרכים ללא עבירות נילוות (כדוגמת נהיגה בשיכרות, נהיגה ללא רשיון נהיגה או בזמן פסילה), אלא במקרים בהם מדובר בחבלות של ממש ברף הגבוה מאוד וכשהנחבלים נותרים בחבלתם לאורך זמן, סובלים מנכות צמיתה ונדרשים לשקום ארוך.

...

נתתי דעתי לטענתו של הנאשם כי נסע בפקק במהירות נמוכה, לא שמר מרחק ולכן נדרש לסטות למסלול הנגדי בפתאומיות ואין בידי לקבל טענה זו העומדת בסתירה לעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם באמצעות בא כוחו, ועדיין, אין בפני נתונים לגבי מהירות נסיעתו עובר לתאונה.

נמצאנו למדים כי הן המאשימה והן הנאשם הפנו לפסקי הדין הנוחים להם, ומהפסיקה אשר הוגשה ע"י הצדדים, לא ניתן להסתייע בקביעת מתחם הענישה.

אני סבור שעל אף מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, לאור הסכמתו ולאור החבלות שנגרמו למתלונן, יש מקום לפסוק פיצוי סמלי למתלונן שזכאי אמנם לפיצוי מלא מכח דיני הנזיקין, ואולם דומני שפיצוי כזה, חלף הקנס, יתרום לנאשם עצמו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת עברו התעבורתי, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום פיצוי למתלונן עזאלדין ערמין ת.ז. 086917283 - בסך של 2,000 ₪.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על הכרעת הדין אך קיבל את העירעור על חומרת העונש והעמיד את עונש הפסילה על 8 חודשים בפועל.

בית משפט קמא השית על המערערת פסילת רישיון לתקופה של 12 חודשים בפועל; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים; פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; קנס בסך 2,000 ש"ח; ופצוי לנפגעת בסך 2,000 ₪.

העונש שנגזר: 11 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי ופצוי בסך 10,000 שח. ערעור המדינה על קולת העונש נדחה.

רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל (24.06.12) הנאשם גרם לתאונה עת נהג באוטובוס; בית המשפט ציין כי "כפשע עמד בין קרן אוחנה ובתה לבין המוות, חלילה. החבלות שנגרמו להן הן חמורות וקשות, והן נזקקו לטיפולים רפואיים ממושכים בעקבותיהן. חלק מהטיפולים הרפואיים נמשך עד היום, וניתן לשער כי השפעותיה הקשות של התאונה על נפשן לא פגו". ת"ד (תעבורה פ"ת) 6290-05-12 מדינת ישראל נ' פינקס (24.12.13) – הנאשם פגע בהולכת רגל קשישה שעברה את הכביש במעבר חציה; לנאשמת נגרמו שברים בצלעות ושבר באגן; היא אושפזה לחודשיים במרפאת שקום; סובלת מכאבים חזקים, משתמשת במדבקות מורפיום ובתרופות ומתקשה במתן צרכים; הנאשם לא יצר עימה כל קשר במועד התאונה או לאחריה.

...

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי בנסיבות העניין ובשים לב לרמת הרשלנות וחומרת החבלות מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק זה נע מ-5 עד 12 חודשי פסילה, צו של"צ, פיצוי לנפגע העברה ורכיבי ענישה צופי פני עתיד, בכלל זאת מאסר על תנאי ללא רכיב מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל ותוך מתן דגש לשיקולי השיקום המפורטים בתסקיר שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם וכך אני עושה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פיצוי לנפגע העבירה אופיר אילוז ת.ז. 038614830 בסך 1,500 ₪.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט מינץ בע"פ 4018/20 לוגסי נ' מ"י (30.12.21), ולפיהם :   "עבירות המין ובראשן החמורות שבהן... הן מסוג העבירות הפוצעות את הקורבנות בגוף ובנפש בצורה קשה ביותר, באופן ההולם עונש מאסר ממושך. לכן גם נקבעה במשך השנים מדיניות ענישה מחמירה ביותר לעבירות מסוג זה, אשר תהלום את סלידתה של החברה ממעשים אלו, תשקף את הנזקים החמורים מהם סובלים נפגעי העבירות ותקדם את האנטרס הצבורי בהרתעת עברייני מין פוטנציאליים (ע"פ 2963/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 26 (10.2.2014); ע"פ 2538/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (13.11.2019); ע"פ 1778/20 אבו גודה נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (13.6.2021))". אם נפנה כעת לקבוע, כמצוות המחוקק, את מיתחם העונש ההולם למעשיו של הנאשם, הרי שאין חולק כי על אף שהורשע במספר עבירות שונות, הרי שמתקיים ביניהן אותו קשר עינייני הדוק שנקבע במסגרת ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מ"י (29.10.14), ועל כן יש לראות בכתב האישום כולו משום "ארוע" אחד, שלצדו יש לקבוע מיתחם ענישה יחיד, אשר ישקף את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, את מכלול הנסיבות הקשורות לבצוע העבירה ואת טווח הענישה הנוהג במקרים דומים.

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשו של המערער על 6.5 שנות מאסר בפועל, תוך שהוא ציין כי המיתחם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הוא מקל יתר על המידה וכי אלולא העקרון כי ערכאת העירעור אינה ממצה את הדין היה מקום להחמיר בעונש עוד יותר.

בית המשפט העליון דחה את העירעור שהגיש על הכרעת הדין וגזר הדין.

...

לצד נתונים חיוביים אלה, אין מנוס מלהזכיר גם את יתר הנתונים המפורטים בתסקיר, אשר מעידים על קיומו של סיכון עתידי משמעותי המחייב מענה עונשי מרתיע.

גם הקשיים בנטילה מלאה של אחריות ועיוותי החשיבה הקיימים מובילים לאותה מסקנה ממש, לפיה ראוי להטיל על הנאשם עונש המצוי בתוככי המתחם שנקבע, בחציו התחתון של המתחם אך באופן ניכר מעל לרף התחתון שלו, וזאת לצד מאסר מותנה מרתיע ופיצוי משמעותי לנפגעת העבירה.

לאור כל האמור לעיל אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 16 שנים מיום המעצר - 6.5.22.

הנאשם תאור את הכאב והסבל שעברו עליו עקב פציעתו בתאונה ואת תקופת ההחלמה הממושכת, במהלכה נאלץ לחבוש צוורון לתקופה בת חצי שנה בה לא היה כשיר לנהוג כאמור במסמכים הרפואיים אשר הוגשו.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על הכרעת הדין אך קיבל את העירעור על חומרת העונש והעמיד את עונש הפסילה על 8 חודשים בפועל.

בית משפט קמא השית על המערערת פסילת רישיון לתקופה של 12 חודשים בפועל; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים; פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; קנס בסך 2,000 ש"ח; ופצוי לנפגעת בסך 2,000 ₪.

ערעור המדינה על קולת העונש נדחה.

...

ערעורו נדחה בהיעדר התייצבות.

במקרה שלפני, בשים לב למידת רשלנותו של הנאשם ולחומרת החבלה, בהתאם למדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק זה נע מפסילת המינימום בת 3 חודשים ועד 12 חודשים ועונשים נלווים.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪.