סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, קובע כי, "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין איזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו."
אין חולק כי התובעת לא הגישה ערעור על החלטת הממונה ולכן מדובר בהחלטה חלוטה.
זה המקום לחזור ולהדגיש כי, בהחלטת הממונה נקבע גם, כי מעיון בחומר הראיות לא שוכנעה הממונה כי נסיבות המקרה לא אפשר את המשך העסקת התובעת עד לקבלת החלטה בעיניינה, לכן בקשת הנתבעת לקבל היתר לפיטורי התובעת רטרואקטיבית נדחתה.
כמו גם, החלטת הממונה על חוק עבודת נשים אשר קבעה בהחלטתה כי שוכנעה שטיפולי הפוריות לא היוו גורם בהחלטת הפיטורים אלא התובעת עשתה דין לעצמה כאשר החליטה לטוס לחו"ל בנגוד להנחייה מפורשת של המעסיק (נזכיר, הנתבעת קיבלה מהממונה היתר לפיטורי התובעת, לאחר ששוכנעה כי הפיטורים נעשו מסיבות ענייניות ומקצועיות והתובעת לא ערערה על החלטת הממונה).
...
כאשר מדובר בתשלום חלף הודעה מוקדמת ובמצב בו לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים בתקופת ההודעה המוקדמת, אין מקום לתשלום תנאים סוציאליים בגין תקופה זו. לפיכך גם טענה זו של התובעת דינה להידחות.
לסיכום:
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:
פיצוי בגין פגיעה בהכנסה בתקופה המוגנת בסך של 15,216 ₪
פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים כלפי התובעת, בסך של 26,666 ₪
הפרש פיצויי פיטורים בסך של 9,623 ₪
חלף הודעה מוקדמת בסך של 13,333 ₪
פיצויי הלנה בסך של 15,000 ₪
על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנ"ל, תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.4.18 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
