דחיית ערעור על החלטה שלא להכיר בחבלה עקב נפילה

לפנינו ערעור על החלטת המשיב שלא להכיר במסמכים שונים שהציג בפניו המערער כ- "ראיה חדשה", כמשמעה בסעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושקום) (להלן – "חוק הנכים").

ביום 10.7.17 דחה המשיב את התביעה, בקובעו כי במסמכים הנדונים "אין עובדות חדשות או ממצאים המהוים ראיה חדשה". על החלטה זו הגיש המערער ערר לפי חוק הנכים (ע"נ 70417-07-17).

לפירוט הרישומים עליהם נסמך המשיב בנידון, ראו למשל עמ' 4-5 לחוות דעתו של פרופ' פרס משנת 2016, שם נמנים 8 רישומים, בין השנים 1993 עד 1995, בדבר חבלות קודמות, לרבות בתאונת דרכים ובנפילה מעץ, עם ציון גרסה מפי המערער בדבר תזוזה בחוליות בעקבות חבלות אלה, וכן כאבי גב. כאמור, עניינו של המערער נבחן מספר פעמים ע"י המשיב, תחילה במסגרת תביעה להכרת זכות, ולאחר מכן במספר תביעות לעיון נוסף מכוח סעיף 35 לחוק הנכים.

...

אנו סבורים שבנסיבות מקרה זה, ובשים לב להלכה הקובעת בנדון, אין מנוס מלראות את הראיות שהציג המערער בתביעתו לעיון חוזר כראיות חדשות כמשמעות הדבר בסעיף 35 לחוק הנכים, וזאת גם בשים לב לזהירות בה יש לנקוט, כמפורט לעיל.

אנו סבורים כי מן הראוי לראות בתצהיר משנת 2013 כראיה חדשה, המצדיקה עיון נוסף לגופם של דברים, כאשר החלטת המשיב מושא הערעור, אשר סירב לראות בתצהיר כראיה חדשה, מנעה עיון נוסף לגוף הדברים.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מורים את קבלת הערעור.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.8.2021, אשר היתכנסה מתוקף פסק דין שניתן בהסכמה בהליך ב"ל 33363-01-21 (להלן: פסק הדין המחזיר) ודחתה את הערר לעניין הפגיעה בכתפו הימנית של המערער תוך שלילת הקשר הסיבתי לתאונת העבודה שהוכרה.

בעקבות הנפילה, פונה המערער לבית החולים מאיר בכפר סבא, שם הלין על חבלת ראש, חבלה בגב ובברך שמאל.

הועדה עיינה פעם נוספת בסיכום הביקור בחדר המיון ביום התאונה 4.8.2019 ובו נכתב כי "במהלך עבודתו החליק המערער בירידה במדריגות, התגלגל ונחבט בברך שמאל וגב תחתון, שולל חבלת ראש או אובדן הכרה ואין עוד חבלות". אין כל אזכור בחדר המיון לפגיעה כלשהיא בכתף.

...

לאור כל האמור, נראה כי החלטת הוועדה מנומקת באופן שמאפשר להתחקות אחר הלך דעתה ולהבין את קביעותיה.

סוף דבר לא מצאתי פגם בפעילות הוועדה, בקביעותיה ובהנמקתן.

משכך, הערעור נדחה.

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת סאוסן אלקאסם; ב"ל 47312-03-22) אשר דחה ערעור על החלטת הועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.2.2022 (להלן – הועדה).

המבקש הגיש ערר לועדה וזו בדקה את המבקש והחליטה לדחות את הערר וכך נכתב בהחלטת הועדה: "ממצאים בבדיקת הועדה: מיתמצא בכל המובנים, יוצר קשר עין, דיבור ספונטאני תקין. האפקט עם גוון דיספורי קל, חשיבה מאורגנת. מביע תלונות על ירידה בזכרון אך לא ברורה הסיבה לכך כי בעת הארוע לא עבר איבוד הכרה ופגיעה אורגאנית. בתוכן החשיבה לא ניצפו סימני הפרעה אפקטיבית מג'ורית ואין עדות למחשבות שוא. לא ניצפו הפרעות מלאות שתואמות תגובה בתר-חבלתית. הביע הרבה תלונות על בעיות סוציו-אקונומיות וקשיים ביחסים בין אישיים בינו ובין אישתו. בעת הבדיקה רכוז היה תקין, קוגניציה הייתה שמורה, לא גילה סימנים ברורים של הפרעות בזכרון. דיווח בצורה כרונולוגית על אירועים שעבר לאחרונה, כולל פרטי הארוע הטראומתי ואירועים אחרים מחייו. שיפוט ושיקול יומיומיים היו תקינים, הייתה תובנה מלאה למצבו. לשאלה מכוונת – ממתי מרגיש החמרה במצב? – טוען שחלה החמרה במצבו ממועד הארוע ולא הצביע על נקודה אחרת שמצדיקה החמרה.

מכאן שלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה.

...

בנוסף בית הדין מצא כי המבקש לא הפנה את הוועדה לאישור הרופא התעסוקתי, וכי גם הוא טען שלא איבד לחלוטין את כושר עבודתו ולכן לא נפל פגם בהעדר ההתייחסות של הוועדה לאישור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

הועדה דחתה את ערר המערער על החלטת הועדה מדרג ראשון וקבעה שאין קשר סיבתי בין תלונותיו על כאבים בשורש כף יד ימין לבין הפגימה שהוכרה בגין הארוע התאונתי.

כידוע, על החלטת הועדה להיות מובנת ללא צורך בהסקת מסקנות ובנסיבות אלה נפל בהחלטת הועדה פגם משפטי.

...

תקנה 36(א) לתקנות קובעת, כי "עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאמור בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחויבים". דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

 גם אם אין מדובר בחוות דעת, בנסיבות העניין מדובר במסמך מהותי שכן עליו מבוסס הטיעון המרכזי בערר המערער והוא מתייחס באופן ישיר לנימוק בגינו החליטה הוועדה לדחות את הערר בסופו של דבר, תוך שהוא מציע הסבר רפואי לפיו מעל 25% מהמקרים של פגיעה מהסוג ממנו סובל המערער מאובחנים באיחור.

בדיקתה תוארה בפרוטוקול כך: "הוועדה עיינה בתעודת שיחרור מלר"ד 'מאיר' מ-4.5.17 - יום הפגיעה. מצוין חבלה בברך שמאל. צלום מפורט ללא חבלה גרמית. הועדה עיינה בסיכום אישפוז מבי"ח מאיר מ-1.8.18, מצוין ארתוסקופיה בברך שמאל. אין פרוט מימצאי הניתוח. הוועדה עיינה בMRI ברך שמאל מ-26.2.17 שפורש רצועות צולבות שמורות, רצועות קולטראליות שמורות, קרע אורכי במנסקוס הפנימי. ללא שינויים מלשד המבנים הגרמיים בבדיקה ברך שמאל. ללא נפיחות. ללא נוזל חופשי. ללא דילדול שרירים. טווח תנועה, אפס מעלות בשכיבה. כפוף תשעים בישיבה. יציבות צדדים שמורה באפס ובשלושים מעלות. לכמן שלילי. מבחן מגרה קדמי ואחורי שלילים." הועדה לתום זמניות סיכמה מסקנותיה כך: "המצב סופי. לאחר כריתת קרע במנסקוס הפנימי בברך שמאל. בבדיקתו, ללא נוזל חופשי. ברך יציבה. לא נותרה נכות עקב הפגיעה. הועדה עיינה בחווד דר מוסטפא 18.07.19 לעניין נכויות שקבע לגבי פגימות שלא הוכרו. לא מתייחסת. לגבי נכות שנקבעה לגבי ברך שמאל, בדיקתו בועדה תקינה, אין מקום לקביעת נכות." לבסוף, הועדה לתום הזמניות קבעה למבקש נכות יציבה משוקללת בשיעור 14.5% בגין חבלה בברך (0%), הפרעת היסתגלות (10%) וכאבי ראש (5%), מיום 1.7.19 ואילך.

פירוט הליקויים מפי המבקש ובא כוחו תוארו בפרוטוקול הועדה כך: "מפנה לנימוקי הערר, לחו"ד ד"ר עופר זקס וד"ר מוסטפא. מסמכים עדכניים מ 08/01. מדברים על 2 דברים: ברך שמאל ותקנה 15. מנגנון הפגיעה - החליק עם פיסוק רחב ובירכיים פנימה. נפגע בברך שמאל. עבר ארתרוסקופיה. תעוד רפואי לכל אורך הדרך על כאבים, קליקים, רגישות, מקבל טפול של זריקות לברך. הולך עם אביזר הליכה, מקל או קביים כי הבירכיים נתקעות אחת בשנייה ונופל. אין שינוי במצב לפני ואחרי הניתוח. תקנה 15 - מאז התאונה לא חזר לעבודה. גם אם מתייחסים למה שכן הכירו בדרג ראשון לנכות הנפשית, הוא אח סיעודי שצריך הרבה סבלנות, הוא לא ישן טוב בלילה ועייף ביום. אם נצרף את הנכות של הברך זה מפריע לו לעבוד ולכן יש מקום לבדוק נושא תקנה 15. מפנה למימצאי הרופאים בחוו"ד ולגבי בדיקת MRI." הועדה בדקה את המבקש ותיארה את בדיקתה כך: "תלונות של רגישות בברך שמאל לאחר חבלה. במסגרת המעקב בוצע MRI ברך שמאל בתאריך 26/08/17 אשר הדגים שינויים בצקתיים בגומה האחורית המתאימה לקרע בעבר של ציסטה ע"ש בייקר, אי סדירות של הסחוס הפטלופמוראלי, רצועות תקינות. MCL עם מבנה וסקולארי - מלפורמציה. המיניסקוס הפנימי הודגם קרע אורכי המערב את הגוף והקרן האחורית עם הווצרות ציסטה מיניסקאלית קטנה. בבדיקה: ברך שמאל - אין חום מקומי. אין תפליט. יישור מלא. כיפוף 140 מעלות. יציבות קידמית אחורית וצידית שמורה. אין דילדול שרירים. תלונות של כאבים בסוף יישור." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין רגישות בברך בסוף, יישור של הברך השמאלית, ללא הפרעה ביציבות וללא הגבלה בתנועות. לציין שענין הציסטה ע"ש בייקר והממצאים אינם תוצאה של [ש]חיקה ניוונית ואינם קשורים לחבלה טראומטית. הועדה עיינה בחוו"ד המצורפות של ד"ר יאסין מתאריך 18/7/19 וד"ר זקס מתאריך 10/7/18, אך אינה מקבלת מסקנותיהן כי לא מצאה את המיגבלות המתוארות בחוו"ד ובודאי לא התרשמה מנעילת ברך ולא מצאה תעוד לפגיעה כזו ברישומים." בהתאם למסקנותיה, קבעה הועדה למבקש נכות צמיתה בשיעור 5% לפי לפריט ליקוי 35(1)(א) לתוספת לתקנות מותאם, שעניינו "ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית, אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלה בתנועות". על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האיזורי.

תלונות המערער תועדו כך: "אין הסכמה להקלטת הוועדה. מעריך שנכות על פי מה שעולה מחוות דעת הרפואיות ומה שרואים בתעוד הרפואי, ה5% נכות שנקבעו לה [צ.ל.: לו - א.א.] מקפחים אותו בכל מה שקשור לברך שמאל ואנו מעריכים שהנכות בגין הברך היא 10% לכל הפחות. נבדק מטעם מומחה חברת הביטוח אי כושר שקבע לו 10% ד"ר אברהם משיח מתאריך 30.12.2019. מזכיר שד"ר זקס ציין שמעריכך [צ.ל: מעריך - א.א.] נזק מנסקוס של 20%. מבקש לשקול שוב גובה אחוזי נכות." הוועדה תארה את מסקנותיה כדלקמן: "ועדה מיום 25.01.2022 - הועדה עונה לפס"ד מיום 30.07.2021, הועדה התבקשה לבחון שוב את הנכות שהעניקה לעניין ברך שמאל וחוזרת ואומרת כפי שנירשם בוועדת ערר אחרונה בה סוכמה הנכות, שבMRI אשר בוצעה 3 חודשים לאחר הארוע נמצא קרע מורכב במנסקוס - משמע קרע שניגרם מפגימות חוזרות ונישנות במנסקוס בקרן האחורית וגרמה להפרמות של הריקמה של המיניסקוס. אין מדובר בקרע טראומטי, אין מדובר בקרע הנוצר מפגיעה חד פעמית של הברך ועל כן הוועדה בסיכום לאור העובדה שלא ניתן ליחס את רגישותו לפגימה במנסקוס שטופל, בחרה לתת נכות תפקודית בשיעור 5% כפי שעשה דרג ראשון, על פי הפסיקה הקובעת שבמקרים בהם אין הפרעה של האיבר מוכחת על ידי הפציעה, רשאית לתת נכות תפקודית. לאור זאת הועדה דוחה את הערר." על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי.

הליקוי שהוכר על ידי המוסד הוא "חבלה בברך" ללא היתייחסות לנזקים פנימיים אלה או אחרים בברך, ומכאן שאין בהחלטת הועדה משום שלילת קשר סיבתי, אלא התאמת פריט ליקוי למצבו של המבקש, כפי סמכותה[footnoteRef:1].

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; ב"ל 70482-03-22) בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 27.1.22, אשר התכנסה בעקבות פסק דין מחזיר.

הוועדה קבעה כי הקרע הינו ניווני ונוצר מפגיעות חוזרות ונשנות אך לא נימקה כיצד הגיע למסקנה זו. בנוסף, הוועדה התעלמה מנסיבות התאונה, ולא נתנה מספיק משקל לתיק הרפואי, והתייחסה לתלונות שהמבקש לא העלה כגון נעילת ברך.

] אין בידי לקבל את טענת המבקש כאילו בהחלטתה השנייה חידשה הוועדה חידוש בנוגע למיניסקוס.

דין טענות המבקש ביחס להתעלמות הוועדה מבדיקת ה-MRI וממסמכים רפואיים נוספים להידחות.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.