דחיית ערעור על בקשה לביטול החלטה של שופט או דיין להתפטר מתיק ולהעבירו לשופט אחר

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו. על פי החלטת כב' השופט צ' ויצמן בע"א 10571-05-17, הדיון בתיק הוחזר לבית משפט קמא כדי שידון בטענות המבקש בנוגע לתרמית שנפלה בהסכמי ההלוואה, קשר פסול של המנוח עם הבוררים גרוס וסילמן, ראיות חדשות בעיניין אי הסכמתו של הרב גרוס לשמש כבורר וטענה בנוגע למשיבים 1,4 ו-7, שלפיה עילת התביעה נגדם היא שטרית בלבד.

בהקשר זה נקבע כי "...הכלל הוא מינוי בורר חליף, ואילו החריג הוא ביטול תניית הבוררות. החריג יחול רק כאשר יש בהסכם הבוררות כוונה משתמעת לאי מינוי בורר חליף. במקרה דנן, כוונה כזו אינה משתמעת מהסכם הבוררות... בנסיבות אלה אין זה הוגן, ונוגד את סעיף 12(א) לחוק הבוררות, לבטל את תניית הבוררות בפני בית דין חרדי, עליה הסתמכו הערבים בעת חתימתם על הערבות. לפיכך אני מורה כי הצדדים יפנו לבית דין חרדי של הרב לנדא בבני ברק, או של הרב גרוס או הרב סילמן, לפי בחירת התובע (המבקש - ב.ט)" (עמ' 5-4 להחלטה).

לאחר שהמבקש הודיע כי הוא מבקש לפנות לבורר – ביה"ד החרדי של הרב לנדא, הורה בימ"ש קמא בהחלטה מיום 23.2.2021 כי "התיק יועבר לבוררות בבית הדין של הרב לנדא. הדיונים יתקיימו לגבי כל ערב בנפרד וימשכו לא יותר משישה חודשים מהיום". ביום 25.2.2021 המבקש הגיש הודעה ובקשה שבמסגרתה טען כי פנה למזכירות ביה"ד של הרב לנדא, וזו הודיעה לו שהדיינים אינם מעוניינים לידון בבוררות, ולכן מבוקש שבית המשפט יורה כי הוא רשאי לפנות לכל בורר שיחפוץ, ובילבד שמדובר בדיין מוסמך חרדי מבני ברק.

בית משפט קמא שגה כאשר שימש כערכאת ערעור על החלטתו מיום 17.2.2021, שלפיה המבקש יוכל לפנות לכל בורר חרדי ודיין מבני ברק, והורה לצדדים לפנות להליך בוררות לפני בית הדין של הרב לנדא שכן בי"ד זה סרב בתחילה לידון בתיק, שיקר למבקש ולבית משפט קמא והתנהג במשוא פנים, כך שלא היה מקום להורות לצדדים לקיים הליך בוררות בפניו.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, איני סבורה כי הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או שיש בהחלטות נושא הבקשה משום עוות דין, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

סעיף 12(א) לחוק הבוררות קובע: " 12.  (א)  נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות." לא מצאתי שנפלה שגגה בקביעת בית משפט קמא כי מתניית הבוררות שבהסכמי ההלוואה, לא משתמע שהצדדים שללו את האפשרות למינוי בורר חליף.

משהצדדים הגיעו להסכמה שתועדה בפרוטוקול וקיבלה תוקף של החלטה, ואף פעלו על פיה, לא ניתן לקבל את טענות המבקש כי בית משפט קמא שגה בכך שלא פעל על פי החלטת כב' השופט ויצמן בעירעור שהוגש על החלטה קודמת.

...

בהחלטה מיום 12.5.2021, קבעה כב' השופטת נד"ב כי "העניין נכנס בגדר סעיף 38 בחוק הבוררות. על כן אני מורה כי הערעור יידון כבר"ע...". בבחינת למעלה מן הצורך ובהתייחס לטענת המבקש כי מדובר בפסק דין, הרי שהוראת סעיף 38 בחוק הבוררות פורשה בהרחבה והיא חלה גם ביחס לפסק דין בענייני בוררות (ראו לעניין זה, ע"א (מחוזי מרכז) 36318-07-20 גולדברג נ' וקסלר (10.8.2020) והאסמכתאות המפורטות שם).

נוכח ההודעה, קבע בימ"ש קמא בהחלטה מיום 13.3.2021, כדלקמן: "לאור ההבהרה של מזכיר בית הדין של הרב לנדא מיום 28.2.21, כי הנטען בבקשה מיום 25.2.21 אינו נכון, וכי הדיינים מקבלים על עצמם את הטיפול בתיק, אני מורה כי הבוררות תתקיים בפני בית דין זה. התרשמותי המצטברת מהשתלשלות ההליכים הממושכת מדי בתיק היא כי התובע (המבקש – ב.ט) עושה מאמצים להכשיל את הבוררויות עם הערבים אליהן הוא מופנה, משיקוליו הוא, במטרה לשוב לבית המשפט בטענה כי אף בית דין אינו מוכן/ אינו ראוי/ יש לפסלו מלדון בתביעותיו. דרך קלוקלת זו לעקוף את תניית הבוררות עם הערבים - לא תצלח... ככל שהתובע יכשיל את הליך הבוררות, לא ייקבע בורר חלופי "בתכנית כבקשתו" של התובע והתיק גם לא יוחזר לבית המשפט.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, סבורה אני כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר - הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו למתן רשות ערעור בענייני בוררות, לפיכך ראיתי לדחותה אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

בעקבות בוררות זו ניתנה בבית משפט זה החלטה מיום 8.12.09 שאישרה את פסק הבוררות שנחזה להיות של הרב מרדכי אליהו ז"ל (ה"פ 8113/09), אולם בבית המשפט העליון התקבלה ביום 20.8.12 בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל (רע"א 169/10) ונקבע כי יש להחזיר לבית משפט זה את פסק הבוררות על רקע טענות בדבר זיוף חתימת הרב אליהו.

ביום 12.2.15 נתן כב' השופט גרינברגר תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, כפי שנוסחו בשני המסמכים.

בבקשה לביטול נטען כך: "היה ראוי מחד שהרב כרמל ידרוש מהרב פרבשטיין להתייחס עניינית לראיות ולטענות שהובאו על ידי שני הצדדים, וכן לבקש מהרב סבג לנסח את הכרעת דינו באופן יותר קריא ומובן, וכן לידרוש מהנבררים להתייחס להכרעות של חבריהם ורק אז לסיים את ניסוח פסק הדין טרם העברתו לצדדים". מרדכי הצביע בבקשת הביטול על ליקויים בעבודת הבוררים כטריבונל.

בסעיפים 7 ו-8 להחלטה נקבע כך: "7. בדברי הסיכום של ב"כ המשיב בתום הדיון היום, נטען כי ראש הישיבה – הרב יוסף אליהו ומנכ"ל הישיבה, שהוא אחיו של חיים סוויסה (גיסו של העד) מאוד מקושרים עם המבקש ועם הרב סבג. משום כך, תמה ב"כ המשיב מדוע לא פנו המקורבים לרב סבג בבקשה לקבלת העתק המסמך שהוגש בתיק האחר ובמקום זאת הוגשה בקשה לעיון בתיק האחר. עוד נטען כי לא היה צורך להגיש את המסמך של הרב סבג בתיק האחר, המחזיק 4 עמודים, וזאת לאחר שהרב כרמל הודיע בתיק האחר על כך שלא יקבל את האחריות לשמש כדיין שלישי. לטענת המשיב הדבר מעיד כי המסמך של הרב סבג נועד למעשה לשמש כלי עמו יוכל המבקש לנגח את פסק הבוררות.

מדובר לדעתי בטענות ערעוריות שהיה המקום להאזין להן לו היה מדובר בעירעור על פסק דין, להבדיל מבקשת ביטול של פסק בוררות (עניין שמואל כהן, פסקה 6; רע"א 7205/01 כפר **** מושב שיתופי נ' יעקב מיטרני (4.2.02)).

ניתן לציין בהקשר זה כי בשטר הבוררות נקבעו הוראות ביחס להתפטרות נברר מטעם אחד הצדדים וביחס למצב שבו נבצר מנברר להמשיך בדיונים.

על פי סעיף 28 לחוק הבוררות, תוצאת דחיית בקשת הביטול היא אישור הפסק.

...

על כך כתב בא כוחו של מרדכי בסיכומי התשובה את הדברים הבאים: "יודגש, כי המבקש [מרדכי] מתקשה להבין את בחירתו של הרב סבג שלא להביא לידיעת הצדדים את התנהגות הבוררים האחרים במהלך הדיונים, ובפגישה טרם שליחת פסק הדין לצדדים, והעובדה שהדבר נעשה בניגוד לרצונו. בחקירתו נימק הרב סבג את התנהגותו בכך שסבר שהליקויים שנפלו במהלך הדיונים יתוקנו בשלב שטרם מתן פסק הדין, ולאחר מתן פסק הדין, אין זה מתפקידו לנהוג כנגד דעת חבריו. עם כל הכבוד, הרב סבג נהג באופן שגוי והיה מחויב לגלות לצדדים את הליקויים בהתנהלות הבוררים בזמן אמת, ולכל המאוחר מיד לאחר משלוח פסק הבוררים. לו עשה כן, המבקש היה מציין עובדות אלו מיד עם הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות ומייתר למעשה חלק גדול מההליכים שנערכו בתיק. יתר על כן, המציאות גילתה שהיתה אפשרות שבית המשפט היה נותן את פסק דינו מבלי שהיה נחשף לראיות החדשות, אם פסק הדין היה ניתן סמוך ליום 16.9.2018, בו הודיע ביהמ"ש כי פסק הדין ישלח לצדדים". לדידי, המסקנה מן הדברים היא, כי ככל הנראה, הפגמים הנטענים כיום לא נראו בעיני הרב סבג חמורים דיים, כדי להתריע על התקיימותם והוא בחר להשלים עם ההתנהלות הנטענת במשך שלוש שנים עד לסיום הבוררות.

מכל מקום, הבקשה להעברת הבוררים מתפקידם, נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 56091-08-22 16 ספטמבר 2022 בפני: כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (עובדים) מר דוד שמחוני נציג ציבור (מעסיקים) מר ניסים קשי המבקש: סלימאן עבדאלחלים ע"י ב"כ: עו"ד גלעד אריאלי המשיבה: מועצה מקומית כפר מנדא ע"י ב"כ: עו"ד ויסאם יאסין החלטה

הצדדים חלוקים בדבר תוכן השיחה, כאשר לטענת המועצה, הגב' שמחון העמידה אותו על חומרת המצב והציעה לו להתפטר, בעוד שהמבקש מכחיש טענה זו וטוען כי גב' שמחון ציינה כי ככל שהטענות כלפי המבקש היו עולות במועד מוקדם יותר היא הייתה מוצאת לו משרה ניהולית אחרת[footnoteRef:16].

תמצית טענות הצדדים תמצית טענות המבקש - 25.1 המשיבה זימנה את המבקש לשימוע לפני השעיה, למראית עין, בשיהוי ניכר ולאחר שכבר התקבלה החלטה להשעות את המבקש מתפקידו כמנהל בית הספר מדיין בכפר מנדא.

כך גם, המבקש לא צרף את מכתב התשובה ששלח לגב' שמחון ביום 14.4.2022 כמענה לטענות שהועלו כנגדו על ידי ראש המועצה והועברו לד"ר שמחון כמו גם את מכתב בא כוחו מיום 26.7.2022 בנוגע לאי חוקיות מינויו של עו"ד יאסין כתובע משמעתי.

עוד נטען לקיומו של "פורום לא נאות" לנוכח הישתתפות גורמים מסוימים בועדת השימוע ולשימוע "למראית עין". בית הדין הארצי דחה בענין פסטרנק את בקשת רשות העירעור אף מבלי להדרש לתגובה משקבע כדלקמן: "כפי שעולה מהפרוט לעיל, בית הדין האיזורי טרם דן בטענותיה של המבקשת לגופן (לרבות בנוגע לפגמים שנפלו לטענתה בהליכי הזמנתה לשימוע), וכל שקבע הוא כי לא הובאה הצדקה להתערבות כבר בשלב ההזמנה לשימוע וכי מדובר בפנייה מוקדמת שכן טרם התקבלה החלטה בדבר פיטוריה של המבקשת.

בית הדין לא דחה לפיכך את טענותיה של המבקשת לגופן (לרבות בעיניין קיומו של זמן סביר לצורך הכנה לשימוע; ההפרה הנטענת של החלטתו מיום 6.9.15; קיומו של "פורום לא נאות" והיות השימוע "למראית עין"; כמו גם הטענות לתחולת חוק ההגנה על עובדים ועוד), אלא אך קבע כי אין הצדקה לידון בהן בשלב זה, וכי בשלב ראשון על המבקשת להעלותן בפני עורכת השימוע במהלך השימוע.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26.8.22 מבוטל.

לנוכח זהות הסעדים בהליך הזמני והעיקרי, החלטה זו מסיימת את ההליך והמזכירות תסגור את התיק.

...

מונחת לפנינו בקשת המבקש למנוע מהמשיבה, מועצה מקומית כפר מנדא (להלן – המועצה) לערוך לו שימוע טרם קבלת החלטה בדבר השעיה מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק המשמעת) עד להכרעה בהליך העיקרי וזאת על יסוד טענותיו בדבר תוצאה ידועה של השימוע על רקע רדיפה פוליטית מצידו של ראש המועצה.

עוד מקובלת עלינו הטענה כי בשלב הראשון המקום להעלאת כל טענות המבקש כנגד נכונות הטענות והחשדות נגדו כמפורט בתובענה המשמעתית ו/או העדר הצדקה להשעיה הוא בפני עורך השימוע במהלך השימוע, כאשר ממילא כל החלטה שתתקבל במסגרת השימוע ו/או לאחריו נתונה לביקורת בית הדין.

עוד נציין כי לנוכח העובדה שסמכות ההשעיה מסורה לראש המועצה על פי החוק, לא מצאנו כי יש מקום להורות על קיום השימוע בפני גורם אחר.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26.8.22 מבוטל.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 48522-11-22 שתיוי נ' מוצה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אורן שוורץ המערער דרור שתיוי ע"י ב"כ עוה"ד יניב בסט המשיבים 1. אתלו מוצה 2. וובנש מוצ'ה ע"י ב"כ עוה"ד עוז רדיע פסק דין

המשיבים הגישו נגד המערער תובענה אשר לאחר דיון קצר בבית המשפט המחוזי הועברה אל בית משפט השלום בפתח תקוה לצורך קביעת הפצוי הכספי.

אין יסוד לטענה כאילו בית המשפט הפעיל לחץ דיוני על המערער - בית משפט קמא "היתנהל עם המערער בכפפות של משי". לפיכך, מדובר במי שהתחרט על הסכם פשרה שערך וברצונו לשנות את המצב המשפטי בנגוד לעקרון סופיות הדיון.

מספר ימים לפני המועד, הודיע בא כוח המערער (הנתבע דשם) כי הוא מתפטר מייצוגו.

אם עילת הביטול היא פגם שנפל בהליכי המשפט, אזי הדרך הנכונה היא לנקוט בהליך של ערעור [להרחבה ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 335-334 (1999); ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אופיר, פסקה 27 (נבו 05.07.2022)].

הטעם לכך הוא חשיבות ערך סופיות הסכם הפשרה ככזה שמסיים מחלוקת בין בעלי דין [רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586-585 (2001); ע"א (מחוזי מרכז) 28603-09-22 דיין נ' שלומוביץ (נבו 10.01.2023)].

לפיכך, גם אם הובלעה בכתב העירעור טענה כזו או אחרת לפגם בחוזה (הסכם הפשרה) הרי שדינה של זו להדחות מחמת הטעמים אותם פירטתי לעיל.

במסגרת הבקשה אישר המערער כי "אני לא מרוצה מההתנהלות של העורך דין שלי והחלטתי לפטר אותו". גם כאן דחה בית משפט קמא והבהיר למערער כי הדיון יתקיים במועדו [החלטה מיום 12.09.2022].

סיכומם של דברים – החלטותיו של בית משפט קמא היו מאוזנות.

...

בית משפט קמא אשר מלוא החומר היה מונח לפניו הציע פשרה לפיה המערער ישלם סך 100,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט.

לעניין פסיקת ההוצאות – אנו נסכם בעל פה. לאחר ששמענו את דברי בית המשפט, ולצורכי פשרה בלבד, הוסכם כי לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובעים כנגד הנתבע, ישלם הנתבע לתובעים, סך של 100,000 ₪, כאשר לעניין ההוצאות נטען בעל פה. מוסכם כי הסך האמור ישולם באופן כדלקמן: סך של 50,000 ₪ ישולם עד ליום 25.09.2022 בשעה 12:00, באמצעות העברה בנקאית לחשבון ב"כ התובעים, עו"ד עוז רדיע, בבנק לאומי, סניף [.

לפיכך, גם אם הובלעה בכתב הערעור טענה כזו או אחרת לפגם בחוזה (הסכם הפשרה) הרי שדינה של זו להידחות מחמת הטעמים אותם פירטתי לעיל.

מטעמים אלה אני מורה על דחיית הערעור.

לאחר שההחלטה מיום 2.8.18 שטחה דברים אלה, נאמר בה עוד: "היתנהגותו של הנקבל הנה היתנהגות מבזה את ביה"ד בפרט ואת המיקצוע בכלל. מאוד מצער לראות כי יש להסביר לעורך דין כי יש לכבד את המוסד השפוטי וכי כל פנייה צריכה להעשות בדרך המקובלת אותה הוא בודאי מכיר. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות ואולם משניתנה לנקבל התראה קודמת באשר להתנהלות לקויה זו לא ניתן לעבור לסדר היום ואני מורה כי החלטתי זו תועבר לועדת האתיקה לעיונה כפי שהיא תמצא לנכון". המערער לא חדל ממעשיו וביום 29.8.18 שלושה ימים לפני המועד הנדחה, בו היה עתיד להגיש את סיכומיו - הוא ביקש להקפיא את ההליך עד למציאת אותו קלסר עלום שלטענתו נשכח במשרדו של עו"ד באשי.

בית הדין הפנה לעמל"ע 62819-02-16 ועמל"ע 32250-03-16 לישכת עו"ד נ' זילברשלג, במסגרתו העיר כבוד השופט מ' דרורי למערער על סיגנונו המשתלח הן בלישכת עו"ד והן בצדדים האחרים ובבאי כוחם.

המערער מפנה עוד לכך שלנוכח החלטת כב' השופטת גליק שדחתה את התביעה הכספית של סיגלית (ר' לעיל בס' 5), הרי שזו לא הייתה רשאית לקבל ולו אגורה שחוקה ממכירת הדירה ולכן אין מקום להרשעתו בחלקים הנוגעים לעשייה באותם כספים, אשר אינם כביכול שלה.

המערער חולק על הקביעה בס' 69 להכרעת הדין של ביה"ד המחוזי כי לא הוגש ערעור על פסק דינו של השופט ברנר וכאילו זה הפך לחלוט.

עליו להתפטר מייצוג, בהתאם לסעיף 13(א) לכללי האתיקה, או במקרה שהדבר נידרש לפנות ללשכה לקבלת הנחיות.

אוסיף ואעיר, כי עיון בהסכם הפשרה אשר הצדדים ביקשו להגיש בע"א 5415/16 (ערעור אשר הוגש על פסק דינו של כב' השופט גייפמן), מלמד כי במסגרתו התיימרו הצדדים לבטל את פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט ברנר, לבטל את פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט גייפמן ולדחות תביעה נוספת שהגיש גבריאל.

יצוין כי כשם שטען המערער בהליכים קודמים, כך טען גם כעת בעת שמיעת הערעורים: "אני מרגיש שאני נלחם בטחנות רוח, שאני יודע שגם ההשעיה הנוכחית שאני נמצא בה היא תבוטל מאחר שתתנהל חקירה מקיפה במשרד המשפטים ובמשרד מבקר המדינה שלא רק אני שותף לה על עניין של העדר מנגנון שיבדוק האם קיימים ניגודי אינטרסים כספיים, לא רק מינהליים, לדיינים בבתי הדין המשמעתיים של לישכת עורכי הדין, לפני שממנים אותם על תיק מסוים ששופטים שחורצים את דינו של עו"ד מסוים" (ר' בראש עמ' 2 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור).

...

אני דוחה את טענות המערער אף בראש זה; אכן, אותה החלטה מיום 3.9.18 היא קצרה ולא מפורטת, אך את אותה החלטה יש לקרוא על רקע ההחלטה שקדמה לה וניתנה עוד ביום 2.8.18.

משניתנה למערער אפשרות חריגה במסגרת הליך הערעור בפני ביה"ד הארצי להשלים הגשת מסמכים ביחס לטענות בדבר מגבלות רפואיות, אך שוב הוא נכשל בהצגת הנדרש - אין מקום לשוב לעניין זה. כך גם אין מקום לטענות דיוניות שהוא מעלה באשר פגיעה כביכול בזכויותיו, עת בחר שלא להתייצב לדיונים, לאחר שבקשה לדחיית דיון לא נעתרה, מפאת אי צירוף חומר רלוונטי המתחייב כדי להיעתר לה. בהמשך לאמור, נדחה אפוא ערעור המערער על כל חלקיו.

בהמשך לאמור נדחה אפוא גם ערעור המשיבה.