דחיית ערעור על אי פסילת שופט

כשבועיים לאחר מכן, ביום 14.8.2019, נדרשה ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 (להלן: ועדת הבחירות) לידון בארבע בקשות שהתייחסו לפסילת מועמדותה של רשימת "עוצמה יהודית" ושל שלושה מחבריה – בן ציון גופשטיין (להלן: גופשטיין), ברוך מרזל (להלן: מרזל) ובן גביר, שהנו ראש הרשימה וכפי שצוין לעיל, העירעור על אי-פסילת מועמדותו לכנסת ה-21 נדחה.

בית המשפט, בדעת רוב (כנגד דעתם החולקת של המשנה לנשיא (בדימ') ש' לוין והשופטות ט' שטרסברג-כהן, ד' ביניש וא' פרוקצ'יה), החליט לדחות את העירעור בעיניינו של מרזל וקבע כי חרף קיומן של ראיות המעידות עליו כי הוא היה פעיל מרכזי של תנועת "כך", וחרף העובדה שלא הוכח כי הוא התנתק מהאידיאולוגיה הגזענית של תנועה זו, אין עילה להתערב בהחלטת ועדת הבחירות אשר סברה כי נוכח הצהרתו ששינה מדרכיו, יש לאפשר לו להיתמודד.

...

דא עקא, נוכח קביעת בית משפט זה בדעת הרוב בפסק הדין האמור, לפיה רשימת בל"ד לא נפסלה, השאלה כלל אינה עולה ומצטרף אני לחוות דעתה של חברתי שדין הערעור במסגרת ע"ב 5506/19 בעניין הרשימה המשותפת להידחות.

פגיעה אנושה בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר – מזה; ביטויים גסים, מכלילים, פוגעניים, חלקם גזעניים – מזה; ובתווך מבוכה – שמא החרטה, ההבהרות, ההצהרות על עזיבת החטא והקבלה לעתיד, נאמרו כולן מן השפה ולחוץ, 'מס שפתיים' שתכליתו לסייע למרזל בצליחת משוכתו של סעיף 7א. בסופו של דבר, לאחר עיון והתלבטות, באתי לכלל מסקנה כי אין להורות על פסילתו של מרזל מלהיות מועמד לכנסת.

משאלו הם פני הדברים, אני מצטרף למסקנת חברתי הנשיאה, כי אין מנוס אלא להורות על פסילתו.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' בר-עם) בעב"י 54787-12-20 מיום 14.3.2021 במסגרתו נדחה ערעור על הכרעת הדין של ועדת משמעת לפי חוק שמאי מקרקעין, התשס"א-2001 (להלן: הועדה) מיום 17.12.2018 ועל החלטת הועדה מיום 16.12.2020 להתלות את רשומו של המבקש בפנקס שמאי המקרקעין לתקופה של חמש שנים.

על כן במקרים אלה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, ההליך המתאים להעלאת טענות פסלות הוא במסגרת העירעור על פסק הדין (ע"א 3230/14 פלוני נ' קבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, פסקה 16-14 (7.9.2015)).

לא מן הנמנע כי הטיוטה הכילה את כל המסד העובדתי והמשפטי הראשוני הכולל את הרקע להליכים, החלטת הועדה וטענות הצדדים כמו גם מחקר משפטי הולם אך בכך אין פסול.

...

לאחר עיון בבקשה, בהכרעת הדין של הוועדה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

אדרבה מדובר בהכנה נאותה של בית המשפט לקראת הדיון, כאשר מה שנותר לשקול במסגרת החלטה היא התוצאה האופרטיבית – דבר שלא נכתב עובר לכך – כפי שהבהיר בית המשפט בהחלטתו מיום 17.3.2021.

הבקשה נדחית.

ההליך נושא העירעור דנן עניינו כתב אישום שהוגש נגד המערער ובו מיוחסות לו עבירות נשק ועבירות מס. ביום 1.3.2022 נדחה ערעור שהגיש המערער על החלטה קודמת של המותב שלא לפסול את עצמו (ע"פ 1507/22; להלן: ערעור הפסלות הקודם), אשר במסגרתו טען המערער, בין היתר, כי במהלך דיון שהתקיים ביום 24.2.2022 נחשף המותב למידע בלתי קביל במסגרת שיחה שקיים עם בא-כוח המאשימה (להלן: השיחה עם בא-כוח המאשימה או השיחה).

בתוך כך הדגיש המותב כי הטענה ששיכנע את המערער או המליץ לו להחליף סנגור היא "חסרת שחר ממש [...] מטבע הדברים לאחר שהסניגורית עזבה את אולם בית המשפט במפתיע ועמדה על הפרק האפשרות למנוע [למערער] סנגור מהסניגוריה הציבורית, [המערער] התבקש להביע את עמדתו ודבריו נרשמו בפרוטוקול". להשלמת התמונה יצוין כי ביום 28.4.2022 הגיש המערער לבית משפט זה, במסגרת ערעור הפסלות הקודם, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בעיניין פסלות שופט.

...

המערער אף נמנע מלפרט במסגרת הערעור מהם אותם משפטים חדשים אשר מעידים לגישתו על משוא פנים מצד המותב, פרט להתבטאות שצוטטה בפסקה 10 לעיל וככל שהדבר נוגע להתבטאות נטענת זו, לא שוכנעתי שיש בה, אף אם אכן נאמרה על ידי המותב, כדי להקים עילת פסלות בענייננו.

לא שוכנעתי כי הביקורת שהביע המותב על המערער או הסניגורית בנסיבות שתוארו, עלולה להשליך על ממצאים הנוגעים למהימנות המערער בהליך גופו, או להשפיע על המותב בבואו להכריע בסוגיות המשפטיות שמתעוררות בו (השוו: ע"א 1438/22 סטוקהאוס הולדינגס לימיטיד נ' אבו הדבה, פסקה 7 (13.4.2022).

לבסוף אציין כי לא מצאתי צורך לקיים דיון בעל פה בערעור דנן, ומן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

צר כי המערערת ובאי כוחה, במקום להיתמקד בטיעונים משפטיים והלכתיים, נגררו להפרחת טענות מופרכות ולהאשמות משוללות יסוד על אחד מוותיקי וחשובי אבות בתי הדין, המכהן כיום כאמור כדיין עמית, כאילו פעל שלא כחוק ושלא בסמכות, והגדילו אף לעשות בבקשת פסילה וערעור על דחייתה, ובתלונה לנציב התלונות על שופטים ודיינים, שנדחתה אף היא ולא בכדי.

...

יוער כי הבקשה ובוודאי ההסברים שניתנו בה מדוע חובתנו לנמק את ההחלטה שניתנה תוך כדי הדיון – אך למותר הם. בעת הדיון עצמו כבר הבהרנו כי אנו דוחים את הבקשה לפסול את הרכב בית הדין האזורי וכי ניתן את הנימוקים לכך בהמשך.

הדעת נותנת אומנם כי כשיש הסכמה מוותרים הצדדים על הסיכומים, והתקנות אכן מאפשרות ויתור שכזה, אולם פרשנות דווקנית של לשון התקנות עשויה להביא למסקנה כי נדרשת החלטה מפורשת של בית הדין שתינתן על יסוד הסכמה מפורשת כזו ותורה על אי־הצורך בסיכומים.

נציין כי אף בדיון לפנינו הודה למעשה בא כוח המערערת עצמו כי עיקר טענתו היא בנוגע למזונות שהוא מבקש כי ייפסקו, ובמשתמע – כמעט במפורש – הודה גם כי אין סיכוי לשלום בית בין הצדדים, וממילא סוף דבר לגירושין.

מסקנות ומתן הוראות סוף דבר: בית הדין דוחה את שני הערעורים.

לעניין ההוצאות: לאחר שיקול דעת ועקב מצבה הכספי של המערערת, אנו קובעים כי המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. הסכום יגבה מכספי הערובה להוצאות שהפקידה המערערת בקופת בית הדין.

הקושי, הנובע מהקפדה על תנאי המיכרז, אף במקרים שבהם מדובר בטעות בתום לב, ובמקרים שבהם לא נפגע בהכרח עיקרון השויון, אינו זר לדיני המכרזים, ונקבע לא אחת כי על אף פסילתן של הצעות שהיו יכולות להביא להתקשרות הרשות המנהלית עם מציע שהציע הצעה טובה יותר הרי שהיתרון הנובע מכך לטווח הארוך מצדיק את הגישה האמורה (ר' לעניין זה את המחלוקת בכל הנוגע לערבות הבנקאית המיטיבה בעע"מ 5375/15 ביטחון שירותים אבידר בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות (11.8.2016); עע"מ 9289/20 לייט טי.אל.וי.אן.טי.איי בע"מ נ' נתע נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ, פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט ע' גרוסקופף (20.5.2021), בו נאמר שהגישה הדווקנית לעניין ערבות בנקאית עודנה הגישה השלטת; עע"מ 7230/19 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' בן ארי תל רם פרוייקטים בע"מ (26.5.2020), בו נקבע בדעת רוב שהעתק מצולם של ערבות בנקאית שהוגש חלף הערבות המקורית מהוה פגם המצדיק פסילת ההצעה; עע"מ 1856/22 חי נחמיאס מגורים והשקעות בע"מ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ, פסקות 17-18 (18.8.2022) בו נדחה פירוש מרחיב של סעיף מיכרז האוסר על תאום הצעות; עניין סאבא, בפיסקה 7 – בו נדחה ערעור על אי־קבלת הצעות מיכרז שהוגשו באיחור של 15 דקות).

...

לסיכום, לא קמה עילה להתערב בתוצאת החלטתה של ועדת המכרזים, ולפיה אין מנוס מפסילת ההצעה, אף אם לא מנימוקיה של ועדת המכרזים.

סיכום העתירה נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב בתום לבה של העותרת ובטעות שנפלה, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.