דחיית ערעור מחמת אי תשלום אגרה ואי הפקדת עירבון

ערעור שהגישו על פסק הדין נדחה בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון (ע"א (מחוזי מרכז) 33756-01-15).

...

לאור האמור נדחה הערעור.

לא ניתן להתעלם מהאמור, ואין מנוס מלחייב את המערער בהוצאות הערעור.

המערער ישלם אפוא את הוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪ שיועברו לה מכספי הפקדון אותו הפקיד המערער.

בקשה לדיון נוסף שהוגשה במסגרת דנג"ץ 8742/17 נדחתה אף היא בהחלטת השופט יורם דנציגר מיום 15.11.2017; (-) ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 10.8.2017 בגדרה אושרר מינוי עוה"ד גרשט ונאור כבאי כוח מייצגים – ערעור אשר נמחק על ידי הרשמת ליאת בנמלך ביום 22.10.2017 במסגרת ע"א 6940/17 לאחר שהמערערים סירבו להפקיד ערבון; (-) עתירה נוספת נגד ההחלטה ברע"א 9169/16 בגדרה הועלו טענות נגד המותבים שדנו בבקשת האישור ובהליך העירעור שהוגש על החלטת האישור – העתירה נדחתה בפסק דין של השופטים דפנה ברק-ארז, ענת ברון וג'ורג' קרא מיום 22.5.2018 במסגרת בג"ץ 974/18, ובהמשך, ביום 29.5.2018 נדחתה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין; (-) עתירה שהוגשה נגד כלל המותבים שדנו בתיק וגורמים נוספים – עתירה שנמחקה ביום 25.10.2018 על ידי הרשם גלעד לובינסקי זיו במסגרת בג"ץ 5186/18 עקב אי תשלום אגרה; (-) הליך בבית הדין האיזורי לעבודה בבקשה לעכב את פיטוריהם של המערערים כבאי כוח מייצגים בטענה שהדבר נעשה ללא מתן זכות שימוע כדין – בקשה שנדחתה בפסק דין של השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מיום 25.8.2017 במסגרת סע"ש 41189-08-17.

ואולם, אם נסטה לרגע מסדר הדברים, ונבחן גם אירועים מאוחרים להחלטה בדבר בקשת האישור, בגדר "אחריתו מעידה על ראשיתו", הרי שהתנהלות המערערים בהמשך הדברים, שבאה לידי ביטוי בהגשת מספר רב של הליכים כפי שנסקר לעיל (ראו פסקה 11) – אשר ביחס לחלק לא מבוטל הם עולה ספק אם הם קיימים בדין, ותוך שהמותבים שדנו בהם קבעו שוב ושוב ושוב כי הדבר מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט – מוסיפה לחובתם בעיניין זה, ומהוה אישוש, שלא ניתן בדיעבד להיתעלם ממנו, כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו שלא להפקיד את ייצוג הקבוצה בידם.

...

כפי שאפרט להלן, סבורני כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבות מסוימת של ערכאת הערעור.

אומנם בית המשפט קמא נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים, אך סבורני כי הסכומים שנפסקו אינם משקפים בצורה מלאה את האיזון הראוי בין אותם שיקולים.

סוף דבר: לוּ תישמע דעתי, נדחה את הערעור ככל שהוא נוגע להחלפת המערערים כבאי כוח מייצגים ולאישור הסדר הפשרה, אך נקבל את הערעור לעניין חלוקת הגמול ושכר הטרחה כמפורט בפסקה 85 לעיל.

אכן, נפסק, זה מכבר, כי החלטה על מחיקה או דחייה של הליך ערעורי עקב אי תשלום אגרה או אי הפקדת ערבון היא החלטה במעמד צד אחד אשר ניתן לבקש לבטלה, מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (28.6.2006) (להלן: עניין לה נסיונל); בש"א 5854/14 קריאף נ' ****י (17.9.2014); בש"א 7974/18 זמיר-הלוי נ' לישכת עורכי הדין (12.11.2018)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 7 להלן.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

עם זאת, בשים לב לעמדתו של הכונס הרשמי, במידה ועד ליום 24.1.2021 תשלם המבקשת את האגרה ותפקיד את העירבון בסך 1,500 ש"ח, יחודש ההליך דנן.

עוד נטען כי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח החלטת בית המשפט העליון במסגרת רע"א 10035/17 אשר במסגרתה ניתן להן פטור מאגרה ועל כן יש לנהוג בהתאם גם בהליך זה. המשיבים 1-3 טוענים כי הבקשה הנוכחית מהוה מיחזור של בקשה נוספת שנדונה ונדחתה ומשכך גם דין בקשה זו - דחייה.

בהמשך לכך ביום 7.5.2018 בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התובענה הקודמת בשל אי תשלום האגרה על ידי המבקשות.

אציין כי ערה אני לטענת המבקשות כי בבית המשפט העליון ניתן להן פטור מאגרה; באשר לכך אעיר שתיים – ראשית יש לדייק, המבקשות נדרשו להפקיד עירבון לצורך קבלת פטור מאגרה בגדרי בקשת רשות ערעור בלבד; שנית, לא מדובר בנתון שהנו בעל נפקות לענייננו משעה שהבקשה נדונה והכרעה.

...

נוכח הטעמים המפורטים לעיל על משקלם המצטבר, אני מורה על דחיית הבקשה.

בשים לב למסקנתי לעיל, ונוכח התנהלותן הדיונית הקלוקלת שחייבה המשיבים בהגשת תשובה נוספת אני מורה כי המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בגין שכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪.

לא בלי התלבטות החלטתי שלא לעשות הוצאות לטובת אוצר המדינה.

לפניי שתי בקשות רשות ערעור שתידונה במאוחד: · רע"א 5543/23: בקשה להתיר למבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (הרשם י' שקד), אשר ניתן ביום 20.6.2023 בגדרי ע"א (מחוזי ת"א) 69217-05-23, ואשר מחק את ערעור המבקשת, שהוגש באותו הליך, בשל אי-הפקדת ערבון ואי-תשלום אגרת בית משפט.

· רע"א 5545/23: בקשה להתיר למבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ש' שוחט, ס"נ), אשר ניתן ביום 27.6.2023 בע"ר 27801-06-23, ואשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת הרשם שקד מיום 8.6.2023 (להלן: החלטת הרשם), שדחתה את בקשתה לפטור אותה מהפקדת הערבון ומתשלום האגרה במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 69217-05-23.

במקום לבצע את ההפקדה הדרושה, ראתה המבקשת לנכון לערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי – ובעומדה שם, בחרה שלא להפקיד את הערבון ולא לשלם את האגרה, בנגוד להחלטת הרשם (אשר אושרה על ידי שופט במסגרתו של ערעור-רשם שהגישה המבקשת).

...

ההחלטה ופסק הדין של הרשם שקד, וכן פסק דינו של השופט שוחט, אשר ניתנו בבית המשפט המחוזי – מעוגנים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על החלטתו של הרשם ועל פסקי דין אלה איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות לטובת המשיבים בשתי הבקשות.

אשר על כן, הנני מחייב את המבקשת לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 3,000 ₪.