לפניי שתי בקשות רשות ערעור שתידונה במאוחד:
· רע"א 5543/23: בקשה להתיר למבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (הרשם י' שקד), אשר ניתן ביום 20.6.2023 בגדרי ע"א (מחוזי ת"א) 69217-05-23, ואשר מחק את ערעור המבקשת, שהוגש באותו הליך, בשל אי-הפקדת ערבון ואי-תשלום אגרת בית משפט.
· רע"א 5545/23: בקשה להתיר למבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ש' שוחט, ס"נ), אשר ניתן ביום 27.6.2023 בע"ר 27801-06-23, ואשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת הרשם שקד מיום 8.6.2023 (להלן: החלטת הרשם), שדחתה את בקשתה לפטור אותה מהפקדת הערבון ומתשלום האגרה במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 69217-05-23.
במקום לבצע את ההפקדה הדרושה, ראתה המבקשת לנכון לערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי – ובעומדה שם, בחרה שלא להפקיד את הערבון ולא לשלם את האגרה, בנגוד להחלטת הרשם (אשר אושרה על ידי שופט במסגרתו של ערעור-רשם שהגישה המבקשת).
...
ההחלטה ופסק הדין של הרשם שקד, וכן פסק דינו של השופט שוחט, אשר ניתנו בבית המשפט המחוזי – מעוגנים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על החלטתו של הרשם ועל פסקי דין אלה איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות לטובת המשיבים בשתי הבקשות.
אשר על כן, הנני מחייב את המבקשת לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 3,000 ₪.