דחיית ערעור הבנק על דחיית תביעות חוב שהוגשו באיחור

לפניי ערעור על החלטת הנאמן מיום 17.8.20 המורה על דחיית בקשת המערער להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמו, לפי תקנה 122(ג) לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ט-2019 (להלן – התקנות).

היחיד הצהיר במסגרת הבקשה על חובותיו, לרבות החוב לבנק המערער.

דיון והכרעה ככלל, ההלכה בנוגע להארכת מועד מורה עלינו להקל עם הנושה אשר איחר בהגשת תביעת חוב, כאשר שקילת הבקשה מחייבת את בית המשפט לשים לב לקריטריונים הבאים – "מידת האיחור במועד; קיום מחלוקות ממשיות ביחס לחוב; ופגיעת הארכה בצדדים, באנטרס ההסתמכות שלהם, ביעילות ההליך, ובקידומו" (ראו רע"א 7692/19 אביחסרה נ' עו"ד תורג'מן (פורסם במאגרים, 9.1.20) בס' 9).

...

המערער המשיך להתנהל באותה תביעה עד שבסופו של דבר, ניתן שם פסק דין בהיעדר הגנה מצד היחיד.

לאור מכלול השיקולים דלעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על הארכת המועד להגשת תביעת החוב של המערער עד למועד הגשתה בפועל.

בהתאמה, אני מורה לנאמן לבחון את תביעת החוב של המערער ולהכריע בה תוך 30 יום מהיום.

לפיכך, גם אם הייתה מתקבלת הטענה כי יש למנות 6 חודשים רק מהיום בו המערער הבין כי יש טענות ביחס לבית בו הנו מתגורר וכי בעלי התפקיד רואים בו כחלק מנכסי החייב, הרי משהגיש את תביעת החוב באיחור ללא כל בקשה להארכת מועד, דין התביעה היה להדחות.

מדובר בחוב לבנק מכוח פס"ד כספי עלום,שכאמור,לא ברור מה מקורו של החוב נשוא אותו פס"ד. עוד צודק הנאמן כי גם 2 המסמכים הנוספים המעידים על הלוואה שנטלה בת הזוג של המערער והעברת הכספים מחשבונה אל חשבון המערער, אין בהם להוכיח הוצאות כלשהן לצורך בניית הבית.

בהתאם, אני מורה על דחיית העירעור ומחייבת את המערער בהוצאות הנאמן בסך של 4,000 ₪ אשר יועברו לנאמן מהפקדון אשר הופקד בתיק.

...

אם לא די באמור, צודק הנאמן בכך שבכל מקרה, דין תביעת החוב היה להידחות לגופה ולכן גם מטעם זה ,דין הערעור להידחות: בניגוד לנטען ע"י המערער לא מצאתי כי בעלי התפקיד הודו שהמערער הוא שהשקיע כספים בבניית הבית.

לאור כל האמור,הן מאחר שלא צורפה לתביעת החוב בקשה להארכת מועד והן מאחר שממלא דין תביעת החוב היה להידחות בהעדר ראיות לנטען בה, צדק הנאמן בכך שדחה את תביעת החוב.

בהתאם, אני מורה על דחיית הערעור ומחייבת את המערער בהוצאות הנאמן בסך של 4,000 ₪ אשר יועברו לנאמן מהפיקדון אשר הופקד בתיק.

החייבת טענה, בעקרי הדברים, כי הליך העירעור הוגש באיחור; תביעת החוב הוגשה ללא בקשה להארכת מועד והטעמים להארכת המועד הועלו לראשונה בהליך זה; המערער ידע על הליך חידלות הפרעון מכיוון שהוגשה במועד תביעת חוב בשל חוב אחר ומשכך אין למערער אלא להלין על עצמו; טענת ב"כ המערער לפיה נודע על ההליך במקרה תוך מעבר על התיקים לא הוחוורה די הצורך ויש לדחותה; המערער כתאגיד בנקאי אמור לסווג את החייבים בהליכי חידלות פרעון כמוגבלים בחשבונות הבנק ויש להחזיקו כמי שידע על ההליך; לא הוצגו המסכים הרלבאנטיים של התביעה הכספית שהוגשה על ידי המערער בעיניינה של החייבת בבית משפט השלום בדימונה; המדובר בנושה מוסדי ועומדות לפניו מספר דרכים לדעת על ההליך; היתנהלותו הרשלנית של המערער אינה בבחינת טעם מיוחד המצדיק העתרות לבקשתו ולא הוצג טעם מיוחד של ממש; פירסום הודעה בעתון וברשומות מהוה מעין "תחליף מסירה" לנושים ויש להחזיק את הנושים כמי שידעו על ההליך; להגשת תביעת חוב במועד יש חשיבות במובן מהותי ועקרוני, על מנת שלא להטריד את הנושים חדשות לבקרים, ואין המדובר בעיניין דיוני גרידא.

...

לאחר שבחנתי את טענות המערער אין בידי לקבלן.

בעניין שנדון ב-רע"א 1860/15 אורות העמקים בע"מ נ' מרדכי אלגבסי (21.5.2015), בית המשפט העליון נעתר לבקשת הנושה להאריך את המועד להגשת תביעת חוב, בשים לב לכללים שנקבעו בפסקי הדין בעניין "מלונות רותם" ו"דבירקו", מכיוון שעלה בידה להוכיח שלא הייתה מודעת להליכי כינוס הנכסים וקבלת תביעת החוב לא תגרום לפגיעה משמעותית בהתקדמות בהליך ולא פגעה באינטרס ההסתמכות של הנושים, מה גם שטרם נערכה אסיפת נושים.

גם אם אניח שאין צורך בטעמים מיוחדים לצורך בחינת הבקשה להארכת המועד, וזאת לפי פשט לשונה של תקנה 210(ג) לחוק חדלות פירעון ובשים לב לנוסח המקורי של החיקוק הנ"ל בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו- 2016 (הצעות חוק הממשלה- 1027, כ"ב באדר א' התשע"ו, 2.3.2016), עדיין היה על המערער, שהוא תאגיד בנקאי ונושה מוסדי ומקצועי, להראות שהתקיימו נסיבות שבגינן לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד (לפי רישת החיקוק הנ"ל), אך לא הוצגו לפניי ראיות של ממש בעניין זה ומשכך דינו של הערעור להידחות.

התוצאה התוצאה היא שהערעור נדחה.

ביום 25.7.2021 הודיע הנאמן לבא כוחה דאז של המערערת כי החליט לדחות את תביעת החוב בשל האיחור בהגשתה, וכן ציין כי יש לדחות את טענות המערערת אף לגופן.

כאשר אדם פועל באמצעות עורך דינו, המשמעות המובנית היא כי פעולותיו של עורך הדין מיוחסות לו. לפיכך, בדרך כלל לא ייחס בית המשפט משקל רב לטענת בעל דין כי עורך דינו הוא זה שאחראי למחדל (ראו למשל, ע"א 579/90 רובין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 744 (1992); בש"א 1167/99 חדד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (13.5.1999)).

...

נוכח הקשיים והמחדלים האמורים מצד המערערת, דומה כי היה ניתן לשקול האם בכל זאת להיעתר לבקשה להארכת מועד רק אילו הייתה המערערת מראה כי סיכויי תביעתה גבוהים.

נוכח כל האמור, מתבקשת המסקנה כי המערערת לא הראתה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב.

לאור האמור, הערעור נדחה.

הנאמן טען בתגובה מטעמו, בעקרי הדברים, כי ביום 12.5.2022 ניתנה הכרעת הנאמן הדוחה את בקשת המערערת להארכת המועד להגשת תביעת החוב, שהוגשה באיחור ניכר ומשכך נדחתה תביעת החוב של המערערת; המערערת העלתה בעירעור טענות רבות שאינן רלבאנטיות לסוגיה העיקרית מה גם שמדובר בטענות שבעובדה שלא נתמכו בתצהיר; צו לפתיחת הליכים בעיניינו של המשיב ניתן ביום 26.5.2021; דו"ח מימצאי בדיקה מטעם הנאמן הוגש ביום 14.4.2022 לאחר בדיקת תביעות החוב ובגדרו ניתנה המלצתו לתכנית שקום כלכלי; תביעת החוב הוגשה ביום 28.4.2022 כשנה לאחר מתן הצוו לפתיחת הליכים; המערערת טענה שידעה לראשונה על הצוו לפתיחת הליכים ביום 3.4.2022 עת פנתה אליה עו"ד גלית שמעיה ממשרדו של הנאמן בדרישה להחזר סך של 140,000 ₪, אך היא ידעה כבר ביום 15.7.2021 על הליכי חידלות הפרעון של המשיב; ביום 15.7.2021 המערערת שלחה הודעה בווטספ למשיב וציינה, בין היתר, כי "... יש לך בדיוק על סוף היום להפקיד את יתרת המזונות. או שהכל חוזר להיות מה שהיה. כולל פירוק הפשר... עכשיו לאחר שהלכתה לפשר אתה לא מסכן. פשוט חצוף!! ..."; הממונה הודיע לנושים המוצהרים שלהם תיקי הוצאה לפועל בעיניינו של המשיב לגבי מתן הצוו לפתיחת הליכים ובכלל זה בתיק ההוצאה לפועל הרלבנטי; מאז 27.5.2021 המערערת ביצעה כדרך שגרה הקטנות בתיק ההוצאה לפועל באמצעות מערכת כלים שלובים ומשכך ידעה או שלפחות היה עליה לדעת על הצוו לפתיחת הליכים עוד ביום 27.5.2021; בנסיבות העניין יש להחזיק את החייבת כמי שידעה בפועל על הליך חידלות הפרעון עוד ביום 15.7.2021; תביעת החוב הוגשה לאחר הגשת דו"ח מימצאי הבדיקה ולאחר שהתגבש אינטרס ההסתמכות של הנושים; קבלת העירעור אינה מתיישבת עם עקרון השויון בין הנושים; המערערת לא ציינה טעם מיוחד לצורך הארכת המועד; בשים לב למבחנים שנקבעו בדין ובהלכה הפסוקה יש מקום להורות על דחיית העירעור.

המערערת טענה בתשובתה, בעקרי הדברים (תוך שחזרה על חלק מהטענות שהעלתה בכתב העירעור למרות שלא היה לכך מקום), כי הנאמן צירף לתגובתו ראיה חדשה- חילופי ההודעות בווטספ, ללא נטילת רשות מבית המשפט; המשיב לא ציין בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים את פרטי ההיתקשרות עם המערערת ולא שלח אליה את הצוו; הנאמן לא ווידא את קבלת הצוו על ידי המערערת; המערערת לא הייתה מיוצגת בתקופה הרלבנטית; ב"כ המערערת הודיע לנאמן ביום 4.4.2022 שתביעת החוב תוגש ביום 28.4.2022; המדובר בחוב מזונות בדין קדימה; ילדיו הקטינים של המשיב הם הנושה האמיתי; המשיב עבר להתגורר בנתניה ועול גידול הקטינים נותר על המערערת שנותרה באילת; יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני הנושים האחרים, מה גם שמדובר בנושים מקצועיים; הנאמן מצוי בקשרים עיסקיים עם אחד הנושים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"); בדו"ח מימצאי הבדיקה ציין הנאמן כי המערערת יודעת על הליך חידלות הפרעון "... שכן היא צד להליך קציבת המזונות", אך הבקשה לקציבת מזונות הוגשה על ידי הנאמן ביום 28.3.2022; הנאמן מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שציין בדו"ח מימצאי הבדיקה לגבי מועד ידיעתה של המערערת על ההליך; הנאמן הגיש את הבקשה לקציבת מזונות בשיהוי של ממש; ההודעה בווטספ נעשתה לאור איום של המשיב על נקיטת הליך של חידלות פרעון; הודעת הממונה מיום 26.5.2021 נשלחה לכתובת שאינה קיימת ומעולם לא הגיעה למערערת; בשים לב לכלל נסיבות העניין יש לקבל את העירעור.

...

המערערת טענה בתשובתה, בעיקרי הדברים (תוך שחזרה על חלק מהטענות שהעלתה בכתב הערעור למרות שלא היה לכך מקום), כי הנאמן צירף לתגובתו ראיה חדשה- חילופי ההודעות בווטסאפ, ללא נטילת רשות מבית המשפט; המשיב לא ציין בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים את פרטי ההתקשרות עם המערערת ולא שלח אליה את הצו; הנאמן לא ווידא את קבלת הצו על ידי המערערת; המערערת לא הייתה מיוצגת בתקופה הרלבנטית; ב"כ המערערת הודיע לנאמן ביום 4.4.2022 שתביעת החוב תוגש ביום 28.4.2022; המדובר בחוב מזונות בדין קדימה; ילדיו הקטינים של המשיב הם הנושה האמתי; המשיב עבר להתגורר בנתניה ועול גידול הקטינים נותר על המערערת שנותרה באילת; יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני הנושים האחרים, מה גם שמדובר בנושים מקצועיים; הנאמן מצוי בקשרים עסקיים עם אחד הנושים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"); בדו"ח ממצאי הבדיקה ציין הנאמן כי המערערת יודעת על הליך חדלות הפירעון "... שכן היא צד להליך קציבת המזונות", אך הבקשה לקציבת מזונות הוגשה על ידי הנאמן ביום 28.3.2022; הנאמן מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שציין בדו"ח ממצאי הבדיקה לגבי מועד ידיעתה של המערערת על ההליך; הנאמן הגיש את הבקשה לקציבת מזונות בשיהוי של ממש; ההודעה בווטסאפ נעשתה לאור איום של המשיב על נקיטת הליך של חדלות פירעון; הודעת הממונה מיום 26.5.2021 נשלחה לכתובת שאינה קיימת ומעולם לא הגיעה למערערת; בשים לב לכלל נסיבות העניין יש לקבל את הערעור.

המערערת טענה שהיה על הנאמן לוודא שהיא יודעת על מתן הצו, לפי מצוות תקנה 75(א) לתקנות, אך אין בידי לקבל את הטענה.

עם זאת, סבורני שטרם נחצה קו פרשת המים בכל הנוגע לאינטרס ההסתמכות של הנושים.

יוצא אפוא שבית המשפט טרם נדרש לבירור בעניין תכנית השיקום הכלכלי של המשיב ובנסיבות העניין סבורני שטרם התגבש אינטרס ההסתמכות של הנושים.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל על החלטת הנאמן בעניין דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב.