התובענה שבעניינינו הוגשה לאחר שבקשת שאמי לקבל פיצויים עבור הפקעת המקרקעין נדחתה ביום 21.6.2015 על-ידי שר התחבורה, שקבל המלצת הועדה המכרעת שלא לאשר הפיצויים, שכן שאמי אינם עומדים בקריטריונים שקבעה הועדה המכרעת לעניין פצויי סבל מטעם משרד התחבורה (להלן: הועדה המכרעת).
דיון והכרעה:
בהנתן העובדה כי ההפקעה בוצעה מכוח פקודת הדרכים ולא מכוח פקודת הקרקעות, האם יש להלך בהתאם להילכת פארן ולקריטריונים אותם גיבשה הועדה המכרעת בעקבות הילכת רוטמן או בהתאם לתקופת המעבר שנקבעה בפסק דין ארידור ?
ביתר פירוט, האם יש לקבוע כי התובענה היתיישנה מאחר והמועד בו המדינה תפסה חזקה במקרקעין חל לפני 14.5.2005 (עובר לתקופת השבע שנים שקדמה להילכת רוטמן שניתנה ביום 14.5.2012) או שיש לקבוע כי התובענה טרם היתיישנה מאחר ובפסק דין ארידור העוסק בפיצויים מכוח פקודת הקרקעות, והוא רלוואנטי גם להפקעה מכח פקודת הדרכים, נקבעה הוראת מעבר בנוגע לתובענות שיוגשו עד שלוש שנים ממועד נתינתו ביום 21.3.2013, כשהתובענה בעניינינו הוגשה ביום 20.3.2016, בתוך תקופה זו?
נראה כי פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6788/17, 6792/18 נתיבי ישראל ואח' נ' אורי צברי ואח' (24.3.19) (להלן:"עניין צברי") על התייחסותו לכלל הערעורים שנידונו לפניו שם, ונסיבותיו של כל אחד מהם, נותן מענה הולם לשלל השאלות והטענות המועלות כאן, ואינו מותיר ספק באשר לגורלה של התובענה שלפני והוא דחיה.
בפסק דין זה נידרש בית המשפט העליון לאימרת האגב של כב' הנשיאה חיות בעיניין פארן (פסקה 22 עמ' 20-21) לפיה:
"לפני סיום אוסיף כי לנוכח המסקנה שאליה הגעתי ולפיה סעיף 5 לקריטריונים תוחם בזמן את תחולתה של הילכת רוטמן ואינו קובע הוראת היתיישנות, אין צורך להדרש לטענות שהעלו הצדדים לעניין תחולתה של הילכת ארידור (הקובעת הוראת מעבר לעניין היתיישנות בכל הנוגע לפצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות), על פצויי הפקעה ועל פצויי סבל לפי פקודת הדרכים. עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות כי במקרה נתון עשויה להתעורר מצד מבקשי הפצוי שאלה לגבי הממשק שבין כללי ההתיישנות והשהוי הקבועים בדין, ובין יישום קריטריון התחולה שנקבע בסעיף 5 הנ"ל על אותו המקרה (לעמדת המדינה בעיניין זה ראו סעיף 31 לסיכום טענותיה בע"א 7896/16). שאלה זו מן הראוי כי תוכרע על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובמסגרת זו עשויה להדרש הכרעה גם בסוגיית תחולתה של הילכת ארידור על פצויי הפקעה ופיצויי סבל לפי פקודת הדרכים".
בהתייחסו להערה זו הבהיר בית המשפט העליון בעיניין צברי כי החלת הילכת ארידור גם על פצויי סבל "מרוקנת מתוכן את פסק הדין בעיניין פארן וברי כי לא לכך מכוונים הדברים", והוא פירש את ההערה באופן אחר כמפורט שם.
לא נעלמה מעיניי פסיקת בית המשפט העליון בע"א 2895/18 עיסא מוחמד חיידר נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (24.3.2019) שם שב וקבע כי הילכת ארידור חלה בהתאמה גם על תביעות לפצויי הפקעה מכוח פקודת הדרכים, אך זאת יש לפרש כאמור בעיניין צברי.
...
סיכומו של דבר: תובענה דוגמת זו שלפנינו לפיצויי סבל שהוגשה לאחר שהשר דחה דרישה לקבלתם בהתאם לקריטריונים שקבע ואושרו בעניין פארן התיישנה אם הרשות תפסה את החזקה בקרקע המופקעת לפני 14.5.05.
לעניין הפגמים הנטענים בכל הנוגע למסירת ההודעה נקבע בהפ (חי') 28855-11-09 מעצ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ נ' חסן עבדאללה עמ' 7-10 [פורסם במאגרים המקוונים] (24.9.2011) כי אין בפקודת הדרכים הוראה המחייבת מסירת הודעה אודות ההפקעה לבעל המקרקעין, ודי בכך שההפקעה הובאה לידיעתו: "בפקודת הדרכים אין הוראה המחייבת מסירת הודעה אודות ההפקעה לבעל המקרקעין... סעיף 5 לפקודת הקרקעות קובע דרכים למסירת הודעות בדבר הכוונה להפקיע לבעלי הזכויות במקרקעין. ההלכה הפסוקה קבעה כי מחדל מצד הרשות המפקיעה בנקיטת הפעולות הללו, כולן או מקצתן, אינו פוגם בתוקף ההפקעה, שכן פעולות אלה אינן אקטים קונסטיטוטיביים אלא אקטים דקלרטיביים גרידא (ראה: קמר, בספרו הנ"ל, בעמ' 397-398). הדברים נכונים מקל וחומר לגבי הפקעה מכוח פקודת הדרכים, אשר אין בה הוראה דומה לזו שבסעיף 5 לפקודת הקרקעות...מסקנתי היא כי מחדל מצד הרשות במסירת הודעה על הפקעה מכוח פקודת הדרכים לבעל המקרקעין, לרבות שיהוי במסירת ההודעה, אינו פוגם בתוקף ההפקעה, אשר השתכללה עם הוצאת הצו מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים, ואינו הופך את צו ההפקעה לבטל מעיקרו".
עוד נכתב בהמשך אותו פסק דין כדלהלן: "בפקודת הדרכים אין הוראה בדבר מסירת הודעה אישית לגבי ההפקעה לבעל המקרקעין הדומה לזו הקיימת בסעיף 5 לפקודת הקרקעות (ראה: ע"א 721/84 ישעיהו משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 748, 756 (1987)). עם זאת על הרשות להביא לידיעת בעל המקרקעין את דבר ההפקעה (ראה: בג"ץ 6108/03 בניאהו סכאי ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' [פורסם בנבו] (11.3.08) בפסקה כ' לפסק הדין). מסירת ההודעה על ההפקעה אינה צריכה להיעשות בדרך פורמלית, ודי שתמסר הודעה לבעלי הזכויות במקרקעין בדרך כלשהי. תוקפו של צו ההפקעה אינו מותנה במסירתו או בהבאתו לידיעתו של בעל המקרקעין (ראה: א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, הוצאת מירב, רמת גן, מהדורה שביעית התשס"ח-2008, כרך ראשון בעמ' 175-176)... בענייננו אף שהודעת ההפקעה מוענה אל המנוח ולא אל המשיבים, הרי שהמשיבים קיבלו אותה, כך שדבר ההפקעה הובא לידיעתם. בכך יצאה המבקשת ידי חובתה להביא את דבר ההפקעה לידיעתם של בעלי הזכויות במקרקעין... זאת ועוד: בית המשפט העליון התייחס למשמעותו של פגם במסירת הודעה על הפקעה בהתאם לסעיף 5 לפקודת הקרקעות, וקבע בעניין זה בע"א 688/74 ששון, יששכר ו-חנה לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(2) 535 , 538 (1976) כדלקמן: "המערערים טוענים, שההודעה לא הוצגה על החלקה או בסמוך לה, כנדרש לפי סעיף 5 של הפקודה. נראה לנו כי מאחר ומטרת הצגת ההודעה בנכסים היא להביא את עובדת ההפקעה ואת עובדת הדרישה למסירת החזקה לידיעת המחזיק, ומכיון שמטרה זו הושגה כאמור לעיל על-ידי הודעה שנמסרה למערערים בתחילת דצמבר 1973, אין למערערים פתחון-פה לטעון שלא נעשתה הצגה לפי סעיף 5".
על כן אף אם נקבל טענת התובעים לפיה הודעת ההפקעה לא מוענה אליהם אלא אל בני דודם, הרי שבהתאם להצהרת בא כוחם, דבר ההפקעה הובא לידיעתם עוד במהלך שנות ה-90, ובכך יצאה המבקשת ידי חובתה להביא את דבר ההפקעה לידיעתם של בעלי הזכויות במקרקעין, בהתאם לפקודת הדרכים.
לאור האמור אני קובע שהתביעה התיישנה והנני מורה על דחייתה.
