דחיית עיון בחומרי חקירה כפגיעה בזכות הדיונית במשפט אזרחי

במכתב נכתב, כי התקבלה החלטת בית משפט קמא לאפשר לתובע לעיין ולהעתיק חומרי חקירה בתיק פ"א 78977/17, אך מדובר בפרשה סבוכה ומסועפת שנמצאת בשלביה הסופיים.התובע הוא אחד המעורבים מתוך עשרות חשודים ועדים נוספים שטרם נחקרו ובמצב דברים זה, לא ניתן למסור חומר חקירה ולאפשר בכך פגיעה בחקירה.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבות וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) החלטת בית משפט קמא שלא להמתין לישיבת קדם משפט, וליתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק היא החלטה שכלל לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בגינה לאור צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור) תשס"ט - 2009.

משהתקבלה עמדת מבקשת עיכוב ההליכים לאחר קבלת תגובת התובע,ממילא לא נפגעה זכותו של התובע מכך שבית משפט קמא לא המתין עם מתן החלטתו לקבלת התגובה לתשובה.

וראה לעניין זה: רע"א 4429/16 טרקס אחזקות בע"מ נ' שומרוני חברה לבנייה ופיתוח (2003) בע"מ פסקה 14 (ניתן ביום 6/9/16); רע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוס הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הימנותא בע"מ, סעיף 13 לפסק דינו של כב' הש' נ' סולברג (6.1.2015) וכן רע"א 6354/15 עריית תל אביב יפו ואח' נ' יצחק בריל ואח' (ניתן ביום 11/1/16 – להלן: "עניין בריל") בסעיף 11 להחלטה: "... שהחלטה בדבר עיכוב הליכים בגין קיומו של הליך תלוי ועומד היא במהותה החלטה דיונית-ניהולית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הלכה היא כי ערכאת העירעור תמעט להתערב בהחלטה כגון דא, ובילבד שלא מדובר בהחלטה החורגת ממיתחם הסבירות או מעוררת חשש לעיוות דין [ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 13 (19.2.2013) והאסמכתאות שם; חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 203 (מהדורה 3, 2012)]". ראציונל זה יפה לא רק למקרה שבו מדובר בשני הליכים שמתנהלים בבית משפט, אלא גם למקרה שבו הליך חקירתי, הקשור בטבורו לנטען בהליך האזרחי טרם הסתיים ולכן לא ניתן לעיין בחומרי החקירה.

...

אשר על כן אין מנוס מעיכוב ההליכים עד לסיום החקירה ועד לקבלת מסמכי החקירה או למצער לעיון בהם.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבות וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) החלטת בית משפט קמא שלא להמתין לישיבת קדם משפט, וליתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק היא החלטה שכלל לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בגינה לאור צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט - 2009.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ברם, בית המשפט שדן בהליך הפלילי דחה את בקשת הבנק, אך הכיר בזכותו לנהל תביעה אזרחית עצמאית [עמ' 3 לחו"ד עו"ד טרסוב - ת/1; סעיף 5.1 לחו"ד עו"ד בורודקו-ת/2; סעיף 1 לחו"ד החוקר יורייביץ' - נ/1].

אשר להגבלות על זכות העיון בכתב האישום ובחומרי החקירה, על פי החלטות בית המשפט בערכאה הדיונית ובית המשפט לערעורים עולה שעתירותיו של מר קציב בעיניין עיון בחומרי החקירה השונים נדונו לגופן ונדחו.

ועוד בהקשר זה, הלכה ישנה נושנה שכוחה לא תש מפיו של השופט (כתוארו דאז) י' זוסמן: "... ורק מקום שיעמוד דין זר בנגוד לרגש הצדק והמוסר של ציבור ישראל, יהיה עלינו לפסלו. זו היא האבחנה הידועה של החכם Savigny, System des Roemischen Rechts כרך ח', בעמ' 35, שבעקבותיו מבחינים בין ordre public interne הנדחה מפני כללי בררת הדין ו-ordre public externe (international) שאינו נדחה מפני שום דבר." [בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225, 259 (1963)] כפי ששנינו, זכויותיו של מר קציב נפגעו בשלושה תחומים עקריים: פגיעה בזכות העיון האישית בחומרי החקירה ובכתב האישום, הרחקה מהדיונים ותקופת מעצר ממושכת בתנאים קשים.

...

אף לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – התובענה מתקבלת.

בנוסף, אני מחייב את המשיבים בשכר טרחת באי כוח המבקש בסך 75,000 ₪, זאת בהתחשב במורכבות ההליך ובמספר ישיבות ההוכחות.

באשר לסעיף 286 לפקודת החברות, המערערת טענה כי הסוגיה הועלתה לראשונה בפסק הדין באופן שפגע בזכות הטיעון שלה; כי עסקינן בהליך גביית ראיות ביוזמת בית משפט זר, ולכן קשה לבחון את הבקשה באספקלריה של זכויות "נושה" או "מישתתף". לגוף הדברים, נטען כי סעיף 286 מסדיר עיון בפנקסים שחברה מחויבת לערוך לפי חוק החברות, שנוגעים לניהולה התאגידי, אך לא עוסק באפשרות לעיון במסמכים אחרים, כבעניינינו.

עוד נטען, בין היתר, כי חוק עזרה משפטית מאפשר לבצע כל פעולה משפטית הקשורה לעניין אזרחי, ולכן לא היה מקום לדחות את בקשת העיון על בסיס תקנות 112-122 לתקסד"א, בהסתמך על כך שהמידע המבוקש לא נידרש לצורך הליך הפרוק; כי חוק העזרה המשפטית לא מטיל חובה לצרף צדדים שלישיים שיש להם זיקה למידע דנן, מה גם שהמערערת אינה יודעת מי הם; כי לא היה מקום לקבוע שהמערערת הייתה צריכה להוכיח שלא תוכל להשיג את המסמכים בדרך אחרת; וכי הבקשה אינה מכבידה, שכן המערערת התחייבה לשאת בכל העלויות הכספיות הכרוכות ביישומה.

ודוקו: מאחר שהדין המהותי והדיוני שונה ממדינה למדינה, אין לידרוש כי הצוו שהוצא על ידי בית המשפט הזר יהיה חופף במלואו לדין הישראלי (השוו לדיני הסגרה, שם לצורך קיום התנאי של פליליות כפולה (Double Criminality), נידרשת זהות עניינית-מהותית בלבד בין העבירות, להבדיל מזהות פורמלית-טכנית – ראו, מבין רבים, ע"פ 459/12 אמארה נ' מדינת ישראל, בפיסקה 32 (13.3.2013)).

בדין הפלילי, בפרשה הידועה במקומותינו כפרשת "הסוס הטרויני", דחה בית המשפט את בקשת ההגנה להעתיק חלקים מחומר החקירה, והורה כי העיון ייעשה במשרדי הפרקליטות בלבד, על מנת להגן על מידע עסקי סודי ועל פרטיותם של קורבנות העבירה[] (ראו בש"פ 6640/06 קרוכמל נ' מדינת ישראל (7.9.2006).

אכן, בפרשת "הסוס הטרויני" בית המשפט התיר את העיון בחומר, להבדיל מהעתקתו, אך זאת לנוכח האנטרס של חקר האמת והזכות של נאשם בפלילים למשפט הוגן.

...

לטענת המערערת, כל עוד הפעולה המבוקשת מותרת, בית המשפט בישראל חייב להיעתר לבקשה.

לאחר שבחנו את המסמכים ושמענו את הסבריה של המשיבה במעמד צד אחד, השתכנענו כי אין מקום להיעתר לצו שהוצא על ידי בית המשפט בקנדה, גם מחשש לפגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ממילא אין לנפגע עבירה, ככזה, זכות לעיון בחומרי החקירה בתיק.

כמו כן, מיתנהל לפניי הליך קשור ומשיק ולנוכח החשש לזיהום הליך תלוי ועומד, הדבר יכול להוות נימוק נוסף מדוע נכון וראוי לדחות את הבקשה.

אל מול היתרון הדיוני בבירור המחלוקת בפני המותב הראשון שהסוגיה עולה לפניו (בית משפט זה), קיימים יתרונות רבים יותר בבירור המחלוקת במסגרת הליך גילוי המסמכים בהליך האזרחי דוקא.

שלישית, שיקול היעילות בבסיס ההחלטה בעיניין פלוני מבקש לאחד את הטיפול בבקשות דומות לפני הגורם "בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים" וכך קבע השופט הנדל בפלוני: "בעיניין ג'ולאני הבעתי את העמדה כי יש להסדיר את הסוגיה וכי המסלול הראוי להשגה על החלטת רשויות התביעה בבקשת עיון הנה בבית משפט פלילי. זאת, בין היתר, משום שלאחר הגשת כתב אישום ובהתקיים הליך משפטי בפני בית המשפט הפלילי, הרי האחרון הנו בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים הנדרשים על מנת להכריע מה הם חומרי החקירה והאם חשיפה של אותם חומרים תיפגע בהליך הפלילי בבית המשפט, ובגורמים הנוגעים לו. להבנתי ומניסיוני בהתקיים הליך פלילי, דיון בבקשה בפני המותב או שופט פלילי אחר בבית משפט יתרום רבות ליעילות הדיון ולמניעת סירבול". אמנם כאמור, באותו עניין פלוני, בית המשפט העליון קבע כי השופט בתיק הפלילי (להבדיל מבג"ץ) הוא הגורם המתאים, אך השיקולים עצמם שצוינו בהחלטה, על רקע המקרה המסוים בפניי, מובילים למסקנה, כעמדת המדינה והמשיב 2, שנכון שבית המשפט זה ידון בבקשה, ככל שתהיה רלוואנטית, אך זאת לאחר מיצוי הליך הגילוי האזרחי.

...

המסקנה היא שמדובר בהליכים מתחרים.

שלישית, שיקול היעילות בבסיס ההחלטה בעניין פלוני מבקש לאחד את הטיפול בבקשות דומות לפני הגורם "בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים" וכך קבע השופט הנדל בפלוני: "בעניין ג'ולאני הבעתי את העמדה כי יש להסדיר את הסוגיה וכי המסלול הראוי להשגה על החלטת רשויות התביעה בבקשת עיון הינה בבית משפט פלילי. זאת, בין היתר, משום שלאחר הגשת כתב אישום ובהתקיים הליך משפטי בפני בית המשפט הפלילי, הרי האחרון הינו בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים הנדרשים על מנת להכריע מה הם חומרי החקירה והאם חשיפה של אותם חומרים תפגע בהליך הפלילי בבית המשפט, ובגורמים הנוגעים לו. להבנתי ומניסיוני בהתקיים הליך פלילי, דיון בבקשה בפני המותב או שופט פלילי אחר בבית משפט יתרום רבות ליעילות הדיון ולמניעת סרבול". אמנם כאמור, באותו עניין פלוני, בית המשפט העליון קבע כי השופט בתיק הפלילי (להבדיל מבג"ץ) הוא הגורם המתאים, אך השיקולים עצמם שצוינו בהחלטה, על רקע המקרה המסוים בפניי, מובילים למסקנה, כעמדת המדינה והמשיב 2, שנכון שבית המשפט זה ידון בבקשה, ככל שתהיה רלוונטית, אך זאת לאחר מיצוי הליך הגילוי האזרחי.

לאור כל האמור לעיל, ועל אף שעמדתי הראשונית הייתה לדון ולהכריע בה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

בשלב ההליכים המקדמיים עשתה התובעת דין לעצמה וקבעה כי היא רשאית לדחות העיון בהתאם להילכת סויסה, ואף לא ציינה פרטים קונקריטיים בנוגע לחומרים שברשותה.

בית המשפט העליון פסק כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת להורות על דחיית העיון במסמכים למועד מאוחר יותר בנסיבות בהן העיון בהם בשלב מוקדם עלול להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת.

לדיון כללי ראו אצל יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 533 (2021)).

בהכרעה בין הכלל לחריג, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים העומדים בבסיס הכלל (ובכלל זה שקולי יעילות דיונית) אל מול החשש לפגיעה בצדק ובחקר האמת.

אמנם יתכנו מצבים שבהם יתיר בית המשפט סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, ואולם מדובר במצבים חריגים בהם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, לאור חשיבות הכלל ובשל הפוטנציאל לפגיעה מהותית, ולעיתים בלתי הפיכה, בזכויות הדיוניות של נתבעים" [ההדגשות הוספו].

...

האם המקרה שלפנינו נופל תחת רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה(1) 515 (1999), המכונה במקומותינו "הלכת סוויסה"? היש להיעתר לבקשת התובעת לדחות המועד בו יתאפשר לנתבעים לעיין בחלק מראיותיה, כך שהעיון יתאפשר עד למועד החקירות הנגדיות או לפחות עד לאחר מועד הגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבעים? זוהי השאלה בה יש להכריע במסגרת בקשה זו. רקע ברקע הבקשה עומדת התביעה שהגישה חברת העולם החופשי בע"מ (להלן: התובעת או המבקשת) נגד הנתבעים.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי מצאתי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה לדחות את העיון, ולפיכך דין בקשתה להידחות.

אחרי ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחות את העיון.

התוצאה הבקשה נדחית.