דחיית טענת אי מימוש ערבויות נגד בנק

הדברים ברורים וידועים, ובית המשפט העליון כבר דחה בעבר טענות מסוג זה: "חברה מתקשרת עם מזמין עבודה בחוזה, שבמסגרתו מתחייבת לבצע עבורו עבודת תשתית. לצורך הבטחת היתחייבותה להשלים את הפרוייקט במועדו וכהלכתו, היא ממציאה לידי מזמין העבודה ערבות ביצוע וטיב. היה ולא תושלם העבודה במועדהּ, ולשביעות רצונו של מזמינהּ, תהא לו אפשרות לחלט מן הבנק הערב את הערבות שהועמדה לטובתו. בתורו, יוכל הבנק להגיש תביעה נגד החברה, ולתבוע את השבת הכספים שחולטו ממנו. זהו, בתמצית שבתמצית, סיפור עלילותיהן של ערבויות ביצוע. ... כפועל יוצא מכך, שהערבות הכספית אינה מגבשת לחברה חוב כלפי מזמין העבודה, במקרה שבו תֵעשה החברה חדלת פרעון – "אין מוטב הערבות נידרש להגיש תביעת חוב לנאמן כדי שיהיה זכאי לחלט ערבות בנקאית אוטונומית. באותה דרך, המחדל שבאי הגשת תביעת חוב במועד, אשר – בהקש מסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל – חוסם את הנושה מיכולת להישתתף בחלוקת הכספים בהסדר, אינו מהוה אף הוא מניעה למימוש ערבות אוטונומית. זאת – מעצם היותה חיוב נוסף ונפרד של הבנק הערב ולא של החברה חדלת הפרעון" .

לבנק אין טענה כנגד תביעה כזאת, ואף למבקשת אין פיתחון-פה לעכב בעד הפרעון .

אומנם צו הקפאת הליכים מונע נקיטת הליכים נגד החברה, אך הליך המימוש איננו הליך נגד החברה אלא הליך נגד הבנק הערב.

...

בשולי הדברים אציין כי בתום הדיון, כאשר הובהר לנאמנים שדין הבקשה להתקבל והוצע להם שלא לעמוד על התנגדותם למימוש הערבות הבנקאית, ביקשו הנאמנים שבית המשפט יסתפק אך ורק בהכרעה לפיה לא קיים צו שיפוטי המונע את מימוש הערבות, על מנת שיוכלו לפנות במסגרת הליך חדש בבקשה לצו מניעה נגד מימוש הערבות.

בו במקום הובהר לנאמנים כי בקשה מסוג זה דינה להידחות.

סוף דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל דין הבקשה להתקבל ואין כל עילה למנוע מאת המבקשת לממש את הערבות הבנקאית.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר נתוק היחסים ביניהן הגישה אורלי תביעה כנגד קרן בגין הלוואות שונות שנתנה לה לטענתה והתביעה נדחתה (תא"מ 7194-02-19.

העידר דרישה מוקדמת לתשלום החוב מהנתבעת בהתאם לסעיף 8 לחוק "אין הנושה רשאי לידרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו". אמנם דרישה זו פורשה על דרך הצמצום ("בכדי לקיים את הוראות הסעיף, די שתישלח התראה לחייב העקרי זמן קצר בלבד לפני פנייה לערב" - ע"א 1873/05 דואק נגד בנק הפועלים בע"מ (30.5.05)).

על כן, קרן זכאית לשיפוי מלא מאברהם בגין כל סכום שנפסק לחובתה בשל מימוש הערבות כנגד אורלי.

ביחס ליתר העילות נדחו טענות הצד השלישי לדחייה על הסף.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 27,500 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 31.10.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

עילות התביעה הנוספות הנכללות בהודעה לצד השלישי נדחות.

במקביל, הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד מימוש ערבות בנקאית שמסרה למבקשת, כערובה לקיום התחייבויותיה המפורטות בהסכם.

טענות המבקשת בתמצית: שגה סגן הנשיא כבוד השופט דרורי, בכך שבהחלטתו הסתמך על גרסת המשיבה, לפיה הסכמת הצדדים בדיון מיום 17.9.18, היתה כי המבקשת לא תממש את זכותה למימוש הערבות הבנקאית גם בגין חובות עבר כל עוד מקבלת התשלומים העתידיים, זאת, שעה שהמבקשת הציגה בפני בית המשפט פירוט מלא של חובות דמי השכירות המגובים בכרטסת הנהלת חשבונות, אשר מוכיחים כי המשיבה חייבת דמי שכירות עבור ארבעה חודשי שכירות בסך מיצטבר של 563,436 ₪.

לא היה ניתן מלכתחילה לעצור מימוש של ערבות בנקאית, שכן בהתאם להלכות המשפטיות ניתן לעשות כן רק מנסיבות מירמה, טענה שנדחתה בבקשתה הראשונה של המשיבה למתן צו מניעה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה ובתשובה לתגובה כמו גם בהחלטות עמיתי השופטים, אני דוחה את הבקשה ולהלן נימוקי: תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד : 1984 קובעת: "לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו". ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי משפט אינה בדמות "בקשה לעיון מחדש", כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק זאת, ובהיקף מצומצם יותר גם במקרים בהם סבור הוא שהחלטתו הראשונה שגויה.

המבקשת טוענת בבקשתה כי לאור הבהרת כבוד השופט שחם יתבקש בית המשפט לקבל את הבקשה לעיון מחדש ולבטל את צו המניעה, זאת שעה שלמעשה בקשת המבקשת למתן הבהרה לא נתקבלה על ידי כבוד השופט שחם ואין בידי לקבל את פרשנות המבקשת להחלטה שניתנה על ידי השופט שחם לבקשה למתן הבהרה.

בשלב זה, באין נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש ולאור ההחלטות הבהירות והברורות הקודמות, הבקשה נדחית.

עניינו של פסק הדין בתביעה שהגישו המערערים בע"א 27683-03-22 (להלן – "המערערים"), לבית משפט השלום, נגד המשיב 1 באותו ערעור – כונס נכסים שמונה למכירת ביתם (להלן – "המשיב" או "הכונס"), וכנגד בנק המזרחי טפחות שלבקשתו מונה הכונס (להלן – "הבנק").

המערערים מלינים בערעורם על כך שבית משפט קמא דחה את תביעתם בכל הנוגע לאחריות הבנק; על כך שנקבע כי המועד שממנו והלאה יש לייחס לכונס את העיכוב בהליכי המימוש הוא מתחילת שנת 2012 ולא ממועד מוקדם יותר; על כך שנקבע כי יש להביא בחשבון אשם תורם שלהם; ועל כך שלא התקבלה התביעה בנוגע לכל ראשי הנזק.

בתוך כך, לא הונחה תשתית ממשית בדבר פניות של המערערים לבנק על מנת לערב אותו בעיניין.

...

בית משפט קמא העריך בסכום של 40,000 ₪ את הנזק שיש לייחס לאשמו של הכונס ולא מצאנו עילה להתערב במסקנה זו. בעניין אחד, נושא החובות השוטפים שנצברו על הבית בתקופת החבות, רואים אנו לנכון לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא.

על כן, אין מנוס מהמסקנה לפיה נזקם של המערערים בגין החובות השוטפים שנצברו על הנכס לא הוכח, ולכן אנו מבטלים את קביעתו של בית משפט קמא לפיה על הכונס לשאת בחובות אלו.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעורם של המערערים, ומקבלים באופן חלקי, כאמור לעיל, את ערעורו של הכונס.

יש לפטור אותו גם מכוח דיני הנזיקין בשל העובדה כי הבנק הסב לו בהתנהלותו הרשלנית נזקים בגובה מלוא סכום התביעה וזאת בשל כך שהבנק לא עידכן אותו בהלוואה השנייה שניתנה ותנאיה לאור ס' 5(ג)(2) לחוק הערבות והן בשל כך שלא מימש את הבטוחה שהועמדה לו (מול חברת חשמל) לצד הערבות האישית ולמעשה גרם בהתנהלותו לפקיעת הערובה .

ראה גם ת"א (חיפה) 1046/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מרגליות אלי, שבו נדחתה טענת הערבים שלא קראו את כתב הערבות.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .