דחיית טענות הערב בתביעה נגדו

לכן, ביהמ"ש דוחה טענת הנתבעים שיש לדחות התביעה כי "אין לשלול שהיו החזרים נוספים". בסעיף 26 לסיכומיהם, הנתבעים מונים שורה ארוכה של מסמכים בנקאיים שהתובעים, לטעמם, לא הגישו.

התביעה נגד הערב כאמור לעיל, הנתבע ערב על פי ההסכם להתחייבויות הנתבעת כלפי התובעים.

...

מדוע אחרי שהם הגישו חוות דעת של רואה חשבון אתה לא לקחת רואה חשבון מטעמך ואת מה שאתה אומר לי עכשיו לא הייתי צריך להטריח אותך ולגרום לך להתעסק עם כל מיני מספרים, הייתה לי פה עכשיו חוות דעת מסודרת שכתוב "הנה התשלומים שקיבלנו, הנה התשלומים שהחזרנו והתוצאה היא אפס. לא חייבים כלום" או אפילו הם חייבים לנו.

לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע כי סכום התביעה הוכח כדבעי בחוות הדעת של המומחית ולכן מקבל התביעה נגד הנתבעת במלואה.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל התביעה במלואה ומחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם כלהלן.

בנוסף אציין כי המצהירים מטעם הנתבעת – ערן סלקמון ועופר כהן זאדה הכחישו את חתימתם על הסכם ההיתקשרות שצרפה התובעת וטענו כי התקשרו ב"הסכם אחר" זאת לצד הכחשתם את חתימתם על כתב ערבות עליו סומכת התביעה כנגדם.

, ולפיכך דוחה טענה הגנה זו לשון אחרת , הנתבעת והמצהירים מטעמה לא השכילו להצביע בפני על הסכמה עם התובעת ועל התחייבות התובעת לספק חלקי חילוף .

...

הכרעה לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים מכאן ומכאן ובעיקר את ראיותיהם , אני מוצאת כי אין ליתן אמון בגרסת ההגנה ובגירסתם הנתבעים 1 ו-2.

אל מסקנה זו אני מגיעה בהסתמך על מספר ממצאים : לעניין טענת ההגנה של הנתבעים לאמור כי לא חתמו על ההסכם – ניספח 1 לכתב התביעה , אמינה עלי גרסתו של מורן מכטיי וכן חוות דעת המומחה לכתב יד – נפתלי מטעם התובעת ואני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבעים – הנתבעת /1 חתמה על הסכם רכישת הסחורה והנתבעים 2 ו 3 חתמו על ערבות אישית לקיום התחייבויות אלה.

התוצאה היא שמקבלת את התביעות במלואן .

לפני כ-4 שנים, בתאריך 10.10.18 בסיום פרשת התביעה וערב תחילת פרשת ההגנה, בעת שנאשם 9 היה עצור תחת איזוק אלקטרוני, הוא ניצל חלון היתאווררות שהוענק לו לצורך טפול שיניים ונמלט מישראל ומן הדין.

התביעה הודיעה כי אין היא מבקשת להביא ראיות נוספות נגד נאשם 9, מעבר לראיות שהובאו בעת שהיה נוכח במשפטו, כך שהלכה למעשה, מבחינת ההליך המשפטי, נותר עתה לשמוע את פרשת ההגנה מטעמו של נאשם 9.

הובאה פסיקה ממקרים שבהם נדחתה טענת פסלות מקום שבו הנאשם הביא במו ידיו להיווצרותה של עילת פסלות לכאורה.

...

מרבית הדוגמאות מן הפסיקה שהובאו על ידי ההגנה, אינן משמשות לטעמנו אמת מידה רלוונטית.

סופו של דבר ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אנו דוחים את הבקשה.

אנו קובעים לשמיעת פרשת ההגנה מטעמו של נאשם 9 לתאריכים הבאים: 2.2.23 בשעה 9:00 7.2.23 בשעה 9:00 9.2.23 בשעה 9:00 הצדדים מתבקשים להתאים עצמם למועדים אלה שכן ההרכב הנוכחי כבר איננו מקיים דיונים משותפים ובעמל רב תואמו המועדים הנ"ל בין יומני השופטים.

שכן, מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובעים לא העלו בו כל טענה לעניין חברת זריחת השמש, לא כל שכן, טענה בדבר היותה חדלת פרעון, אך הם עשו כן במסגרת התצהיר שצורף לתגובה לבקשת הסילוק על הסף, ובה נכתב כי "לא ננקטו בהליכים כנגד החברה החייבת העיקרית כי התובעים חקרו וביררו אודות מצבה הכלכלי ונכחו לדעת כי הם חדלי פרעון" (סעיף 9 לתצהיר התובע 1), ולפיכך דין הטענה להדחות כטענת סף מקום שבירורה הוא במסגרת ההליך העקרי.

עילות התביעה מכוח הערבות הכללית, קמו לתובעים עם אי מילוי ערבות נטענת זו, לכל המאוחר בשנת 2011, ולכן היה על התובעים לתבוע את הנתבעים בכל העילות יחדיו, דבר המתיישב עם החובה המוטלת על בעל דין לפרוס בפני בית המשפט את היריעה כולה, על כל עילותיה, בהליך אחד ולא לשיעורין (ע"א 813/87 יואל רוטברד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ג 514; ע"א 367/83 מ. שושן חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט1, 663).

...

אומר כי אין בידי לקבל טיעון זה, הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים, ואבאר.

סוף דבר על יסוד כל המקובץ לעיל, התביעה התיישנה עוד בטרם הוגשה.

לפיכך, התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.

ראה גם ת"א (חיפה) 1046/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מרגליות אלי, שבו נדחתה טענת הערבים שלא קראו את כתב הערבות.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .