דחיית טענה לאי גילוי תקלה חמורה בגיר

גישתה של התובעת, לפיה הושטת סיוע ללקוח שנקלע למצוקה תזרימית יכולה להביא תועלת לשני הצדדים, היא גישה נכונה ואף אם לא תמיד מוכיחה את עצמה (כמו במקרה שבפני), היא ראויה להערכה, ולמצער, אינה מעידה על חוסר תום לב. המסקנה היחידה העולה ממארג הראיות שהוגשו, ובעיקר מאלו שלא הוגשו, כמפורט לעיל, היא שיש לדחות את עדות הנתבע כאילו היו תקלות חמורות במשאיות, אשר התגלו ימים ספורים לאחר שהושלמה העסקה, ולקבל את עדות מנהל התובעת, לפיה התובעת קיימה חיוביה על פי ההסכם, ומכרה לנתבעת משאיות תקינות.

הנתבע המשיך במשך מספר חדשים ובקש דחייה של השיקים, מבלי לטעון טענה כלשהי נגד העסקה, וניכר שהוא מודה בחובו אלא שאומר שאין לו אפשרות לשלם.

...

בנסיבות אלה איני סבורה שיש לקבוע שעל התובעת הייתה מוטלת חובה להקטין את הנזק שהיא לא עמדה בה. לסיכום התובעת מכרה לנתבעת 1 שתי משאיות, עמדה בכל חיוביה על פי ההסכם, ומסרה לנתבעת את המשאיות, כשהן תקינות.

לפיכך אני דוחה את ההתנגדות שהגישו הנתבעים לביצוע השטרות שהוגשו לביצוע בלשכות ההוצאה לפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, לתובעת סך של 32,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את סכום התביעה, את התנהלות הנתבעים במהלך ההליך, את הבקשות שהגישו הנתבעים לסעד זמני, ואשר נדחו, ואת אגרות המשפט ששולמו.

בין השאר מזגנים שהיו בנכס, נעקרו ונלקחו ונותרו חורים פעורים בקירות, פעמון הכניסה, כמו גם כל גופי התאורה נעקרו, התריס החשמלי במטבח היה תקול, קרמיקה שבורה ועוד.

התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה כדי להוכיח חומרת הליקויים הנסתרים הנטענים בגין כשלים באיטום כביכול, שעה שהנכס נמכר על פי ההסכם As is. גם אם מומחה היה מגיש חוות דעת, ממילא התובעת לא הוכיחה כפי שטענה בסעיף 21 לסיכומיה, כי המוכרים ידעו על הנזקים החמורים הנטענים, שלא הוכחו.

כמו כן, לתובעת לא היה מענה מניח הדעת, בעמוד 49 שורה 6 לשאלה מדוע מומחה מטעמה לא בדק הבית לפני הרכישה: "העדה, גב' אמיר: האמת היא שלא היה לי זמן, אנחנו נודע לנו על העסקה הזאת ממש בזמן מאוד מאוד קצר ורצנו מהר להגיש את ההצעה שלנו ולהגיע להתמחרות. היה לנו זמן ממש של ימים ספורים, אני לא זוכרת כמה אבל אני זוכרת שזה היה משהו." אשר על כן, ביהמ"ש דוחה הטענה שהוכח כי היו כשלים שלא גולו והקף הכשלים שכביכול לא גולו, להבדיל מהוכחת ביצוע שפוץ נרחב שאין לשלול האפשרות, לנוכח מועד בניית הנכס, שממילא היה מקום להחליף צנרת ולתקן איטום, כתחזוקת בלאי, ולא עקב רשלנות בבניה.

...

ביהמ"ש מבסס מסקנה זו גם על פרוטוקול התמחרות שערכו הכונסות לפיו "לנוכחים מוסבר כי מועד הפינוי הצפוי הינו תחילת ינואר 2017 ובכפוף לאישור עסקת המכר בבית המשפט לעניני משפחה". כמו כן, ביהמ"ש מפנה לכך שעל אף שהכונסות התנערו בתכתובות עם התובעת מעמידה בלוח זמנים כלשהוא, הן הבטיחו בסוף חודש דצמבר 17 להשלים התיקון תוך חודש.

ביהמ"ש הגיע למסקנה שלפני הכונסות עמדו מספר אפשרויות לניסוח הסכם באופן שלא יצור פגיעה בציפיית הקונה למסירת חזקה עד יום 31.12.17 ומנה חלק מהן קודם לכן.

סוף דבר ביהמ"ש מקבל התביעה נגד הכונסות באופן חלקי ומחייב את הכונסות (הנתבעות 3 ו- 4) לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 71,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אולם הנתונים המוכרים לנו לגבי נאשמים בגירים עצורים הם שונים, וכי המקרים שבהם מוגש תסקיר לעונש בעיניין נאשמים אלו תוך פחות משלושה חודשים ולעתים יותר, הם מאד נדירים (ראו בהקשר זה את מכתביה של קצינת המבחן הראשית ומנהלת שירות המבחן אל מנהל בתי המשפט מיום 27.5.2021 ומיום 14.8.2022)).

בהקשר זה נטען לא אחת, כי בשל השוני בין תנאי הכליאה של עצורים לעומת תנאיהם של אסירים שפוטים, אף אין בנכוי תקופת המעצר מתקופת המאסר כדי לרפא את ההשלכות הקשות העשויות להיות למעצרו הממושך של הנאשם ולפגיעה בזכויותיו בשל כך. מכל מקום, למרות העובדה שמצב שבו נאשם מוותר על תסקיר אינו נדיר, גם אם אינו מאד שכיח, לא נמצאה תשובה לשאלה האמורה בפסיקת בית המשפט העליון.

בכל שאר המקרים שעלה בידינו לאתר, לא דובר בויתור מצד הנאשם על הגשת תסקיר לעונש, אלא אי הגשתו נבעה מתקלה אשר התגלתה בשלב העירעור.

בחלקם נקבע כי חרף הפגם הנעוץ באי הגשת התסקיר, ניתן לדחות את עירעורו של הנאשם על גזר הדין תוך הסתמכות על סעיף 215 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), המאפשר דחיית ערעור חרף קבלת טענת המערער ובילבד שלא נגרם עוות דין (ע"פ 455/74 רביבו נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 778, כבוד השופטים י' זוסמן, ח' כהן ומ' עציוני, פסקה 3 (להלן – עניין רביבו); רע"פ 5858/10 אדר נ' מדינת ישראל (11.8.2010), כבוד השופט א' א' לוי, פסקה 5; ע"פ 5167/22 פלוני נ' מדינת ישראל (26.1.2023)‏‏, י' וילנר, פסקות 29-22).

כפי שהודגש, "אוי לגפרור שהצית להבה, שסופה ואחריתה מי ישורנה. נוכח הסכנה לגוף ולרכוש הגלומה בעבירת ההצתה, הפסיקה רואה בחומרה עבירה זו... ובתי המשפט חזרו והדגישו כי עבירת ההצתה מחייבת בדרך כלל להשית מאסר בפועל של ממש" (ע"פ 728/13 עווידה נ' מדינת ישראל (20.11.2013)‏‏, כבוד השופט י' עמית, פסקה 7).

...

כמו כן, אילו הוגש תסקיר המעצר, לא הייתה מניעה להסתייע בנתונים האובייקטיבים על אודות הנאשם הכלולים בו. מסקנה אחרת אינה מתיישבת עם לשון החוק, עומדת בניגוד להיגיון ולשכל הישר ואף יש בה משום "גזירה" לא מעשית אשר ספק אם ניתן לעמוד בה. טענות הצדדים בעניין העונש, לרבות דברי הנאשם טענות המאשימה: באת-כוח המאשימה עמדה על הערכים המוגנים הנפגעים מעבירות הצתה והיזק בזדון, שעניינם ההגנה על חיי אדם והגנה על הרכוש.

הערעור נדחה לאחר שבהמלצת בית המשפט העליון חזר בו מהערעור.

הערעור נדחה לאחר שבהמלצת בית המשפט העליון חזר בו הנאשם מהערעור (ע"פ 5730/14 פינטו נ' מדינת ישראל (14.5.2015).

ביום 21/5/23 הודיע היחיד כי העביר במייל לנאמן את המסמכים החסרים ואולם בשל תקלה טכנית הם לא הגיעו ליעדם.

המדובר ביחיד יליד 1966 ואב ל- 3 ילדים בגירים.

עדיף היה להמנע מטענה מסוג זה שאינה נכונה, מכלילה מגדר שלם ובית המשפט דוחה ומסתייג ממנה לחלוטין.

הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים – היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק הגדלת במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

הקניית נכסים לקופת הנשייה – כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חידלות הפרעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים, בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.

...

לאחר שעיינתי בבקשת היחיד, בתיק בית המשפט, בדו"ח ממצאי הבדיקה, הצעת הממונה העולה מהדיונים שהתקיימו והתגובות שבתיק, אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי ליחיד בהתאם לסעיף 161 לחוק בתנאים שיפורטו להלן.

אני סבור שאין מדובר ביחיד הממצה את כושר השתכרותו, בהעדר קביעת מל"ל על דרגת אי כושר או נכות.

אינני מקבל את טענת ב"כ היחיד כי נשים במגזר הערבי אינן עובדות.

לאור האמור לעיל אני סבור כי התובעת הוכיחה כי ביטול העסקה נעשה כדין ועל ידי הנתבעת בעצמה, לאחר שסירבה לתת התחייבות כתובה של הבטחתה לשנת אחריות נוספת וטפול שני, כאמור במכתב ובעדויות ומתוך חשש מבוסס ואמיתי של התובעים, לאור הפגמים והתקלות שלא גולו והנתבעת לא מסרה תעוד שחלה עליה חובה לתעד ולגלות בנסיבות אלו ולכן עליה להשיב לתובעת את כספי התמורה שיוותרו לאחר מסירת כספי מכירת האוטובוס לידי התובעת.

התביעה שכנגד: לאור מחדליה הראייתיים החמורים של הנתבעת והסתירות בין טענותיה לגירסת עדיה באשר למתן שנת אחריות נוספת, ולאור דחיית טענתה כי התובע לא ביקש את ביטול ההסכם עובר להגשת התביעה, כי מדובר היו בתיקונים ובפגמים מינוריים וכי השיקים לא בוטלו כדין, אני סבור כי יש לדחות את התביעה שכנגד.

...

התביעה שכנגד: לאור מחדליה הראייתיים החמורים של הנתבעת והסתירות בין טענותיה לגרסת עדיה באשר למתן שנת אחריות נוספת, ולאור דחיית טענתה כי התובע לא ביקש את ביטול ההסכם עובר להגשת התביעה, כי מדובר היו בתיקונים ובפגמים מינוריים וכי השיקים לא בוטלו כדין, אני סבור כי יש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר: התביעה העיקרית הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: את הסך 453,329 ₪ (הסכומים הנקובים בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה המתוקן (12.5.2019) ועד ליום התשלום בפועל; להשיב לאלתר לתובע את הכל השיקים הנקובים בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן; את הוצאות המשפט לרבות שכר השמאי בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בסך 45,000 ₪ מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; המזכירות תעביר את סכומי הפיקדון של כספי מכירת האוטובוס על פירותיו לידי התובעת והנתבעת תישא בתשלום ההפרש בין סכום הפקדון לבין הסכום הנקוב בס"ק (1 ) לעיל.

התביעה שכנגד: אני דוחה את התביעה שכנגד.