דחיית טענה בדבר מעשה בית דין על ידי בית משפט המוסמך לדון פעם נוספת באותו תיק

בכתב העירעור (שצורף כנספח א' לכתב ההגנה) נכתב: "על יסוד האמור בעירעור דנן, בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכותו... ולהורות על ביטול פסק הדין... וכן לחייב את המשיב לשלם למערערת את כספי הנאמנות בסך 450,000 ₪." בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק זה ביום 11.1.23 התבקשה התובעת להודיע, האם היא עדיין עומדת על התביעה, לאור פסק הדין של כב' השופט גונטובניק, שדחה את התביעה לחייב את הנתבע להחזיר לה את כספי הנאמנות, ובהיתחשב בעירעור שהוגש על פסק הדין, שגם בו מתבקש לפסוק סעד זה. התובעת ביקשה שהות למתן עמדתה.

דיון והכרעה תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – "התקנות החדשות"), מסמיכה את בית המשפט, "לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין". הכלל בדבר השתק עילה (הנגזר מהכלל בדבר מעשה בית דין) הוא, כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להזקק לתביעה נוספת בגין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני , פ"ד כב(2) 561, וראו גם: 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ (18.12.18), פסקה 19; ע"א 8444/19 ישעיהו גיבור נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (26.4.2022), פסקה 21).

בכך מיתקיים גם הכלל בדבר השתק שפוטי: "הטענה בדבר השתק שפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בהליכים שונים" (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625).

בתי המשפט, העמוסים לעייפה בלאו הכי, נאלצו ונאלצים פעם אחר פעם לידון בתביעות התובעת הנוגעות לאותה פרשייה, כשבאותה עת הם יכלו להתפנות לידון בתביעות אחרות, הממתינות לבירור ולהכרעה.

...

כב' השופט גונטובניק נשען על הממצאים שנקבעו בהליכים שקדמו להליך שהתנהל לפניו (כמפורט לעיל) כדי לדחות את הסעד ההצהרתי שהתבקש בקבעו (סעיף 27 לפסק הדין): "...שמבחינת זירת המחלוקת הרלוונטית לתובעת די לי בקביעה שהמנוח קיבל את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם המכר, ולכן היה ניתן לשחרר את הכספים שהוחזקו בנאמנות ולהעבירם בהתאם להוראותיו של מר איטח. כזאת נעשה, הכספים הועברו, ובכך באה הנאמנות לסיום". הסעד להמצאת מידע ביחס לכספי הנאמנות התקבל (סעיף 53 לפסק הדין): "אני מקבל את טענת התובעת כי הנתבע הפר את חובתו כנאמן שעה שלא השיב כלל לפנייתה לקבל מידע בעניין הנאמנות, ומחייב אותו לפנות לבנק הרלוונטי כדי לראות האם ברשותו מסמכים הנוגעים לנאמנות". בסיכומיה בהליך הקודם דרשה התובעת סעד נוסף: לחייב את הנתבע לשלם לה את כספי הנאמנות, הסך של 450,000 ₪.

הנתבע סבור שדין התביעה להימחק על הסף, משום שהסעד הנדרש בה כבר נדחה בפסק הדין של כב' השופט גונטובניק, ומשום שסעד זה עומד לדיון גם בערעור שהוגש על פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התקיים מעשה בית דין, התקיים השתק עילה והתקיים השתק שיפוטי, המצדיקים כולם, יחד עם עקרונות היסוד שנקבעו בתקנות החדשות, דחייה על הסף של תביעה זו. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

בהתחשב בכל האמור לעיל, מחד, ובשלב המקדמי יחסית שבו נדחתה התביעה, מאידך,אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ולאוצר המדינה הוצאות בסך 15,000 ₪.

עסקינן בתביעה במסגרתה התבקש מתן צו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות ופיצול סעדים ולחילופין לתשלום פיצויים בסך של 500,000 ₪ בשל טענה בדבר הפרת זכויות קניין רוחני של התובעת ועילות נוספות.

ביום 30.9.2021 ניתנה החלטה שלפיה על התובעת להגיש תביעה כספית כנגד כל נתבע בנפרד לבית משפט השלום, התיק ניסגר והאגרה הושבה לתובעת.

מעשה בי-דין "הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, ולפיו הכרעה שיפוטית חלוטה של בית משפט מוסמך מהוה סוף להתדיינות המשפטית בין הצדדים להליך או חליפיהם בהתייחס לסוגיה שהוכרעה. כלל זה הגיונו הן בשיקולי יעילות של המערכת השיפוטית, הן במניעת כפל היתדיינות והכרעות שיפוטיות סותרות, והן במניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בשאלות שכבר נדונו על-ידי בית המשפט בעבר והוכרעו (ראו למשל: רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך, פסקה 13 [פורסם בנבו] (23.7.2012); וראו גם: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 486-485 (2015) (להלן: רוזן-צבי)). כידוע, כלל זה מתחלק לשני ענפים – השתק עילה והשתק פלוגתה. הראשון, מקים מחסום דיוני מפני פתיחת היתדיינות נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם; ואילו השני, מונע היתדיינות נוספת באותה פלוגתה שנדונה והוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין קודם, גם כאשר ההיתדיינות השנייה מבוססת על עילת תביעה שונה (ראו מיני רבים: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584-583 (1968) (להלן: עניין קלוז'נר); ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ נ' נגר, פסקה 14 [פורסם בנבו] (19.2.2009))" (רע"א 6143/22 דיור ב.פ בע"מ נ' ראובן מזור (23.02.23) פסקה 21).

התפיסה הראשונה טענת התובעת בהקשר זה מתבססת על עדותה של הגב' שיר לביא, ודו"ח החקירה שצורף לו. בהקשר זה יש לדחות את טענות הנתבעים בנוגע לפעולתה של הגב' לביא בנגוד לחוק במסגרת החקירה.

קביעה דומה יש להסיק גם בנוגע למוצרים נוספים שנרכשו על ידי הגב' לביא מאותו המגוון - Spikenard Nardo.

בנוסף, כל עדי התובעת מאשרים כי אין בידם ראיה קבילה אשר קושרת את מי מהנתבעים לייצור והפצה של המוצרים המפרים (ר' עדות הגב' דקר, מספר פעמים, בה היא מאשרת כי הטענות בהקשר זה הנן בגדר עדות שמיעה ללא ראיה כלשהיא וכן עדות מר סומך).

...

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי מי מהנתבעים הפר הוראות בחוק זכות יוצרים, תשס"ח - 2007 - אף אם נראה באריזות כמקימות זכות יוצרים (ואינני קובע זאת כאן, בין היתר, משעה שלא הוכחו כנדרש התנאים להכרעה בזכותה של התובעת דווקא כיוצרת או כבעלת זכות מוסרית, וממילא לא עומדת התובעת במבחן ההשקעה) הרי שהאריזות אינן זהות, וככאלו אינן מהוות הפרה של זכות יוצרים.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 75,000 ₪.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים להשיב לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין החזר הוצאות משפט (כולל חלק מאגרת התביעה) וכן סך של 15,000 ₪ בגין החזר שכ"ט עו"ד כולל מע"מ).

הפעם הגישה המערערת חוות דעת מומחה מר ניסים סיליק בעיניין הרטיבות ונזקי המים בדירתה אלא שהמומחה לא התייצב לעדות בבית המשפט קמא.

ביחס להשתק עילה, קובעת הפסיקה ע"א 1545/08 מוסקונה ואח' נ' סולל בונה ואח' בע"מ (4.3.2010), בהרכב כב' השופטים א. גרוניס, מ. נאור, א. חיות, כדלקמן : "הכלל בדבר מעשה בית דין, ככל שהוא נוגע להשתק עילה, קובע כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך – בית המשפט לא ייזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם היא מבוססת על עילה זהה (ראו: ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים – פקיד שומה נתניה, פסקה 7 ([פורסם בנבו], 4.1.2009) (להלן: עניין חזן); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 29-30 (1991) (להלן: זלצמן)). כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן האם על-פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האנטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים. כמו כן בוחן בית המשפט את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים. (ראו: ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181 (2003) (להלן: עניין זיסר); עניין חזן, פסקה 7; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 112-114 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן)). עוד נפסק כי מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות הנוגעות למעשה במסגרת ההיתדיינות הראשונה, תחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות (ראו: עניין זיסר, 181; ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 453 (2004);

גם אם במסגרת הליך התא"מ לפני כב' השופטת הינדה, התביעה והערעור בעקבותיה שם נדחו משום שהמערערת לא ביססה עובדתית את טענותיה ע"י חוות דעת מומחה ערוכה כדין, אין לומר כי באפשרותה להגיש הליך חדש ולשפר עמדות ע"י חוות דעת מומחה כדין, כפי שניסתה לעשות בעניינינו.

"שינוי אחד משמעותי בתקנות החדשות לעומת התקנות הקיימות הוא כי במסגרת התקנות החדשות, נקבעה בררת מחדל של חיוב בהוצאות כאשר על בית המשפט להצביע על טעמים מיוחדים על-מנת שלא לעשות כן". (דברי כב' השופט מינץ, שם פסקה 14) עם זאת ראוי לציין כי בתיק רע"א 7650/20 הנ"ל, ראה כב' בית המשפט העליון להתערב להחיל דה פאקטו את הוראות תקנה 152, ולהפחית את סכום ההוצאות שנקבע.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים הנני להכריע בערעור.

לסיכום נושא ההשתק, הן מן הטעם של השתק עילה והן מן הטעם של השתק פלוגתא, אני מוצאת כי צדק בית המשפט קמא בהחילו ובקובעו דין השתק על ההליך הנוכחי בו נקטה המערערת מול המשיבה והראל (סעיפים 21 – 25 לפסק הדין קמא).

מכל האמור לעיל ומתוקף סמכותי לפי תקנה 148(א) לתסד"א תשע"ט-2018, אני מחליטה לדחות את הערעור.

סיכום : מן המקובץ לעיל, הערעור נדחה בזאת.

השאלה העומדת בפני בית המשפט בתיק דנן היא האם פסק דין בהליך של תביעות קטנות הדוחה תביעה מחמת אי מילוי החלטות בית המשפט, מהוה מעשה בית דין המונע מהתובעת להגיש תביעה נוספת בגין אותה עילה? רקע וטענות הצדדים: בפני בקשה מטעם הנתבע לדחיית התביעה כנגדו על הסף מחמת קיומו של פסק דין חלוט.

בע"א 246/66 קלאוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561 (להלן: "פרשת קלאוזנר"), סיכם כב' הנשיא אגרנט את הכלל בדבר מעשה בית דין בקובעו כך: "... כידוע, תורת ה-RES JUDICATA של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם "נבלעה" (MERGED) בפסק-הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד, בחינת TRANSIT IN REM JUDICATAM; וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום (BAR) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת ‎.PER REM JUDICATAM עד כאן הכלל הראשון ורגילים לכנותו בשם "ענין שנידון" (EADEM RES) ולאחרונה בשם "השתק ישיר" (DIRECT ESTOPPEL) ואף "השתק העילה" (‎(CAUSE OF ACTION ESTOPPEL.

(ISSUE ESTOPPEL" א' גורן בספרו סוגיות "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 112 קובע: "תורת ה- Res judicata של המשפט המקובל מושתת על שני כללים עקרם: א. 'השתק עילה'- מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזדקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. ב. 'השתק פלוגתה'- אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. החלטה שיפוטית בפלוגתה שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת, על ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים הייתה היזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את בעלי הדין בכל היתדיינות אחרת." הכלל אודות מעשה בית דין מורכב משני עקרם, השתק עילה והשתק פלוגתא.

האחד טובת הציבור המחייבת כי יהיה סוף להתדיינות המשפטית, והשני השתק הנובע מתחולתו של הכלל אודות מעשה בית דין המעגן צורך חברתי לעשיית צדק עם הפרט באופן שבו בעל דין לא יהא מוטרד פעמים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה (ר' כב' מ"מ הנשיא זוסמן בע"א 718/75 עמרם ני סוקרוני, פ"ד לא (1) 29).

...

הטעם לכך הוא מובן, שכן "כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים" (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין ([פורסם בנבו], 8.3.2009), כן ראו נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי, 325-324 (1991)).

סיכום: בענייננו מתקיימים הכללים לצורך החלתו של הכלל השתק עילה, לכן מכוח הסמכות המוקנית לבית המשפט לפי תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מקבלת את בקשת הנתבע ומורה על דחיית התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין.

בנסיבות העניין, התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 750 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לטענת התובעים, בית המשפט המחוזי אף הפנה אותם להגיש תביעה נפרדת ביחס לסכומים אלו, עת הוסיף ופסק, בעמוד 2 שורות 21-23 לפסק הדין המשלים, כי: " בהזדמנות זו אפנה את ב"כ הנתבעים לפסק הדין החלקי, בה דחיתי את התביעה שכנגד, והפועל היוצא שכל עתירה בסיכומים לסכומים נוספים שעל התובעים לשלם להם, יפרנסו בודאי בכבוד, תביעה נוספת שתוגש". מקום בו בית המשפט המחוזי מצא לאמץ את קביעותיו של רו"ח כדורי כבסיס לפסק הדין, ולא הביע הסתייגות מהוצאות כאלה או אחרות הכלולות בתחשיב שנערך על ידו, המסכת העובדתית והמשפטית בין הצדדים אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת, וקיים לגביה מעשה בית דין מכוח השתק פלוגתא כלפי הנתבעים.

מעשה בית דין כל אחד מהצדדים להליך מצא לנכון להעלות טענה בדבר קיומו של מעשה בית דין, מכוחם של פסקי הדין השונים אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי וכב' בית המשפט העליון, במסגרת ההליכים אשר התנהלו בפניהם.

הדוקטרינה של מעשה בית דין מושתתת על ענפים: האחד - השתק עילה, מכוחו ייוצר מחסום דיוני בפני כל תביעה אשר מוצתה בפסק דין קודם; האחר- השתק פלוגתא, לפיו מוקם מחסום דיוני כאשר בעל דין או חליפו מבקש להתדיין פעם נוספת לגבי פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם.

בעיניין קלוז'נר נ' שמעוני היטיב כב' הנשיא כתוארו דאז, השופט אגרנט, להבהיר את הכלל: "כידוע, תורת ה Res Judicta של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה' (merged) בפסק הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד, בחינת transit in rem judicatam; וכן, אם במשפט הראשון זכה נתבע בדין, אזי אומרי שקם מחסום (bar) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת per rem judicatam.עד כאן הכלל הראשון ורגילים לכנותו בשם 'ענין שנידון' (eadem res) ולאחרונה בשם 'השתק ישיר' (direct estoppel) ואף 'השתק העילה' (cause of action estoppel)..." לצורך קביעת קיומו של השתק עילה, יש לבחון את שאלת זהותם של בעלי הדין, כמו גם את המצע העובדתי.

שעה שיוכח כי ניתנה לבעל הדין האפשרות למצות את יומו בבית המשפט, ביחס לסוגיה ופלוגתא שנדונה, וניתן פסק דין סופי שהפך חלוט, יכול ויקום אותו "מחסום" או תקום אותה מניעות, אשר יש בה כדי לאיין את יכולתו של אותו בעל דין מלחייב את בתי המשפט ואת הצד שכנגד מלקיים היתדיינות נוספת באותו נושא.

מקום בו לא היה בפסקי הדין אשר ניתנו במסגרת ההליכים הקודמים כדי להוות מעשה בית דין לעניין הקף התמורה אותה שילמו התובעים עבור רכישת הזכויות במגרשים, נמצא הצורך להוסיף ולבחון האם יש בראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט לגופן, כדי הרמת אותו נטל ראייתי המוטל על מי שהנם התובעים בהליך, ולצורך הוכחת תביעתם.

...

בנסיבות אלו, מצא בית המשפט המחוזי בתל-אביב להתבסס, באופן חלקי, על הדו"ח אשר הוגש ע"י רואה החשבון מטעם התובעים, רו"ח כדורי, אשר גם בפניו נמצא כי לא עמדו כלל המסמכים והאסמכתאות הנדרשים לצורך עריכת החשבונות.

כאמור לעיל, מצאתי כי דין תביעת התובעים בגין רכיב תביעה זה להידחות.

מקום בו לא הרימו התובעים את הנטל הראייתי להוכיח את שיעור סכום ההשבה, לא ניתן להיעתר לתביעתם בגין רכיב זה. גני תקווה גוש 6717 חלקה 39 עיון במסמכים מלמד כי חלקת קרקע זו עברה שינוי ייעוד מייעוד חקלאי לייעוד לבנייה.

סוף דבר התביעה נדחית.