נוכח פנייה נוספת מטעם המבקש ומטעם האגודה לזכויות האזרח שסייעה לו באותו שלב, נעשה ניסיון לתאם מועד נוסף לבדיקת יכולת כלכלית, הפעם באמצעות המשיבה 2 שהועסקה אף היא על-ידי הערייה.
כך למשל, נטען כי המבקש הצהיר כי קיבל סיוע כספי מסבו, אך לא צירף תעוד כי סכומים אלה אכן מומנו על-ידי הסב, וכן לא הוצג תעוד בדבר אופן העברת הכספים לידי המבקש.
במהלך הדיון נשמעו דבריהם של המבקש ונציגי המשיבים.
בהיתחשב בכך, ובהיתחשב ביתר טעמיו של פסק הדין, לא מצאתי עילה לגוף הדברים שבכוחה להצדיק היתערבות במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא בעיניין דחיית תובענתו של המבקש, ובעניין חיובו בהוצאות בגין כך.
עניין אחד שאראה להתעכב עליו, הוא סוגית הייצוג.
...
בהמשך לכך, מחלקת הארנונה של העירייה הודיעה למבקש כי בקשתו להנחה נדחית, בנימוק לפיו המבקש לא שיתף פעולה עם בדיקת העירייה.
בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי כי לא מתעורר חשש ממשי לפגיעה מהותית או לעיוות דין מחמת העובדה שבבית המשפט לתביעות קטנות נטלה חלק בדיון מתמחה מהלשכה המשפטית של העירייה, ואילו המבקש לא היה מיוצג באופן דומה.
בשים לב לאמות-המידה המצמצמות למתן רשות ערעור על הכרעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות; בהתחשב בכך שלא מצאתי הצדקה לגוף הדברים למתן רשות ערעור כמפורט לעיל; ומאחר שאני סבורה כי בנסיבות המקרה הנוכחי לא נגרם למבקש עיוות דין ביחס לתוצאות ההליך, גם אם העירייה יוצגה על-ידי מתמחה בבית המשפט לתביעות קטנות – המסקנה אליה באתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עם זאת, נוכח האמור בפס' 14 לעיל, ראיתי להימנע מחיוב המבקש בהוצאות בערכאה זו.
סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית בלא צו להוצאות.
