דחיית זכאות אלמנת נכה צה"ל: תנאי הזכאות

באשר להבחנה שמציעות הנתבעות בין עילה חוזית לעילה בגין מצג שוא והטעיה, וצורך הקיים להוכיח הטעה ביחס לכל אחד מנכי צה"ל המשתייך לקבוצה הייצוגית, טוענת התובעת כי הנתבעות אינן מרפות מטענה זו למרות שזו נדחתה על ידי בית משפט זה ועל ידי בית המשפט העליון, שעה שדחה את הבר"ע. לשיטתה אין כל יסוד לטענת הנתבעות כי עילת ההטעיה אינה יוצרת זכות חוזית והנתבעות משרבבות טיעונים שונים ממטריות שונות כדי לטעון טענות מבלבלות.

זאת ועוד ולמען הסר ספק, הוצגה לעד רבינוביץ' מטעם הנתבעים התזה כי הם אינם נוהגים לשלוח תעודות ביטוח ולא פוליסות כדי "ליצור בלבול בקרב מבוטחים כדי שלא ידעו אם יש או אין להם ביטוח חיים ומה התנאים שלהם וכדי שאחר כך תוכלו לדחות אותם...". תשובתו, "אני מוחה. האירגון לא עושה שום דבר בכוונה. הוא רוצה רק להיטיב עם זכויות הנכים ולשמור עליהם ולמקסם את זכויותיהם והטבות להן הם זכאים" (עמוד 104, שורות 1–6).

בגדרי החלטה זו אף לא ניתן להיתעלם מגילה של התובעת ומהיותה אלמנת נכה צה"ל. נילקחה בחשבון העובדה שנענתה בחיוב בקשת התובעת להכיר בתובענה כייצוגית , כך שלא ניתן לומר שתביעתה הנה תביעת סרק, נטולת בסיס וחסרת תום לב. בגדר השיקולים בפסיקת הוצאות המשפט אף נילקח בחשבון האמור בסעיף 139 להלן, אשר יכול והיה בכוח האמור שם, לייתר את הצורך בנקיטת ההליך בתיק זה. יצוין כי בדיון מיום 24.12.18 טען ב"כ הנתבעים כי הוצאות מרשיו עד אותה עת הסתכמו בסך של למעלה מ־400,000 ₪ (ר' עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 27–31).

...

בסעיף 15 להחלטה קבע בית המשפט כי: איני מקבלת את טענת המשיבים, כי מעיון בפוליסה ובתעודת הביטוח "ברור שהביטוח יסתיים בגיל שהוא הגיל המירבי בהסכם, כלומר גיל 75 הביטוחי, שהוא היום האחרון בשנה בה מלאו למבוטח 75". הוספת המילה "כולל" לביטוי "עד גיל 75" מאפשרת פירוש לפיו הביטוח חל עד גיל 76, כלומר – עד וכולל היום שלפני היום בו מלאו למבוטח 76 שנים.

בסופו של יום ולאחר שמיעת כל העדויות בתיק ובחינת הראיות שבאו בפניי, באתי לכלל מסקנה – אשר לטעמי מתיישבת עם הציפיות הסבירות הן של המבוטחים והן של הנתבעים (ובמיוחד של הנתבעת 1) – כי מטרת הפוליסה (אשר בהוראותיה לא דנתי מן הטעמים שפורטו מעלה), כעולה מתעודות הביטוח שהובאו בפניי, היא לבטח את נכי צה"ל עד תום השנה הקלנדרית בה מלאו להם 75 שנים.

התנהגות הנתבעים, כמו גם עמדתו של משרד הביטחון, אף היא מחזקת את המסקנה כי פרשנותה של התובעת מוטעית וכי עמדתם של הנתבעים, לפיה הכיסוי הביטוחי הוא עד תום השנה הקלנדרית בה מלאו למבוטח 75 שנים, היא הפרשנות הסבירה, והמתחייבת מלשונן של תעודות הביטוח.

התובעת תשלם לנתבעים את ההוצאות כפי שנקבע לעיל.

דין טענה זו להדחות שכן הזכאות לתגמולים לאלמנת נכה אשר צה"ל נפטר ניתנת לאלמנות שאינן זכאיות לזכויות כאלמנה לפי חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה ואשר נכותם המצטברת הכוללת עמדה על 50% ומעלה בעטיה של חבלה אשר ארעה במהלך פעילות מבצעית.

עוד נקבע בפסיקה כי על מנת לקשור בין מחלה, ארוע חבלתי (ׁלרבות מוות והתאבדותׂ) לבין תנאי ונסיבות השרות הצבאי, יש להוכיח כי השרות אינו הגורם העקרי למוות וכי קיימת אפשרות סבירה מאוד שהמחלה נגרמה על ידי ארוע או סיבה שאינם קשורים בשירות ולכן בכדי לסתור את החזקה לפי סעיף 2 ב' הנ"ל יש לבחון את הגורם הדומינאנטי למחלה (ראה : עניין הכט, שם, עמודים 658, 660 ; רע"א 5336/08 עליזה ברקו נ' קצין התגמולים מיום 11.1.2009 ; ע"א 1008/91 קצין התגמולים נ' עזבון המנוח זמיר בן- ציון ז"ל, פ"ד מה(3) 432, 435).

...

מעיון במסקנות שלושת המומחים, ובפרט בזו של פרופ' צבעוני, אנו סבורים כי מחלת יתר לחץ הדם היוותה גורם סיכון אשר תרם תרומה מסוימת לבעיית תעוקת הלב אשר הובילה להתפרצות מחלת הטרשת, דהיינו מדובר בשורה של גורמים אשר קשורים זה בזה כמארג של כלים שלובים אשר תרמו לכשל הלבבי ממנו נפטר המנוח בבית-החולים (ראה: סעיפים 3 ו–29 לסיכומי המשיב ; עדות המומחה בעמוד 32 שורות 3 – 8; שורות 25 – 34 לפרוטוקול).

משכך, אנו סבורים כי יש מקום לקבל את הערעור בהתאם ללשון הפסיקה ולפיה יש להכיר בזכויות בני משפחת המנוח/ה וזאת ככל שהמחלה שהוכרה הייתה אחד מהגורמים למותו.

סוף דבר : הערעור מתקבל.

משרד הבטחון (המשיב או המשרד) דחה את בקשת העותרת, אלמנתו של נכה צה"ל שאינה מוכרת כאלמנה לפי חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), התש"י-1950 (חוק מישפחות חיילים) - לרכוש את דירת משרד הבטחון שבה היא מתגוררת (הדירה ו- ההחלטה, בהתאמה).

הוראת הפטור ממכרז קבועה בתקנה 3(28) לתקנות והשאלה היא, כאמור, כיצד יש לפרש את התיבה "למי שהוא זכאי אגף שקום נכים במשרד הבטחון או אגף מישפחות והנצחה במשרד הבטחון". הלשון יכולה להכיל הן את פרשנות העותרת, שלפיה די בכך שהיא מוכרת ע"י המשיב לצורך הטבה כזו או אחרת בהיותה אלמנתו של נכה צה"ל; והן את פרשנות המשיב, שלפיה הזכאות מוקנית למי שהוכר מעמדו כנכה צה"ל לפי חוק הנכים או כבן מישפחה של נספה במערכה שהוכר לפי חוק מישפחות חיילים.

אזכיר, כי לפי הנתונים שמסר המשיב, הזכאות להתגורר בדירות שבבעלות המשרד בתנאי שכירות מיטיבים ניתנת רק למעטים מקרב נכי צה"ל, מכוח הוראה פנימית של אגף שקום נכים 62.02 (העותרת אינה עונה על תנאי הזכאות לפי הוראה זו והיא זוכה להטבה לפנים משורת הדין בנסיבות שתוארו, כשזכותה עוגנה בפסק הדין שניתן בהסכמה).

...

עוד אני דוחה את הטענה (שהועלתה בדיון בלבד) כאילו מחובתו של המשרד לרכוש דירות על מנת שיוכל להעמיד למכירה בפטור ממכרז כל דירה שבה מתגורר זכאי לסיוע בדיור או משפחתו והוא מבקש לרכוש אותה.

המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי.

סוף דבר: אין בידי להיעתר למבוקש בעתירה והיא נדחית בזאת.

ביום 7.2.2014 ביקשה העותרת לשנות את מקום הזכאות ליישוב אלעד, שם התגוררה באותה עת. החלטות הועדה העליונה מיום 25.3.2015 ומיום 21.7.2015 – היו "דחיית הבקשה מהסיבה אינה עונה להכנסה מזכה...". בשנת 2016 שבה העותרת ופנתה לאשר לה זכאות לדיור צבורי, לאחר שקבלה הודעה כי עליה לחדש את זכאותה.

ביום 27.7.2017 פנתה העותרת לשנות את יישוב הזכאות לבת- ים מסיבות אישיות (פטירת אמה והצורך לסייע לאביה האלמן שהוא נכה צה"ל) (נספח ע/7 עמ' 34) וביום 22.8.2017 אושרה בקשתה "לאשר שינוי יישוב בתור ממתינים ל-בת ים" (נספח ז' לתשובת המשיב).

לפי סעיף 10 לנוהל 05/08 שהיה בתוקף עד החלפתו ביום 21.2.2022 נבחנים תנאי הזכאות לדיור צבורי אחת לשנתיים, ולפי סעיף 5.8 לנוהל שהחליף את הקודם "זכאות שאושרה תהא תקפה למשך 4 שנים מיום ההחלטה" – ואולם פרק הזמן של תוקף הזכאות אינו רלוואנטי להכרעה דנא, ומה שחשוב לענייננו הוא כי מטרת הבדיקה לבחון את נסיבות חייהם של המבקשים ואת הנתונים האישיים שעל בסיסם התקבלה ההחלטה להעניק זכאות, ואלה משתנים מטבע הדברים עם הזמן ועימם, עמידת המבקשת בתנאי הזכאות.

...

תביעת המשיבה-אלמנתו של המנוח, להכרת זכות נדחתה על הסף ע"י המערער מאחר שקבע, כי המנוח לא נפטר מ"מחלת שירות" כהגדרתה ע"פ הוראות תיקון 37 לחוק ועל כך הגישה המנוחה ערעור אשר נידון ע"י הועדה.

הינה כי כן עוד בטרם נדרש לשאלה האם ההידבקות בבסיס היתה במסגרת ארוע שייחודי לשירות הצבאי (והאם די בנסיבות באישורו של מפקד הגדוד בו שירת המנוח על כי המנוח נדבק בעת שהיה במשמרת מבצעית בבסיס המהוה חלק אינטגראלי מהגזרה המבצעית), הרי בכל מקרה אין בכך די ויש צורך גם בקיומו של התנאי הנוסף.

במסגרת זאת, צומצמו המקרים שבהם יוכרו נכויות של אנשי קבע על פי חוק הנכים, למקרים שבהם החבלה או המחלה הן בעלות זיקה ייחודית לשירות הצבאי (ראו הגדרות המונחים בסעיף 1 לחוק הנכים).

...

הועדה קבעה כי מסקנה זו מתחייבת בכל הנוגע למחלות החדשות לעולם המדע דוגמת מחלת הקורונה, תוך ההתחשבות המתבקשת בנכים ובבני משפחות הנספים וכי קשה לומר שהימנעות מאזכרת המחלה מצביעה על כך שמדובר בהסדר שלילי כאשר במועד התיקון לחוק טרם פרצה מגפת הקורונה.

טענות המשיבה - המשיבה טענה כי דין הערעור להידחות שכן מדובר במחלה חדשה שלא הייתה ידועה בזמן התיקון לחוק.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את החומר המונח לפנינו שוכנענו, כי דין הערעור להתקבל.

לאור כל האמור, ולמרות השתתפותי בצערה של המשיבה ובצער כל משפחת המנוח, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולפנים משורת הדין, בנסיבות המצערות של מות המנוח, לא לחייב בהוצאות.