הנתבע הגיש בקשת רשות להיתגונן ובגדרה טען, כי אינו חייב עוד לתובעת, מאחר שהצדדים הגיעו להסדר חוב, לפיו קיבל הנתבע מהתובעת הפטר מתשלום מחצית החוב וזאת עקב מחלות בהן לקו האפרוחים שסופקו ואשר גרמו לתמותת יתר בקרב האפרוחים.
אוסיף ואציין, כי על אף שקלטר דחה מכל וכל את טענת הנתבע, כי נטל חלק בפגישה שבמהלכה התגבש הסדר החוב הנטען, הלה לא נחקר כלל בחקירה נגדית על סוגיה זו. קלטר לא נישאל ולו שאלה אחת באשר להשתתפותו בפגישה הנטענת ותוכן ההסכמות שהושגו במהלכה, כטענת הנתבע, אף שעסקינן בנקודה מהותית הנוגעת לליבת ההגנה בתיק דנן.
באשר לאי הצגת שאלה רלוואנטית בפני עד, ראה קדמי על הראיות חלק רביעי (תש"ע 2009) בעמ' 1949: "היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת : ראשית – על מנת לחדד את השנוי במחלוקת ולהעמיד את העד על כך שאין נותנים אמון בדבריו באותה נקודה ; שנית – על מנת לאפשר לעד לבחון עמדתו מחדש, לחסרה ולסטות ממנה ; ושלישית – והוא העיקר – על מנת לאפשר לבית המשפט להתרשם מן הצורה שבה העד 'מגן' על עמדתו".
קדמי מסביר בספרו את משמעה של אי הצגת הגרסה: "אשר על כן, כאשר לא מציגים לעד שאלה בחקירה נגדית בקשר לנושא מסוים, ההנחה היא – בהיעדר הסבר סביר אחר – כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא ; ואפילו מוסברת אי ההתייחסות – יש לה משקל לטובת גרסת העד, באשר באותה נקודה לא היתה לעד היזדמנות להגן על עמדתו".
למרות עול ההוכחה הרובץ כאמור על כתפיו, הנתבע לא הביא כל ראיה של ממש מטעמו לעניין הסדר החוב הנטען, למעט עדותו של שמואלי אשר מסר כאמור תצהיר נוסף לתמיכה בבקשת הרשות להיתגונן.
על כן, מדובר בהרחבת חזית, לה היתנגד ב"כ התובעת, וגם מטעם זה דינה של טענה זו להדחות.
מעבר לטעמים שהבאתי לעיל ואשר עמדו בבסיס מסקנתי, שלא ליתן אימון בגירסת הנתבע בכללותה, טענה זו נדחית גם בשל אי צרופן של ראיות שיכולות היו לתמוך בגירסת הנתבע, או למצער צירוף ראיות חלקיות, שאין בכוחן להוכיח את תמותת האפרוחים הנטענת, לא כל שכן, הקשר הסיבתי בינה לבין הפחתת החוב הנטענת.
...
סוף דבר
אני מורה על קבלת התביעה במלוא סכומה.
עוד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.
אני מורה למזכירות להעביר את סכום הפיקדון שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט כתנאי למתן רשות להתגונן, לידי התובעת, באמצעות בא-כוחה, והיתרה תשולם לתובעת במישרין תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
