דחיית התובענה מחוסר סמכות בשל קיומו של מעשה בית דין

די באמור עד כה כדי ללמד כי דינה של התביעה שלפניי להדחות הן בשל קיומו של מעשה בית דין והן בשל העובדה שמדובר בסעד אקדמי.

יחד עם זאת אבהיר למען הזהירות ולאור סמכויותיה של הנתבעת ומקום מושבה - כי ממילא דחיית תביעה בשל חוסר סמכות מקומית (בהנחה שיש ממש בטענה זו) הנו צעד חריג וקיצוני שאין לעשות בו שימוש מקום שניתן להורות על העברת הדיון לביהמ"ש המוסמך.

...

בהתאמה אני סבורה כי גם טענה זו דינה להידחות.

על כן גם הבקשה לזילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית דינה להידחות.

מכל אלו אני דוחה את הבקשה להפסקת הדיון בתובענה ואני קובעת כי דין התביעה כאן להדחות על הסף.

ההלכה כפי שנקבעה בין היתר בע"א 1964/13 מדינת ישראל נ' קרמזה ג'יין (נבו 20.5.2014) כי: "כאשר מוגשת תובענה לערכאה שאינה מוסמכת לידון בה מבחינה עניינית, נטייתם של בתי המשפט הנה, ככלל, להשתמש בסמכותם מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, ולהעביר את הדיון לערכאה המוסמכת. תקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אף היא קובעת כי בית המשפט יימנע מלדחות תובענה מחוסר סמכות, מקום שיש באפשרותו להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. המטרה של הוראות הדין הנזכרות היא למנוע דחייתן או מחיקתן של תביעות רק בשל העובדה כי הוגשו בטעות לערכאה שיפוטית שאינה מוסמכת לידון בהן". למעשה, תק' 43 לתקנות החדשות עיגנה הלכה זו, בקובעה כי: "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה". דהיינו, נראה שלא כבתקנה 101 לתקנות הישנות, הרי שתקנה 43 לתקנות החדשות אינה מסמיכה את בית המשפט לדחות תביעה על הסף בשל העידר סמכות".

...

במצב דברים זה, אין מנוס מלקבוע כי גם שוויו של הסעד ההצהרתי המתבקש במסגרת התובענה רחוק מגבול סמכותו של בית המשפט המחוזי (ר' דיון דומה בנושא שונה, בת"א (מחוזי ת"א) 4195-08-20 עו"ד גיא וגנר נ' ידיעות אחרונות בע"מ (נבו 6.1.2021)).

ראו גם הנפסק בת"א (מחוזי-ת"א) 53724-01-20 AMERICAN SOCIETY OF COMPOSERS AUTHORS AND PUBLISHERS נ' קלמונטין זיו, פס' 18 לפסק דינו של השופט חסדאי (נבו 3.2.2021): "יישום האמור לענייננו מוביל למסקנה כי אין להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית וכי יש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך עניינית [...] בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט". המסקנה אפוא במקרה דנן היא העברת התביעה לבית המשפט השלום, להמשך דיון.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף – מתקבלת.

בהמשך, תקנה 43 לתקנות מוסיפה וקובעת כי "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה". ודוק, בשל העובדה שסילוק על הסף מוביל למחיקתה או דחייתה של התביעה, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה נקבע כי מדובר בסעד שיינתן רק במקרים חריגים, בהם ברור שגם אם יוכחו כלל עילות התביעה לא יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש.

חוסר סמכות עניינית – גם בעיניין זה מקובלת עלי טענת התובעת הנסמכת על פסיקה של בית המשפט המחוזי, ולפיה תביעה לצוו עשה לתיקון ליקויי בנייה, הנה תביעה שעניינה שימוש במקרקעין.

...

בעניין זה נקבע בת"א (מחוזי ת"א) 2132-07 נציגות הבית ברח' הסתיו 7 בהוד השרון ואח נ' י. בהרי יזמות והנדסה בע"מ (11.10.2010) אליו הפנתה התובעת כי: "...תיקון חיפויי הקירות החיצוניים, לרבות החלפתם, וכן תיקון הסדקים בקירות או ליקויי הרטיבות כרוכים מעצם טיבם וטבעם בשימוש התובעים במקרקעין. טענת התובעים, כי בבסיס התביעה עומדת רשלנות הנתבעת ו/או הפרת הסכמי המכר בין הצדדים אינה גורעת מהעובדה, כי הסעד המבוקש הינו לתיקון הליקויים בבניינים, באופן שיאפשר שימוש סביר בהם, ותו לא". מטעמים האמורים, מצא בית המשפט המחוזי שם כי הסמכות לדון בצו עשה לתיקון ליקויים ברכוש המשותף, שאין לצידה סעד כספי ולו חלופי, היא של בית משפט השלום.

התיישנות - אשר לטענת ההתיישנות, הרי שגם בעניין זה אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, התובעת תגיש בתוך 20 ימים מהיום כתב תביעה מתוקן במסגרתו תפרט את כלל הטענות המייחסות, לשיטתה, את אחריות אישית לנתבעת.

רקע והמחלוקת הטעונה הכרעה לפני תביעת התובעת לסעד הצהרתי על פיו ייקבע כי אין היא חייבת לנתבע 1 מאומה על פי פיצוי עונשי שנגזר עליה לזכותו לאחר שקיימה את גזר הדין או בגין חוב כספי שלגבייתו הוא מנהל נגדה תיק הוצל"פ עקב קיום גזר הדין וכן לצוו מניעה קבוע נגד הנתבעות 3-2 שיאסור עליהן לנהל נגדה הליכי גבייה בקשר לפצוי האמור, ולהלן בתמצית הרקע להגשתה.

עיקר טענות ההגנה של הנתבע 1 הן – קיומו של מעשה בית דין על פי פסק הדין ההצהרתי.

כאן המקום לציין כי הנתבעים עתרו בפתח ההליך לסילוק התביעה על הסף בטענות שונות ובהן היתיישנות, מעשה בית-דין, חוסר תום לב ועוד אלא שבקשות אלו נדחו על ידי בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 20.1.21 תוך הדגשה ביחס לחלקן – הטענה להשתק פלוגתא (להבדיל מהשתק עילה, כפי שהודגש גם בהחלטתי מיום 23.7.18 שצוטטה גם בהחלטה מיום 20.1.21 בעמ' 6 פסקה ו'), להתיישנות ולחוסר תום לב – כי אין מדובר בדחייתן לגופן אלא רק בדחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף בעטיין מאחר שהן טעונות בירור החורג מן ההולם בקשה מקדמית ויש להכריע בהן בתום ההליך.

מאחר שלבית משפט השלום בכפר סבא, אשר נתן את פסק הדין ההצהרתי, מוקנית בהחלט הסמכות העניינית להכריע בשאלת הבעלות והזכות לקבל סכום בגובה סכום הפיקדון הרי שטענת התובעת בסוגייה זו חסרת בסיס, פסק הדין ההצהרתי שריר וקיים ואף חלוט.

...

סוף דבר לא שוכנעתי מטיעוני התובע, לאור המצב המשפטי והעובדתי כפי שהובא בפניי, כי דין העיקולים להתבטל או כי היו בטלים מעיקרא.

עוד וללא קשר לתוצאה המשפטית של הליך זה, לא יכולה להיות מחלוקת שסכום הפקדון שהפקידה התובעת במסגרת ההליך הפלילי לא הגיע בסופו של דבר לידי הנתבע 1.

בה בעת, כספי הפקדון שעוקלו ומומשו הגיעו בסופו של דבר ברובם לידי נושים אחרים של התובעת ובכך הפחיתו את מצבת חובותיה, ולמעשה היא זו שזכתה ביתרון כלכלי מהם – בין אם באופן בו תכננה ובין אם לאו – ולא הנתבע 1.

סיכום סוף דבר – התביעה נדחית במלואה.

נגד הנתבע 2 פתח דבר עסקינן בבקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת שהוי; היתיישנות; מעשה בית דין; חוסר סמכות עניינית; והיות התביעה קנטרנית וטרדנית (להלן: "הבקשה").

עוד לטענת הנתבע 2, דין כתב התביעה להדחות מחמת קיומו של מעשה בית דין.

...

הכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות, ובחינת מכלול טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל.

דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 הן מחמת מעשה בית דין, והן שמדובר בחוב עליו חל צו ההפטר.