דחיית התביעה עקב הטעית בית המשפט

בית משפט השלום בפתח תקווה 30 אפריל 2022 ת"א 74650-01-19 ברקאי פטמים בע"מ נ' איפרגן בפני כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע תובעת ברקאי פטמים בע"מ נתבע יצחק איפרגן פסק דין

משכך, איני רואה סבירות ממשית לכך שבהצהרת הנתבע כאמור, הגם שהיתה הצהרה מטעה, נטל על עצמו הנתבע התחייבות – מעין ערבות צד שלישי – לשלם את חובה של טרי מהשורש לתובעת.

סביר יותר בעיני כי הנתבע ביקש למשוך זמן מול התובעת, עד שיפעל כדי לגבות את החוב מלקוחות טרי מהשורש ולהעביר את התקבולים לתובעת ולכן ניתן לראות בכך לכל היותר כמעין הצהרת כוונות מצד הנתבע.

אני דוחה את התביעה.

...

קראתי את התמלילים, על רקע מערכת היחסים המתוארת לעיל, ולא מצאתי כי המסקנה הנובעת ממנה היא מחוייבות אישית של הסוכן לשמש כ"מבטח" של לקוחות חדלי פרעון, ואין כל אזכור לטענה כי הנתבע רכש בעצמו את הסחורה מהתובעת והתחייב לשלם תמורתה, והלקוחות היו רק צד לעסקה נפרדת בינו לבינם, שאינה מעניינה של התובעת.

לפיכך אני קובעת כי ממכלול הראיות עולה, שעמלתו של הנתבע התקבלה עבור איתור הלקוחות ושכנועם לרכוש מהתובעת, ביצוע הזמנות מהם באופן שבועי, גביה של התקבולים והפעלת מאמצים לכך ככל הנדרש במקרה של לקוחות קשי גביה, והעברת התקבולים לתובעת – אך לא מעבר לכך, ובמקרה שהסוכן פעל בתום לב ובסבירות ולא התרשל, וכן עשה את כל מאמצי הגביה המצופים ממנו, אך הלקוח קרס והפך חדל פרעון – הסיכון דנן נופל על התובעת (שלה חלק הארי של הרווח בעסקה) ולא על הסוכן.

אני דוחה את התביעה.

עוד מוסיפה הנתבעת כי יש לבחון את התביעה דנן מבלי להיתעלם מהרקע לתביעה- תביעה בבית המשפט בכפר סבא שהוגשה כנגד התובעים והנתבעת לפינוי מהמקרקעין, תביעה שהוגשה על ידי יורשי צאלח לדאוי ז"ל וההליכים בה עוכבו, וכן תביעה המתבררת בבית המשפט לעינייני מישפחה להצהיר כי התובעים אינם זכאים למקרקעין אלא יורשי המנוח צאלח לדאוי ז"ל. לטענת הנתבעת, יש להורות על דחיית התביעה מאחר והתובעים הגישו תביעה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליך המשפטי, הרחבת חזית, ניסיון להטעות את בית המשפט ועוד.

...

בנסיבות שבפני, עת בכתב התביעה טענו התובעים כי לא שולמו על ידי הנתבעת דמי השכירות השנתיים החל מיום 1.5.2015, לא בסכום המקורי ולא בכל סכום אחר, ומנגד הנתבעת הציגה גרסה נתמכת בראיות המעידה כי לאחר המועד הנטען ועד להגשת התביעה שולמו לידי התובעים סכומים ניכרים העולים על 100,000 ₪ כדמי שכירות, וכאשר התובעים אישרו בדיעבד כי תשלומים אלו אכן שולמו כדמי שכירות, וזאת בניגוד לגרסתם בכתב התביעה כי לא שולם דבר, סבורני כי על התובעים מוטל הנטל להוכיח כי התשלומים שבוצעו היו על חשבון חוב עבר.

מעבר לכך, כאשר נשאל איאד בחקירתו עד לאיזה מועד מכסים התשלומים ששולמו כדמי שכירות השיב : "עד 2015 נראה לי מכסה", וכשנשאל האם יכול להיות שזה מכסה את שנת 2016 השיב : "אני לא זוכר" "אני לא יודע" (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 5-15).

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בהקשר זה יוער בזהירות המתבקשת והמתחייבת כי הדברים אינם עולים בקנה אחד עם עדות התובע בבית המשפט ואניח כי מדובר בטעות וכי לא הייתה כוונה להטעות את בית המשפט בטיעון זה. הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף ועתר לדחיית התביעה מחמת היתיישנות.

...

למען הסר ספק – טענות התובע להארכת מרוץ ההתיישנות עקב הודאה של בעל דין נדחות.

לא מצאתי להידרש לטענות בדבר העברת הנטל מכוח "הודאה והדחה" בשים לב לכך שהתביעה נדחית כבר על הסף מחמת התיישנותה.

אמנם, לא נחה דעתי גם מעדות הנתבע, אשר אישר באופן כזה או אחר קבלת כספים מהתובע, וטען כי החזיר את מלוא התשלומים באופן סתמי, ואולם פעם שמצאתי לקבל את טענתו בדבר התיישנות התביעה הרי שאין צורך להידרש לפרטי טענות ההגנה והיריעה הורחבה דייה עד כאן ביחס לנסיבות תיק זה. סוף דבר התביעה נדחית מחמת התיישנות.

דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה - ועודנה - תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצידורה וראיות.

כך נקבע לאחרונה, תוך אימוץ ההלכה שנפסקה בעיניין חיון: "קשה לחשוב על מעשה חמור יותר במסגרתו של הליך משפטי מאשר ניסיון מכוון ובוטה של בעל דין להטעות את בית-המשפט במטרה להכשיל את קביעת הזכויות והחובות כהווייתן [...]. מדובר בהתנהלות אשר חותרת תחת יסודותיו של הליך שפוטי הוגן וצודק, ומדיניותנו ביחס אליה צריכה לבטא אפס סובלנות" [ע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר (2023)].

בעיניין קדוש חידד בית-המשפט העליון את הדין החל: "הילכת חיון אינה נוגעת לעדים באופן כללי, כי אם אך ורק לעדותו של בעל דין. שנית, הילכת חיון מתייחסת למקרים בהם שקריו של בעל הדין יורדים לשורש העניין. ביחס לשקרים בוטים כאמור - ורק ביחס אליהם - נקבע כי בעל דין שמסרם בעדותו בפני בית משפט, תביעתו או הגנתו תדחה. ממילא ברור כי הילכת חיון כלל אינה מתייחסת למקרים בהם נתגלו סתירות או טעויות בעדותו של בעל הדין, ואף לא למקרים בהם נמצא כי בעל הדין משקר בנושאים אשר אינם נוגעים לליבת המחלוקת". התובע נתפש בכלליה של הילכת חיון והחריגים הללו לא חלים עליו.

...

להשלמת התמונה: אני מקבלת את עדות הבן כי בחלק הארי של יום התאונה הוא נמצא בתל-אביב לצרכי עבודתו שם בסניף מקדונלדס.

גרסותיו המשתנות של התובע לגבי שעת התאונה, לגבי רגע קרותה ביחס לתחילת הנסיעה ולגבי הגורם שעמו יצר קשר טלפוני בקרות התאונה – לצד פנייתו לשגריר ולמוקד הנתבעת לפנות ערב ביום 17.2.2021, זמן רב לאחר כל אחת מהשעות השונות שהתובע ייחס לתאונה בגרסותיו הסותרות, מוליכות למסקנה כי מתקיימת אחת משתי אפשרויות: או שהתובע נהג בתאונה אך מסר לנתבעת ביודעין, בכוונת מרמה, מידע כוזב על-אודותיה, או שהתובע כלל לא נהג ברכב בתאונה ולא נכח בו כשהרכב ניזוק ולכן לא הצליח למסור גרסה עקבית לנתבעת או לבית-המשפט לגבי התרחשותה.

התובע ישלם אפוא לנתבעת את הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ (כולל מע"מ), שניהם בערכי יום פסק-הדין (להלן הסכום הפסוק).

התובעים בתשובתם לבקשה לסילוק התובענה על הסף, טוענים כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך הטעיית בית המשפט.

במסגרת תשובתו לבקשת התיקון ביקש הנתבע 2 כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת התיקון מבלי להכריע בשלב זה בבקשה לסילוק על הסף או ככל שזו תדחה, תיקון כתב התביעה יוגבל להוספת מ.פ.ר. כנתבעת נוספת מבלי שיותר לתובעים להרחיב את חזית המחלוקת או להכניס תיקונים נוספים, שלא התבקשו; כי תעמוד לנתבע 2 הזכות להגיש כתבי בי-דין ראושנים מתוקנים וכי תיפסקנה לטובת הנתבע 2 הוצאות ממשיות בשל הצורך להדרש לתיקון כתב התביעה.

כך, למשל, ברע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קבוץ אושה [פורסם בנבו] (29.12.14) צוין כי: "...יש לזכור כי סעד הסילוק על הסף הוא קצוני וקשה, והוא שמור למקרים נדירים בלבד: 'בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו' (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 387 (מהדורה שביעית 1995)". על כן, סעד כאמור יינתן רק במקרים בהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות של ממש, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש (ראה: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [פורסם בנבו] (4.6.2007)).

...

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי כתב התביעה, כפי שהוא מנוסח כיום, אינו מגלה עילת תביעה מבוססת דיה ביחס לנתבע 2 ובפרט כשהדברים נבחנים על רקע הבקשה לצירופה של מ.פ.ר. כנתבעת נוספת בהליך.

לבסוף אציין כי לא ראיתי לקבל את טענת התובעים לפיה דין הבקשה לסילוק התובענה על הסף להימחק על הסף מחמת אי קיום החובה הקבועה בתקנה 45(ד) לתקנות בעניין פנייה מוקדמת ומסירת הודעה על כוונת הגשה בקשה בעניין, זאת לנוכח המפורט לעיל והמשמעות הנובעת מהותרת כתב התביעה בנוסחו המקורי.

סוף דבר כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 30 ימים ובכפוף לתשלום הוצאות הנתבע בשל הצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן, בסך של 5,000 שח, ללא תלות בתוצאות ההליך.