המבקש עוד טען כי נקבע בפסיקה כי הדרך היחידה לכפור בסמכות המקומית היא הגשת ההיתנגדות ללישכת ההוצאה לפועל שליד בית המשפט בעל הסמכות, אך בעניינינו, המשיבה הגישה את היתנגדותה בלישכה בה ניפתח ההליך ובכך יש לראות במשיבה כמי שמחלה על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכימה לה.
מכל האמור, המבקשת עותרת להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב-יפו בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמא לרבות שכ"ט עו"ד.
מנגד, המשיבה הגישה תגובתה לבקשה וטענה כי במסגרת ההיתנגדות שהוגשה היא ביקשה להעביר את הדיון בה לבית משפט השלום בעכו וזאת בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות נוכח מקום מגוריה של המשיבה.
זאת, אף אם אותו בית משפט אחר גם הוא בעל סמכות מקומית לידון בתביעה שטרית זו.
ודוק: כפי שקבע בית משפט קמא, מקום בו מוגשת לבית המשפט הנעבר בקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט אחר, בשל חוסר סמכות מקומית, ובית המשפט הנעבר מוצא כי הוא אכן איננו מוסמך מקומית לידון בתביעה, עליו להעתר לבקשה והוא איננו כפוף לכלל של "לא יעבירנו עוד", הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, שכן העברת הדיון אליו לא נעשתה על ידי בית משפט, אלא על ידי רשם ההוצאה לפועל.
לפיכך, הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית - נדחית.
...
סבורני כי אין לקבל את טענתו של המבקש מאחר שהמעשה או המחדל בשלו תבע הינו אי פירעון חובותיה של המשיבה במסגרת הסכם ההלוואה, מעשה או מחדל אשר מקורו באי תשלום החוב ע"י המשיבה באמצעות סניף הבנק מספר 601 המתנהל באופן וירטואלי.
יוער כי אף אף היתה מתקבלת הטענה כי מקום יצירת ההתחייבות היה לכאורה במחוז תל אביב, הרי שחלופה זו בוטלה בתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 אשר הדגישו את חשיבות הכלל בעניין הסמכות המקומית ולפיו "ילך התובע אחר הנתבע".
לסיכום:
לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה להעברת התובענה לבית משפט השלום שבמחוז תל אביב-יפו.
לפיכך, הבקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית - נדחית.
