בהמשך הדברים הצדדים ביקשו לדחות את המועד שנועד לשמיעת הוכחות, וביום 10/1/22 המציאו לתיק בית הדין הסכם פשרה, ובקשו ליתן לו תוקף של פסק דין.
לאחר מספר ארכות והמתנה ארוכה, ביום 22/9/22 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה אשר הביע הסתייגות מחלק מרכיבי ההסכם וניתנה לצדדים האפשרות להשיב להערות היועמ"ש.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים להלן הכרעתי:
עקרי הסכם הפשרה
בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, מבלי להודות באיזו מטענות המבקש, המשיבה תפצה את חברי הקבוצה שעליה נמנים כל המורים מן החוץ שהועסקו בשבע השנים שקדמו לפתיחת ההליך בגין שני רכיבי התביעה הראשונים
אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה (גמל+פ"פ) בגין רכיב דמי חופשה / פדיון חופשה – הוסכם כי הנתבעת תשלם לחברי הקבוצה פיצוי כספי אשר יחושב וישווה לחישוב ההפרשה שלטענת התובע היה על הנתבעת לבצע במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התובענה כמפורט בטבלה שבהסכם.
הסעד
היועץ המשפטי מעיר כי הסעד לחברי הקבוצה איננו מהוה פיצוי הולם שכן ביצוע תשלום לעובד חלף הפקדה לקרן פנסיה פוגע בחסכון הפנסיוני של העובד והוא אף כרוך בתשלום מס מה גם שאין בו כדי לגלם את אבדן התשואה בקרן.
כבר נתקלנו במקרים בהם צדדים להסכם עבודה הסכימו ביניהם בתום לב על הסדרים שבדיעבד התברר להם כי אינם עולים בקנה אחד עם הוראות הדין ו/או עם הסכמים קבוציים שחלים עליהם (צדדים עשויים להסכים על עבודה בשעון "גמיש" באופן שאיננו מתיישב עם הוראות חוק עבודה ומנוחה, הצדדים עשוייים להסכים על מתן תשלומים ותוספות שכר שלא יהוו "שכר" לצורך הפרשות לפנסיה באופן שלא מתיישב עם הכללים שנקבעו בצו הרחבה ועוד).
הדברים מקבלים משנה תוקף ככל שהזכות הכספית נשוא העניין היא בעלת משקל ניכר, ובעבר הבעתי את דעתי כי אפשר שפתרונות הכרוכים באכיפה חלקית של זכויות קוגנטיות, שיש בהם ויתור מלא או חלקי על זכות קוגנטית מצדיקים שימוש במודל opt in (סעיף 12 לחוק תובענות ייצוגיות) דהיינו כי בכל הנוגע לוויתור על זכויות קוגנטיות, ראוי כי הסכם הפשרה יחול רק על מי שהסכים לפשרה במפורש, ורק עליו יחולו מעשה בית דין והשתק פלוגתא.
...
לאחר שעיינתי בהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים וכן בהתייחסות היועץ המשפטי לממשלה הגעתי לכלל דעה כי דין ההסכם להתאשר בכפוף למספר תיקונים ואלה טעמי:
עיקר העובדות הצריכות לעניין
המבקש הועסק על ידי המשיבה במשרת "מורה מן החוץ" בין השנים 2002-2018.
לאחר מספר ארכות והמתנה ארוכה, ביום 22/9/22 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה אשר הביע הסתייגות מחלק מרכיבי ההסכם וניתנה לצדדים האפשרות להשיב להערות היועמ"ש.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים להלן הכרעתי:
עיקרי הסכם הפשרה
בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, מבלי להודות באיזו מטענות המבקש, המשיבה תפצה את חברי הקבוצה שעליה נמנים כל המורים מן החוץ שהועסקו בשבע השנים שקדמו לפתיחת ההליך בגין שני רכיבי התביעה הראשונים
אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה (גמל+פ"פ) בגין רכיב דמי חופשה / פדיון חופשה – הוסכם כי הנתבעת תשלם לחברי הקבוצה פיצוי כספי אשר יחושב וישווה לחישוב ההפרשה שלטענת התובע היה על הנתבעת לבצע במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התובענה כמפורט בטבלה שבהסכם.
הכרעה
לאחר שעיינתי בעמדת היועמ"ש ובטענות הצדדים אני סבורה כי יש מקום לאשר את ההסכם בכפוף למספר תיקונים.
בשים לב לעילת התביעה של כל אחד מחברי הקבוצה בתיק זה שהיקפה הכספי מוגבל, ולגודלה של הקבוצה, אני סבורה כי ההגנה על זכויותיהם של חברי הקבוצה אף מתיישבת עם ההסכמה כי הפיצוי לעובד שלא אותר יועבר לקרן לרווחת העובדים ואולם אני סבורה כי יש למקום להאריך את התקופה בה יתאפשר לעובד לפנות ולקבל את הפיצוי בהתאם להסכם ולהעביר את התשלומים לקרן רק בתום תקופה משמעותית.
בהקשר זה אציין כי בעת שנקבע מנגנון מסוג Opt Out יש להקפיד על ידוע של חברי הקבוצה ולפיכך אני סבורה כי יש מקום להוסיף על משלוח דואר רשום גם הודעת SMS למספרי הטלפון של חברי הקבוצה וכן ליצור תמריץ לב"כ המבקש לאתר את חברי הקבוצה ולפיכך יש לזכות את ב"כ הקבוצה בשכר טרחה בגין הפיצוי הרטרואקטיבי אך ביחס לעובדים שקיבלו את הפיצוי בפועל, ואשר לא הודיעו על רצונם לצאת מהקבוצה.
