דחיית הלוואה של משרד הבינוי והשיכון

יום לאחר משלוח מכתב ההחרגה חתמה החברה על שני כתבי התחייבות להחזרת הלוואה אשר אינם מציינים את מטרתה, האחד על סך 4,600,000 ש"ח והשני על סך 550,000 ש"ח וביום 17.3.2008 נתן הבנק הוראה לבצוע שתי ההלוואות וחתם לטובת משרד הבינוי והשיכון על שתי ערבויות בנקאיות אוטונומיות להבטחת תשלומים.

הבקשה להוספת ראיה בעירעור נדחית, איפוא, והערעור יוכרע על בסיס הראיות שעמדו בפני בית המשפט קמא (ראו והשוו: ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 244-243 (1984); ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 142-141 (1992); ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752, 768-767 (2002); ע"א 3690/07 ירדני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה ל"ז לפסק דינו של השופט רובינשטיין (31.8.2009); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 851-848 (מהדורה שביעית, 1995)).

...

המשיבים טענו לעומת זאת כי לא נכרת הסכם ליווי פיננסי בין החברה ובין הבנק וכי כל שהוסכם עליו היה העמדת מימון לחכירת המגרש ואילו באשר לליווי הבנקאי של הבנייה הציב הבנק מספר תנאים אשר בחלקם לא עמדה החברה ועל כן, לא נכרת עמה בסופו של דבר הסכם ליווי פיננסי.

התנהגות הבנק לאחר הפגישה הראשונה לרבות: העמדת מימון לרכישת הזכויות בקרקע וההוצאות הנלוות וכן הבקשה לתיקון מכתב ההחרגה "מפני שפרוייקט עשוי להתארך מס' שנים", אין בה בעיני כדי לשנות ממסקנה זו. היא מלמדת כי הבנק אכן התכוון ורצה להתקדם עם החברה במגעים לקראת כריתת הסכם ליווי פיננסי, אך היא אינה עולה כדי התקשרות בהסכם ליווי פיננסי בעל-פה ובפועל, כטענת המערערת.

בחודש אפריל 2008 בחוזה עם משרד הבינוי והשיכון, הצהירה אמנם המערערת כי הבנק מעניק לה ליווי פיננסי וכי נפתח חשבון מיוחד לשם כך ואולם, עובדה זו יכולה ללמד לכל היותר כי היא סברה אולי שזהו מצב הדברים באותה עת, אך בהינתן כל האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי לא היה זה אומד דעתם המשותף של הצדדים.

מסקנה זו מתיישבת עם תוכנו של המזכר הכולל תנאים מסוימים, אם כי בלתי מספקים, לגבי כל אחד מן השלבים והוא תומך אפוא בגרסת הבנק לפיה באותה פגישה נדונו באופן כללי ובלתי ממצה תנאים שידרשו לצורך שני השלבים (ראו לעניין זה גם תצהיר המשיב 3, מוצג מש/11 מטעם המשיבים), אך מכך אין להסיק כי הושג הסכם מחייב לליווי פיננסי כבר באותו שלב.

התביעה נדחתה בפסק דין מנומק וכך גם תביעה נוספת שהתובע הגיש בעילה שטרית על בסיס הצ'קים שנמסרו לו. נושא הסכמי ההלוואות לא עלה לדיון בהליכים הקודמים.

בתשובה לתגובה הנתבע הוסיף וטען כך: בכל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים התובע טען לגבי ההלוואות העומדות בבסיס ההסכמים ואף הציג ראיות בעיניין זה. בתגובתו לבקשה התובע נימנע מהתייחסות לטענה זו. התובע ידע על קיומן של ההלוואות למעלה מ- 7 שנים לפני הגשתה של תביעה זו. התובע אף החזיק בהסכמי ההלוואות המקוריים במשך כל השנים, ועל כן אין ממש בטענה שהוא לא ידע קודם לכן על עילת התביעה נשוא ההליך הנוכחי.

סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורה כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". לפי הפסיקה, יום לידתה של עילת התובענה הוא היום שבו "מתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש" (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 175; ע"א 9413/03 אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה ירושלים (פורסם במאגרים - 22/6/08); רע"א 901/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם במאגרים - 19/9/10)).

...

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה נגדו על הסף הן מחמת התיישנות לפי תקנה 101(א)(3) והן מחמת מעשה בית דין לפי תקנה 101(א)(1).

זאת ותו לא. המסקנה היא שתביעת התובע בעילה החוזית לפי הסכמי ההלוואה מהשנים 2010-2009 התיישנה.

אשר על כן, תביעת התובע נדחית על הסף הן מחמת התיישנות והן מחמת קיומו של מעשה בית דין.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 6,000 ₪.

המבקשים נתבעו כערבים מוגנים להלוואה שקבלו ביום 2/1/04, נדאף מועתסם ודינה (להלן: "החייבים"), לצורכי בניית בית מגורים על מקרקעין בעין אל אסד (הסכם ההלוואה של החייבים, נספח א' לכתב התביעה).

לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסכוייו לדחיית התביעה כנגדו הנם קטנים, יקבל רשות להיתגונן (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009, פורסם בנבו).

טענה נוספת, שהמבקשים טוענים שיש לברר לטובתם, הנה כי המשיב הגיע להסדר חוב עם החייבת, במסגרת הליכי פשיטת הרגל, שכן חלק מן ההלוואה הנה הלוואת משרד הבינוי והשיכון, ועניין זה מזכה גם אותם.

...

אני קובעת כי לא נסתרה טענת המבקשים כי המשיב לא עמד בחובותיו, ולא נתן להם התראה על אי קיום החיוב במועד וכדין, ונותנת להם רשות להתגונן בטענה.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,770 ₪, ללא תלות בתוצאות פסק הדין.

זהות העילות לצורך בחינת הסילוק על הסף נבחנת על פי מהותן, ולא על פי צורתן, וכי כל עוד השאלה המהותית הנדונה בשתי התביעות היא זהה – מיתקיים מבחן זהות העילה (ר' למשל: ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום בע"מ, פ"ד לט (4) 141 בעמ' 146, ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5) 166 בעמ' 181).

לכן, מעת שבהליך הקודם נקבע שלא הוכח קיומה של הלוואה פלונית, התובע אינו רשאי לשוב ולתבוע בגין אותה הלוואה פלונית.

מאחר שמדובר בהשתק עילה, הרי אין משמעות לכך שדחיית התביעה בהליך הקודם הייתה בנימוק שלא הוכח מתן ההלוואה (קרי: העדר ממצא פוזיטיבי כפי שטען הנתבע).

...

אם כן, על יסוד המועדים הנקובים בכתב התביעה שבענייננו, וגם על יסוד פסק הדין בהליך הקודם, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות או מעשה בית דין.

סיכום דין התביעה להידחות על הסף, הן מחמת התיישנות והן מחמת מעשה בית דין (השתק פלוגתה והשתק עילה בעניינו של הנתבע והשתק עילה בעניינה של הנתבעת).

לפיכך, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על דחיית התביעה על הסף.

הלווה לא עמד בתשלומי החזר ההלוואה, ובשנת 1995 פנה לראשונה לועדה המיוחדת של משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון והבנק (להלן: "הוועדה הבין-משרדית") בבקשה לפרוס את החוב.

בית המשפט קמא בחן את גרסת הבנק לגבי החוב הנטען, על יסוד התצהיר המפורט של נציג הבנק, המסמכים שצורפו אליו וחקירתו הנגדית, ומנגד – את טענות הלווה המבוססות על תצהירו, על חוות הדעת השנייה ועל החקירות בבית המשפט של הלווה והמומחה – והגיע למסקנות הפוזיטיביות לגבי הוכחת גובה החוב מצד הבנק ודחיית טענות הלווה בהקשר זה. יש לראות כי עיקר הקביעה קמא מתייחסת לקשיים שמצא בית המשפט קמא בחוות הדעת השנייה של המומחה, וקיים פירוט של הקשיים שקיימים לגבי חוות דעת זו, אשר בעטים לא ניתן להעניק לה משקל שיש בו כדי לסתור את הנתונים מטעם הבנק.

...

באשר לחוסר הנטען במסמכים – אף כאן, עמדת בית המשפט קמא כפי שפורטה בפסק הדין קמא מקובלת עלי, ולא מצאתי כי העדר המסמכים הנטען הוכח, או שהיה במסמך זה או אחר כדי לסייע בידי הלווה, מה גם שהוא יכול היה לנסות ולאתר בעצמו מסמכים מחשבון הבנק שלו ושל הבת שלו, כפי שנקבע.

מעבר לכך, קביעת בית המשפט קמא לפיה החלטת רשם ההוצל"פ הינה החלטה חלוטה – מקובלת עלי.

סיכום – לאור האמור מעלה, הערעור נדחה.