דחיית היתר בנייה: תוכנית חדשה

עדותו של אורון לא נסתרה, והיא נתמכת בפרוטוקול החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה מיום 26.8.18 שם נכתב: " הוועדה מחליטה לאשר את הבקשה לתוספת מיגון ומבואה על רגלי מיגון (במקום תוספת ממ"ד על חנייה כפי שתוכננה ונדחתה במקור) זאת בהתבסס על החלטת ועדת הערר המחוזית מיום 23.11.16 הגשת תוכנית מתוקנת מיום 11.6.18 התואמת החלטה זו וכן בהנתן אישור הג"א לתוכנית זו מיום 27.6.18" .

מעיון בתדפיס פרטי בקשת התובעת לתוספת בנייה (בקשה 51397814) עולה כי בקשה להיתר בניה הוגשה בתאריך 27.2.17, ומהערה שנרשמה בתיק בתאריך 13.6.17 עולה כי יוסי אלחדס פנה אל הועדה במכתב שהיתקבל בועדה בתאריך 22.5.17 בו הודיע על כך שהתקשר עם עורכת תוכניות חדשה, והתבקש למסור את פרטיה.

...

אני מקבלת את עדותו של יוסף לפיה סבר כי הנתבעת כלל לא הגישה תוכנית לוועדה, משום שלא ענתה לכל פניותיו, ובדיקתו עם עובד הוועדה העלתה שלא הוגשה תוכנית.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה כדלקמן: הנתבעת 2 תשלם לתובעים 1 ו- 2 סך של 14,160 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.12.14 ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 3,300 ₪ והוצאות האגרה ששילמו.

בנוסף, תשלם הנתבעת 2 לתובעת 3 סך של 10,704 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.4.17 ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ והוצאות האגרה ששילמה.

מכאן טענת המשיבים כי בהיות הרכיבים כרוכים זה בזה, הרי שהשמטת רכיב מסוים מתוך התכנית יחייב בניית תכנית חדשה שתכנונה יארך זמן רב, באופן שיפגע בצרכים מבצעיים דחופים וחיוניים.

הינה כי כן, הקבינט המדיני-ביטחוני סבר כי למרות הקושי המשפטי, ניתן לאשר את תכנית ההצטיידות, על המתוה המימוני הכלול בה; והיועץ המשפטי לממשלה השתכנע כי לנוכח צרכיו הדחופים של צה"ל, כל דחיה באישור התכנית, לרבות בהיבטיה התקציביים, צפויה להוביל לפגיעה קשה בבטחון המדינה.

...

בהינתן דברים אלו, בהינתן מכלול הנסיבות והטעמים שפורטו לעיל, בהינתן ה"כרטיס הצהוב" שהוצא למערכת הביטחון לגבי מתווה מימוני מעין זה בעתיד, ובראי ההלכה לגבי מידת ההתערבות המצומצמת בהחלטות הקבינט המדיני-בטחוני המצויות בלב הפררוגטיבה של הרשות המבצעת – אנו סבורים כי ניתן להסתפק ב"מעין התראת הבטלות" שהמדינה קיבלה על עצמה מיוזמתה, ורשמנו לפנינו את התחייבות המשיבים כי פרקטיקה מעין זו לא תישנה (על הריסון שנוהג בית משפט זה בבואו להידרש לעתירות נגד החלטות הקבינט המדיני-בטחוני, ראו והשוו בג"ץ 4466/19 עליאן נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 10 והאסמכתאות שם (14.12.2017); נזכיר כי פסק הדין האמור התהפך בהמשך בדנג"ץ 10190/17 מיום 9.9.2019, אך אין הדבר משליך על ענייננו).

אין לומר אפוא כי החלטת הקבינט לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בפגם מינהלי אחר המחייב את התערבותו של בית משפט זה, ואף לא מצאנו ממש בטענות העותרת נגד אופן הצגת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

אי לכך, העתירה נדחית.

טיעוני הצדדים העותר טוען כי "מדובר בעסק של תחנת דלק ושמנים ומינימרקט העובדת במקום מעל 10 שנים ועל כן אין מדובר בבנייה חדשה ואף לא קיימת כל עבירה לבצוע בניה במקום". לטענתו התכנית הראשונה שהוגשה על ידו נדחתה "מטעמים טכניים גרידא, אשר דרשו את תקוני האדריכל מטעם העותר... התכנית שהוגשה כוללת שינויים רבים ובעיקר היא כוללת הוראות להריסת תחנת הדלק הקיימת בשטח שהיא חלק עיקרי מצו ההריסה עצמו". משכך לטענתו סכוייה להיתקבל טובים.

לטענתם התכנית נעדרת "כל היתכנות להסדרת המבנה הבלתי חוקי, מן הטעם כי הוא מצוי על גבי קרקע שהופקעה שאין ביכולתו של העותר להוכיח בה בעלות, ומן הטעם כי הוא מצוי במסגרת צוי איסור בניה צבאיים... בקשות מאוחרות שהגיש העותר, לאחר הקמת הבינוי הבלתי חוקי, ואף לאחר השלמת בנייתו תוך הפרת צוים מינהליים תוך עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים, וכן בקשות לקליטת תכניות, נדחו כדין". המשיבים מוסיפים וטוענים כי מאז הוצאת צו הפסקת עבודה בשנת 2013 "העותר עשה דין לעצמו כאשר בנה את המבנה בנגוד לחוק וללא היתר בנייה תקף. די בכך כדי לקבוע כי בית המשפט הנכבד לא ייתן סעד לעותר המפר את החוק". עוד נטען כי "הגשת תכנית מפורטת לצורך הסדרת הבינוי אינה מעכבת על פי דין את האכיפה", למעט בנסיבות המצדיקות זאת.

...

הכרעה ודיון דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.

מהמקובץ עולה כי סיכויי העתירה להתקבל נמוכים במיוחד – די בכך כדי לדחות את הבקשה.

אשר על כן הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

ע"פ הנטען בעתירה, ביום 9.9.2013 אושרה להפקדה תוכנית חדשה שיזם העותר - הר/מק/2099א (להלן: ״תכנית 2099א" ו/או "התוכנית החדשה״). לאחר דיון בהתנגדויות החליטה הועדה המקומית ביום 18.11.2014 לתת תוקף לתוכנית, בכפוף לכך שפתרון החניה יהיה בשטח המיגרש בלבד. ערר שהוגש בדצמבר 2014 נגד הקביעה כי החניה תהיה בתוך המיגרש נדחה בהחלטת ועדת ערר מיום 27.2.2017. ביום 16.7.2018 פורסמה תכנית 2099א למתן תוקף, ותוקפה גם הוא הוגבל ל-5 שנים.

הועדה קבעה לזכויות אלו (62 מ"ר) מקדם נמוך יותר (43 מ"ר עקרי במקדם 50% ו-19 מ"ר שירות במקדם 25%) "אשר מבטא את העובדה שלא ניתן לנצלם בקומת הקרקע אך סביר כי בהקלה כלשהיא ניתן יהיה לנצלם". (2) אשר לחלוקה בין שטח עקרי לשטח שירות במסגרת 320 מ"ר השטח שניתן לבנות בקומת הקרקע, קבעה הועדה כי התוכנית החדשה דומה בהיקפה לתוכנית הראשונה שפקעה, במסגרתה הוגשה בקשה להיתר ע"פ שטח עקרי של 239 מ"ר ו-81 מ"ר שטחי שירות, ושטח זה ניתן ליישום גם בתוכנית החדשה.

...

אין בידי לקבל את טענות העותר.

טענות סף המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי צירוף הרשויות הנוגעות בדבר: עיריית הרצליה וועדת תכנון ובנייה הרצליה, וכן מחמת אי צירוף מגישת התכנית לעתירה, חברת ש. בן טובים נכסים בע״מ. לא מצאתי שיש בטענה זו כדי להביא לסילוק על הסף.

סוף דבר העתירה נדחית.

נטען, כי עסקינן בבעלי דין אשר במשך כ- 5 שנים עשו כל שלאל ידם בכדי לחמוק מבצוע פסק הדין באמצעות מחדל מכוון של חוסר יוזמה לקידום הליכי הרשוי בועדת התיכנון והבניה, כאשר מחד הם מסכימים לדחיית בקשתם להיתר, בטענה שכביכול הם מתכוונים להגיש בקשה חדשה, ומאידך לא מגישים שום בקשה חדשה במשך כ- 3 שנים.

בהמשך, ב"כ המשיבים הגיש לתיק העתק התכנית שהוכנה לצורכי בניית קיר ושהוגשה לועדה, היתנגדות השכן מר חאזם אסמאעיל וכן מיסמך מהועדה שמאשר קיום דיון ביום 30.1.2019, לפיו הבקשה נדחתה.

...

בא כוח המבקש התייחס לעניין זה בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.2019 בציינו: "לשאלת ביהמ"ש מה באשר לחלופות האחרות, אני משיב שאם ביהמ"ש ייקבע שהם לא ביצעו ולכן החלופה היא שהם יפקידו 300,000 ₪ ואנחנו נבצע אנו נעשה זאת, כל עוד אין קביעה כזו של בימ"ש אנו נפנה בהליך המתאים ואז יאמרו לנו שלא ניתן לבצע. אנחנו פועלים אומנם בצעדי צב, אבל פועלים כך הם יטענו. החלופה לא קיימת בעצם. הדרך היחידה לקיים את פסקי הדין היא על ידי אכיפה על ידי פקודת הביזיון ...". אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, לשון סעיף 118 לפסק הדין של בית משפט השלום לא מחייבת מתן קביעת שיפוטית כאמור.

לאור כל האמור מצאתי, כי ההליך בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט אינו ההליך המתאים לצורך קידום יישום פסק הדין נשוא הבקשה וכי אין מקום להפעיל את הסנקציות בהתאם לפקודת בזיון בית משפט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.