דחיית הטענה בדבר זיוף חתימת ערב על ידי בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 13609-10-23 טיולי הנחל בע"מ ואח' נ' כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ תיק חצוני: 507230-07-22 מספר בקשה:4 לפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקשים/המערערים 1. עזאת כעביה 2. טיולי הנחל בע"מ המשיבה כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ החלטה

בנוסף, טענת המערערים לגבי זיוף החתימה על השיטריות לא הופרכה אף היא.

עוד טוענת המשיבה, כי גם העובדה שהמבקשים מיוצגים על ידי עו"ד פרטי סותרת את הטענה בדבר העדר יכולת כלכלית.

מוסיפה המשיבה, כי ההחלטה המתנה הפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להיתגונן, מבוססת על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות, כאשר על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש אשר נדחתה על ידי בית המשפט קמא, אך עם זאת אשר להם לפרוס את הפקדת הערבון לחמישה תשלומים, וכידוע אין בבקשה לעיון מחדש בכדי לדחות את המועדים להגשת ערעור על החלטה.

כידוע, לבית המשפט סמכות להתנות את מתן הרשות להיתגונן בתנאים, לרבות מתן ערובה כספית, וכאשר הגנתו של מבקש קלושה על פניה או לוקה בחוסר בהירות, הרשות להיתגונן תותנה בדר"כ בהפקדת ערבויות (רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1/2/17), ורע"א 2075/05 יוסף נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (5/6/05).

...

על הנימוקים לכך, עמד בית המשפט העליון בבש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.07): "זכות הגישה לערכאות הניתנת לבעל דין אינה זכות מוחלטת. כנגדה ניצב שיקול חשוב שנועד להגן על בעל-הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו. זכותו של בעל הדין שכנגד היא תמונת ראי של זכות הגישה לערכאות בפן ההפוך שלה – היא נועדה להגן עליו מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ולהבטיח את זכותו להוצאות לא רק להלכה, אלא גם במישור יכולת המימוש המעשי. הפקדת הערבון הכספי נועדה, אפוא, להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל...פטור מערבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סיכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים. " בנוסף, הלכה היא שלא די בכך שהפקדת הערובה תכביד על המבקש מבחינה כלכלית, אלא עליו לפרוס תשתית ראייתית כי אין באפשרותו לגייס את סכום העירבון (בש"א 3849/11 אורי פלג נ' SOFASA Llc (22.5.11)) מעיון בהודעת הערעור ובהחלטה בהתנגדות לביצוע שטר, עליה נסמך למעשה פסק הדין, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות, כי ההחלטה מנומקת היטב ומבוססת על טיעוני המבקש עצמו (הכוללים גם טענות סותרות).

לאור כל האמור, משלא הוכחו התנאים הנדרשים למתן פטור מהפקדת הערובה, אני דוחה את הבקשה.

בבקשתו למתן הוראות טען החייב לראשונה כי הוא סבור שהונה על ידי אחותו ובעלה, וכי חתימתו על כתב הערבות המדובר – זוייפה.

הנושה טוענת כי סכויי העירעור אפסיים, ומבחינת מאזן הנוחות, הגם שזה אינו שיקול רלוואנטי לשיטתה, הכף נוטה לכיוון הנושה בשים לב לפגיעה בזכויותיה ולבזבוז משאבי הציבור שיהיו כרוכים בהתעתרות לבקשות החייב, ובשים לב לכך שכל מטרתן הנה לדחות עוד את מועד פירעון החוב על ידי החייב.

לעניין זה, אפנה לדברים שהובאו על ידי בית המשפט המחוזי בעיניין סברן, ואשר יפים הם גם לענייננו: "לגופו של עניין, ראשית אזכיר מושכלות יסוד – בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשקול דעתו של הנאמן. על בית המשפט להשתכנע כי הנאמן בחן את המסמכים שהיו מצויים בפניו, קיבל את גרסאות הצדדים, בחן את העניין מבחינה עובדתית ומשפטית והגיע להחלטה מושכלת. סבורה אני כי כך נעשה בעניינינו." אף במקרה דנן, שוכנעתי כי הנאמן בחן את תביעת החוב וקיבל את עמדת החייב.

בחקירתו לא העלה החייב טענות בדבר זיוף ביחס לחוב של הנושה, ובציטוט אליו מפנה החייב מתוך חקירתו מתייחס החייב לחוב אחר ולא לחוב של הנושה.

...

החייב לא הביא בבקשתו לאורכה להגשת ערעור כל נימוק אשר מצדיק להיעתר לה, ואני מסכים עם הנאמן כי מדובר בניסיון שלישי מצד החייב להעלות טענות ביחס להכרעה בתביעת החוב של הנושה, כאשר כבר ניתנו החלטות שבחנו טענות החייב ודחו אותן.

אין בידי לקבל את טענות החייב לפיהן לא הבין בזמן אמת את משמעות תכנית הפרעון וההסכמות שהושגו עובר לאישורה.

לעניין זה, אפנה לדברים שהובאו על ידי בית המשפט המחוזי בעניין סברן, ואשר יפים הם גם לענייננו: "לגופו של עניין, ראשית אזכיר מושכלות יסוד – בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הנאמן. על בית המשפט להשתכנע כי הנאמן בחן את המסמכים שהיו מצויים בפניו, קיבל את גרסאות הצדדים, בחן את העניין מבחינה עובדתית ומשפטית והגיע להחלטה מושכלת. סבורה אני כי כך נעשה בענייננו." אף במקרה דנן, שוכנעתי כי הנאמן בחן את תביעת החוב וקיבל את עמדת החייב.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 30432-07-13 יאסין ואח' נ' יאסין(המנוח) ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת (בדימוס) ברכה בר-זיו התובעים: 1.עיזבון המנוח מוחמד סלים מוסטפא יאסין באמצעות יורשיו : התובעים 2-9: 2.עיזבון המנוח ג'יהאד מוחמד סלים יאסין באמצעות יורשיו , התובעים 3-7 3. כמאלה חליל יאסין 4. חליל ג'יהאד מוחמד יאסין 5. חאלד ג'יהאד מוחמד יאסין 6.סלים ג'יהאד מוחמד יאסין 7. מוחמד ג'יהאד סלים מוחמד יאסין 8. תופיק מוחמד סלים יאסין 9. עמאד מוחמד סלים יאסין ע"י ב"כ עוה"ד עמאד דקואר ואח' הנתבעים: 1.עיזבון המנוח מוחמד סעיד מוסטפא יאסין באמצעות יורשיו : התובעים 2-7: 2. סעיד מוחמד סעיד יאסין 3. ח'אלד מוחמד סעיד יאסין 4. 'פטאן מוחמד סעיד יאסין 5. עבדאלסלאם מוחמד סעידיאסין 6. וסים מוחמד סעיד יאסין 7. אנואר מוחדמ סעיד יאסין ע"י ב"כ עוה"ד י. ביין ו/או עוה"ד שירה בס רוזן ואח' <#1#> פסק דין

מעבר לכל האמור, לא אוכל שלא להזכיר בנושא הנאמנות הקונסטרוקטיבית לה טענו התובעים , את שנפסק בימים אלה על ידי כבוד השופטת רות רונן בת.א. 2591-11-17 משה לרמן נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (5.9.21), אשר דחתה טענה לקיומה של נאמנות קונסטרוקטיבית כדלקמן: " דין הטענה להדחות, מאחר "וקבלת הטענה משמעה למעשה כי בכל פעם שצד להסכם יעלה טענה אודות אי קיומו של תנאי בו, או טענה לפיה ההסכם בטל מטעם אחר (כגון בין היתר אי-חוקיות או ביטול מחמת הפרה), יעמוד לו פרק זמן בלתי מוגבל כדי להגיש תביעה בקשר לכך. זאת כל עוד הוא לא פנה אל הצד האחר להסכם ולא דרש ממנו השבה של הנכס שנימצא בידיו מכוח ההסכם. האמור יחול לכאורה (כך עולה מטענות התובעים) גם בנסיבות בהן אין מחלוקת כי אותו תובע פוטנציאלי היה מודע לכך שהתנאי לא היתקיים (או כי לשיטתו ההסכם בטל מטעם אחר).

לפיכך, אני קובעת כי החתימות על גבי הסכם המכר ת/1 הן חתימות המנוח סעיד, ודי בעובדה זו כדי לקבוע כי לא הוכיחו טענתם בדבר זיוף החתימות .

המשיב הוא שבקש בתביעה שהגיש "להוציא מחברתו" המערערת, על ידי כך שבית המשפט יצהיר כי הוא זכאי להרשם כבעלים של 130/445 חלקים מהחלקה תחתיו של אחמד, שזכות הבעלות היתה רשומה על שמו ערב הגשת התביעה.

...

בכתב ההגנה טענו הנתבעים טענות מקדמיות , לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר עילה, התיישנות, שיהוי אגב גרימת נזק ראייתי לנתבעים, וכן שימוש לרעה בהליכי משפט.

טענות הסף הנתבעים טענו, עוד בטרם הגישו את כתב ההגנה הראשון, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות ו/או שיהוי.

לפיכך, אני קובעת כי החתימות על גבי הסכם המכר ת/1 הן חתימות המנוח סעיד, ודי בעובדה זו כדי לקבוע כי לא הוכיחו טענתם בדבר זיוף החתימות .

וסבורני כי לאור האמור – התובעים לא עמדו בנטל הנדרש ולא הוכיחו תביעתם.

התוצאה- אני דוחה את התביעה.

המבקשת עוד טענה כי המשיב טוען כי חתימתו על השטר זויפה, וזאת למרות שהחתימה על השטר אושרה על ידי נציג המבקשת.

מנגד, טען המשיב בתגובה שהגיש כי יש לדחות את טענת המבקשת באשר לחוסר סמכותו המקומית של בית משפט זה בהתאם לתניה הנטענת בגוף השטר.

עוד טען המשיב כי כל עוד טענותיו בדבר זיוף חתימתו על השטר לא נדונו וכל עוד לא נקבע כי המשיב הוא החתום על השטר, אזי אין בהתניה הנטענת שעל גבי השטר מחייבת את המשיב ויש לקיים את הדיון במקום השיפוט בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, שהנו מקום יצירת ההיתחייבות הנטענת והמוכחשת.

דיון והכרעה: השאלה שבפנינו היא האם יש להעתר לבקשת המבקשת להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים, או שמא יש להעתר לטענת המשיב לפיה הסמכות המקומית לידון בתביעה נתונה לביהמ"ש זה. המבקשת מבססת את בקשתה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב על הכתוב על גבי שטר החוב נשוא התביעה שנחתם בין הצדדים, לפיו: "מקום השיפוט המוסכם במקרה של הגשת היתנגדות לבצוע שטר יהיה בבית המשפט בעיר בה הוגש השטר לבצוע." כידוע ההלכה היא כי בנגוד לסמכות העניינית, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה.

כללי הסמכות המקומית מוסדרים היום בתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), אשר קובעת מספר חלופות להקניית סמכות מקומית לבית המשפט בזו הלשון: " 7.(א) תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם היתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם. " מלשון התקנה ניתן להסיק כי במידה וקיימת תניית שיפוט עליה הסכימו הצדדים, תוגש התובענה לאותו בית משפט עליו הוסכם.

ברע"א (מרכז) 23364-04-16 רזינקס ישראל בע"מ נ' פריד סרחאן, (24.5.16), נקבע כי "בשלב קביעת הסמכות המקומית לידון בתובענה אין מקום לידון באופן נרחב ולגופו של עניין בטענת 'זיוף' כתב הערבות ותניית השיפוט". המשיב עוד טען כי יש לקיים את הדיון במקום השיפוט בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, שהנו מקום יצירת ההיתחייבות הנטענת והמוכחשת.

יפים לעניין זה הדברים שנפסקו על ידי כב' השופטת ט. מירום בתט (חד') 40568-01-22 אשר התבססה על החלטתו של כב' השופט ראמי נאסר, לפיהם: "תקנה 7(א) לתקנות 2018 צימצמה את החלופות לפיהן נקבעת הסמכות המקומית לידון בתובענה לשתיים בלבד: הראשונה - מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, והשנייה - מקום המעשה או המחדל בגינו תובעים.

...

דיון והכרעה: השאלה שבפנינו היא האם יש להיעתר לבקשת המבקשת להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים, או שמא יש להיעתר לטענת המשיב לפיה הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לביהמ"ש זה. המבקשת מבססת את בקשתה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב על הכתוב על גבי שטר החוב נשוא התביעה שנחתם בין הצדדים, לפיו: "מקום השיפוט המוסכם במקרה של הגשת התנגדות לביצוע שטר יהיה בבית המשפט בעיר בה הוגש השטר לביצוע." כידוע ההלכה היא כי בניגוד לסמכות העניינית, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה.

בנסיבות אלו הגם שאין בפנינו הסכם שיפוט ייחודי ולאור ההלכה ששררה עוד קודם לתיקון התקנות לפיה במקרה כגון דא נקבע כי מסורה לתובע הברירה באם להגיש תביעתו במקום המוסכם או באחד מבתי המשפט המוסמכים לפי התקנות, הרי שיש לקבל את הבקשה להעברת הדיון שהגיש התובע אשר השתמך על הסכם השיפוט.

לאור האמור לעיל אני מורה על העברת הדיון בתובענה לכב' נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים לצורך ניתובו לגורם השיפוטי המתאים.

בית משפט השלום בבאר שבע חדל"פ 2767-12-20 קדם נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז באר שבע והדרום ואח' תיק חצוני: 326522_5 בפני כבוד השופט ירון גולן מבקשת לירום סנדה חברת עורכי דין, ח.פ 515115509 ע"י ב"כ עוה"ד לירום סנדה משיבים 1. רפי קדם, ת"ז 024815342 ע"י ב"כ עוה"ד דור בן עזרי 2. עוה"ד אהוד ערב (נאמן) 3. ממונה על חידלות פרעון – מחוז באר שבע והדרום החלטה

הנאמן ציין כי אין ביכולתו של בית המשפט לקבוע כי מדובר בזיוף על סמך התבוננות בחתימות בלבד.

סעיף 4 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן – החוק), מגדיר "חוב עבר" כך: "חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: (1) החייב חב בו במועד מתן הצוו לפתיחת הליכים, לרבות באופן מותנה; ... (3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן הצוו לפתיחת הליכים, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצוו, ובילבד שההפרה נובעת מהליכי חידלות הפרעון ...". לפי סעיף 121 לחוק: "עם מתן צו לפתיחת הליכים – (1) נכסי קופת הנשייה יעמדו לפרעון חובות העבר של היחיד והוצאות הליכי חידלות הפרעון, בלבד; (2) לא ייפרעו חובות העבר של היחיד מנכסי קופת הנשייה אלא לפי הוראות חוק זה; (3) יוקפאו ההליכים נגד היחיד לפי הוראות פרק ה': הקפאת הליכים, לחלק ב', בשינויים המחויבים, ואם הוטלו הגבלות על היחיד במסגרת הליכי גבייה – ההגבלות בטלות; ...". בהקשר של "חובות עבר" (בהליכי חידלות פרעון) ו"חובות בני תביעה" (בהליכי פשיטת רגל) קבע בית המשפט העליון, בפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ, את הדברים הבאים: "..."חובות בני תביעה" מוגדרים בסעיף 71(א) לפקודה, כ"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל" (באופן דומה, סעיף 4 לחוק חידלות פרעון מגדיר את המונח "חוב" כ"חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע".

על מנת לבחון את שאלת הקשר בין הסכם שכר הטירחה לבין חתימת היחיד על שטר החוב (לכאורה), ניתן לשאול את השאלה הבאה: "אילמלא נחתם הסכם שכר הטירחה בין היחיד לבין המבקשת, האם היה נחתם שטר החוב?". לאחר ששקלתי בעיניין מצאתי כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה, שכן לולא היה היחיד מיוצג על ידי המבקשת ולולא היתקשר מולה בהסכם ייצוג ושכר טירחה, לא הייתה כל סיבה לחתימה על שטר החוב שבנידון.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לנקיטת הליך משפטי נגד היחיד בגין יתרת שכר הטירחה.

...

בשטר החוב צוין כך: "שטר חוב זה הינו להבטחת התחייבויותיי החל מיום קבלת צו פתיחת ההליכים ואני מוותר על כל טענה או דרישה באשר ליום עילת היווצרות החוב כאשר ידוע לי כי מדובר בחוב חדש שאני אצור בהליך, ואינו נכלל בהליך, ככל ולא אשלם לבאי כוחי משרד עוה"ד לירום סנדה". לאחר ששקלתי בעניין איני נדרש לברר את המחלוקת העובדתית שבין הצדדים שכן אני סבור שעילתו של שטר החוב נוצרה בהסכם שכר הטרחה, אשר נחתם לפני מתן הצו לפתיחת הליכים, וכל מטרתו היא למעשה הבטחת גביית החוב כלפי המבקשת מכוח ההסכם: נוסח שטר החוב: שטר החוב מבהיר את היחס בינו לבין הסכם שכר הטרחה, שכן מצוין בו כי החוב יהיה "בגין הייצוג בהליך של חדלות פירעון". שטר החוב אינו מתייחס לשאלה לאיזה 'הליך של חדלות פירעון' מדובר ואינו מפרט את השירותים המשפטיים שיינתנו מכוחו של שטר החוב.

מסקנה זו מחזקת את הטיעון כי לא ניתן לראות בשטר החוב כמייצר עילת חוב חדשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לנקיטת הליך משפטי נגד היחיד בגין יתרת שכר הטרחה.