ראשית, מפני שהנוסחה לחישוב המענקים אינה משקפת את ההוצאות הקבועות של העסק, אלא את היחס בין תשומותיו לבין הכנסותיו; שנית, מפני שמטרת החוק היא הושטת סיוע מהיר ויעיל לעסקים, ובחינה פרטנית של ההוצאות הקבועות של כל עסק אינה עולה בקנה אחד עם מטרה זו. שלישית, מפני שהחוק אינו מגדיר מה הן "הוצאות קבועות".
עוד קבעה הועדה כי החוק מעניק למשיבה סמכות להתערב במקדם ההישתתפות בהוצאות קבועות, להגדילו או להקטינו, ומכאן ניתן להסיק כי ההוצאות הקבועות נועדו לשמש כמעין אבן בוחן.
שם נקבע (סעיפים 24 ו-25) כך:
"במכלול הנסיבות, ובהיתחשב בשקול של העומס המוטל על ועדת הערר כמו גם בשקול של הקופה הציבורית, אני סבורה כי חריגה מהמועד הקבוע בסעיף 20(א)(1) לחוק הסיוע הכלכלי אינה מחייבת את קבלת ההשגה באופן אוטומאטי כאשר אין מדובר בעיכוב משמעותי (ראו לעניין זה: ברק-ארז, בעמ' 415-414). לצד זאת, יש בהחלט מקום לייחס משקל נכבד לעיכוב במתן ההחלטה בהשגה, בפרט כאשר מדובר בעיכוב משמעותי. בהקש מסעיף 6(א) לחוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, ניתן לומר כי אי-עמידה במועד הקבוע לא תביא אמנם לקבלת ההשגה באופן אוטומאטי, ואולם במקרה זה על רשות המיסים יוטל נטל הראיה להוכיח כי ההחלטה על דחיית ההשגה הייתה נכונה, מבלי שחזקת התקינות המינהלית תעמוד לימינה.
מהלכה למעשה – הינה כי כן, דומה שיש צדק בחלק מטענותיה המשפטיות של רשות המסים, ובמובן זה הייתה הצדקה להגשתה של בקשת רשות העירעור.
לעומת זאת, וכאמור, בכל הנוגע למנכ"לית המערערת, ובהיתחשב במהות תפקידה, סבורני כי המסקנה לפיה גם שכרה הוא בגדר הוצאה משתנה, אינה מבוססת דיה ולפיכך יש מקום להתערב בה.
היתערבות נוספת הנדרשת בהחלטת הועדה נוגעת לכך כי הועדה מצאה לנכון לכפול את שכר העבודה, שאותו מצאה כעונה על הגדרת "הוצאה קבועה" (דהיינו שכר הסמנכ"לים והמזכירה), במקדם הירידה במחזורים, באופן זה שרק חלקו יוכר כהוצאה קבועה לצורך קביעת מיגבלת סכום המענק.
...
הוועדה מצאה כי למרות שקיים קושי בהסבר שניתן על ידי המשיבה לסיבה בגינה החליטה לבחון את ההוצאות הקבועות בעסקה של המערערת, הרי שנוכח הפער המשמעותי שקיים בין ההוצאות הקבועות ובין המענק המבוקש - ההוצאות הקבועות הן כ- 47% מסך המענק, והפער הכספי עומד על יותר מ- 1.3 מיליון ₪ - המסקנה היא כי החלטת המשיבה להתערב במקדם היא סבירה ואין מקום להתערב בה.
במסגרת הדיון בעררים נדרשו הצדדים והוועדה בהרחבה גם למשמעות שיש לייחס לעובדה כי ההחלטות בהשגות לשנת 2020 ניתנו באיחור (לאחר 275 ימים ולאחר 214 ימים).
לדעת הוועדה שני אלה נדרשו לצורך תפעול רשת המחשב, פיקוח על התקציב, איזון פעילות כספית וניהול מו"מ עם הספקים בתקופת אי וודאות, אך נראה כי באותה מידה נדרשת העסקתו של מי שעומד בראש המערערת ומתווה הן את פעילות הסמנכ"לים והן פעילות יתר העובדים שנותרו במערערת ולא הוצאו לחל"ת.
אבהיר כי ככלל, מקובלת עליי גישת הוועדה לפיה הוצאות שכר הן בדרך כלל הוצאות משתנות, שכן הן תלויות בקיומה של פעילות.
לעומת זאת, וכאמור, בכל הנוגע למנכ"לית המערערת, ובהתחשב במהות תפקידה, סבורני כי המסקנה לפיה גם שכרה הוא בגדר הוצאה משתנה, אינה מבוססת דיה ולפיכך יש מקום להתערב בה.
התערבות נוספת הנדרשת בהחלטת הוועדה נוגעת לכך כי הוועדה מצאה לנכון לכפול את שכר העבודה, שאותו מצאה כעונה על הגדרת "הוצאה קבועה" (דהיינו שכר הסמנכ"לים והמזכירה), במקדם הירידה במחזורים, באופן זה שרק חלקו יוכר כהוצאה קבועה לצורך קביעת מגבלת סכום המענק.
נראה לי כי מדובר בהתערבות יתר בנוסחת המענק ובגובה המענק שנקבע על ידי המחוקק; המחוקק אינו מניח כי העסק הפסיק פעילותו באופן מוחלט וסגר את שעריו, שאם כן, ממילא יתכן שאין הוא זכאי כלל למענק (ראו סעיף ב.5.
