נטען כי העותר בחר לעשות דין לעצמו, שב לאלתר והשתלט על המקרקעין הצמודים למבנה קטן שהוסכם כי יוותר בחזקתו אחרי הפינוי וביצע בניה בהיקפים נרחבים לרבות בניית בית מגוריו בשטח של כ-150 מ"ר, ובכלל זה העסק נשוא הדיון.
.אשר על כן ולאור הנסיבות המפורטות דלעיל במקובץ, אין לי אלא לדחות את טענותיך המפורטות בפנייתך ולחזור על עמדתנו לפיה אין מקום להנפיק לעסק הנידון היתר זמני ו/או רישיון עסק שעה שהוא נעדר אישור תיכנוני ונוכח הפרות דיני התיכנון והבניה המהותיות שבוצעו בעסק" (נספח ג' לכתב התשובה מטעם המשיבה).
לא מצאתי כל מקום לקבל את טענת העותר לפיה רק לאחר שנודע לו בחודש 11/22 כי הבקשה להיתר בניה לעסק הורדה מסדר היום, וכן לאור תגובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע צו סגירה שהוצא כנגד העסק במסגרת תיק רע"ס 51516-10-18 מיום 16/03/2023 לפיה קיימת היתנגדות צוות מהנדס העיר למתן אישור תיכנוני לעסק, החליט לפנות לבית המשפט.
לצורך הפעלת סמכותה נידרשת רשות הרשוי לקבל עמדתם של גורמים שונים, בהתאם לסוג העסק ולתנאים הקבועים בצו רשוי עסקים, וכן לוודא קיומם של תכליות הרשוי שקבלו ביטוין בסעיף 1(א) לחוק רשוי עסקים, כדלקמן:
"(א) שר הפנים, רשאי לקבוע בצוים עסקים טעוני רשוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן:
...
סבורני כי אין מקום במסגרת עתירה מנהלית הבוחנת תקינות החלטת רשות מנהלית, להידרש לטיעונים בעניין קביעת זהות הבעלים במקרקעין, בפרט כאשר על פי הרישום בפנקס הזכויות העותר אינו הבעלים הרשום של החלקה מושא העתירה.
סוף דבר:
סיכומו של דבר, ולאור כל המפורט, דין העתירה להידחות.
הנני מחייבת את העותר בהוצאות המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.
