דחיית בקשת רשות ערעור על ביטול עבודות שירות בשל הפרות חוזרות וביצוע עבירות נוספות

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בעת"א 44045-03-18 (השופט י' טוף) מיום 3.5.2018, בגדרה נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטת מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר מיום 6.2.2018, לפיה המבקש יפסיק לרצות את עונש עבודות השרות שהוטל עליו וירצה את יתרת עונשו – 44 ימים, כעולה מהבקשה – בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

רקע והליכים קודמים כעולה מהמסכת העובדתית שתוארה בהחלטתו של בית משפט קמא, ביום 7.1.2016 הרשיע בית המשפט לנוער בתל אביב יפו את המבקש, לאחר הודאתו בכתב האישום המתוקן, בעבירות של סחיטה באיומים; מעשים מגונים; הטרדה מינית; והחזקת חומר תועבה ובו דמותו של קטין.

בית המשפט הדגיש כי: "ההחלטה על הפסקה מינהלית של עבודות השרות שהושתו על העותר [המבקש – י' א'], ניתנה רק לאחר שניתנו לעותר הזדמנויות חוזרות ונישנות לתקן את היתנהגותו. התמונה העגומה אשר מצטיירת מתאור השתלשלות העניינים, מאז החל העותר לרצות את עונשו – תחילה בדרך של צו של"צ וצו מבחן ובהמשך בדרך של עבודות שירות – מלמדת כי העותר פירש שלא כראוי את גישתו המקילה של בית משפט השלום לנוער ומעסיקיו השונים כלפיו, ולא הפנים את חובותיו כמי שאמור לרצות את עונשו. העותר הוזהר, פעם אחר פעם, כי היתנהגותו עלולה להוביל להפסקה מינהלית של עבודות השרות, ולריצוי בפועל של יתרת עונש המאסר. למרבה הצער, כל היזדמנות שניתנה לעותר גררה הפרה נוספת מצדו, ולפיכך היתה הצדקה מלאה להפסיק את עבודות השרות, ובודאי שאין למצוא בהחלטה שניתנה בעניינינו כל חריגה ממיתחם הסבירות, באורח המצדיק את התערבותו של בית משפט זה". בית המשפט ציין עוד כי: "אמנם לעותר נסיבות אישיות ומשפחתיות מורכבות אשר יש להיתחשב בהן, ביניהן גילו הצעיר ומאמציו לתרום לפרנסת המשפחה, אולם היתחשבות כזו כבר ניתנה לעותר פעמים כה רבות, כפי שפורט לעיל בהרחבה, והעותר לא השכיל להצדיקה ולעמוד בהתחייבויותיו". בית המשפט הדגיש כי על פי היתרשמותו, המבקש לא מסר אמת באומרו בדיון שנערך בעיניינו, כי לא היה מודע לאפשרות שהוא עלול להכנס לכלא ככל שימשיך להפר את תנאי עבודות השרות.

עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שהוטל על המבקש, לאחר שהפר את תנאי צו המבחן ולא ביצע את עבודות השרות כנדרש, מהוה "פריווילגיה שיפוטית". עונש זה נועד להחליף עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בנסיבות בהן בית המשפט סבור כי מוצדק לעשות זאת, בין היתר משקולי שקום.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

יפים לענין זה הדברים שכתב השופט א' שהם ברע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי בנצרת (10.11.2013): "יש לראות ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות כפריבילגיה לה זוכה המורשע בדין, ובבסיסה של פריבילגיה זו עומדת תכלית שיקומית. ואולם, קיומה של זכות זו מותנית בעמידתו של הלה בציפיות הנלוות לביצוע עבודות השירות. מקום בו לא יעמוד המורשע בדין בציפיות אלו, ולא יבצע את עבודות השירות כראוי, תישלל ממנו פריבילגיה זו, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח" (שם, בפסקה 8).

על יסוד כל האמור, אני דוחה את הבקשה, ומשכך, בטל צו עיכוב הביצוע האמור בהחלטתי מיום 15.5.2018.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין עבירות איומים מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים כמפורט להלן: ברע"פ 4719/13 צוקרמן נגד מדינת ישראל (07/12/13) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על חומרת העונש.

ברע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (01/01/13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בבצוע עבירת איומים כלפי בת זוגו לשעבר, והוטלו עליו, בין היתר, 4 חודשי מאסר על תנאי, חרף המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו של"צ ופקוח.

כמו כן, באשר למיתחם הענישה בגין ביצוע עבירת הפרת הוראה חוקית, בע"פ 1261/15 דלאל נגד מדינת ישראל (03/09/15) קבע בית המשפט העליון כי: "דומני איפוא כי מיתחם העונש ההולם בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית נע בין חודשים ספורים עד שנה, גם כאשר מנוצלת ההפרה לבצוע עבירות נוספת". בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין ביצוע עבירות איומים לצד עבירת תקיפה סתם – בן זוג מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים כמפורט להלן: ברע"פ 6037/15 צדקה נגד מדינת ישראל (07/09/15) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בהתאם להודאתו בבצוע 2 עבירות איומים ותקיפת בת זוג, והוטלו עליו, בין היתר, 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר מותנה.

עם זאת, מרבית הדחיות בוצעו בשל בקשות דחיה מטעם ההגנה והעדר התייצבות מטעם הנאשם באופן שאף הוביל להתליית ההליכים בעיניינו בעבר, וכן לאור צירוף תיקיו ומתן הזדמנויות חוזרות ונישנות להשתלבות בהליך טפולי - שקומי.

...

בעפ"ג (מרכז) 3328-05-15 פלוני נגד מדינת ישראל (06/09/15) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בהתאם להודאתו בביצוע 2 עבירות איומים ו-2 עבירות תקיפה כנגד אשתו, ובית המשפט הטיל עליו, בין היתר, 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת חרף המלצת שירות המבחן לנקוט בענישה שיקומית הצופה פני עתידית.

באיזון בין השיקולים השונים, בשים לב להליך השיקומי בו משולב הנאשם כיום, ובעיקר בשל עתירת המאשימה לעונש מאסר בן 4 חודשים בלבד שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף הנמוך של המתחמים, דהיינו הטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות לצד ענישה צופה פני עתיד.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות .

"כאשר עסקינן בעבירה נמשכת של אי-קיום צו שפוטי, הרי שאף אם הוגש כבר כתב אישום נגד אותו אדם בגין הפרת צו שפוטי במשך פרק זמן מסוים – אין כל מניעה להגיש כנגד אותו אדם כתב אישום נוסף ביחס לתקופה מאוחרת, שבה המשיך הנאשם להפר אותו צו" (רע"פ 797/07 כהן נ' מדינת ישראל, פס' 12 (27.7.2013) (להלן: ענין כהן); ראו גם רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (26.3.2007)).

מדיניות הענישה ב-רע"פ 7297/13 הואש נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה "גליל מרכזי" (17.12.2013) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר דחה ערעור של הנאשם שם על פסק דין בו הושתו עליו, בגין הרשעתו בפעם השניה בהפרת צו שפוטי להרוס מבנה בהקף של כ-120 מ"ר, מאסר בפועל לתקופה של חודשיים ושבועיים; הפעלת עונש מאסר על-תנאי בן חודשיים, במצטבר לעונש שהוטל; קנס בסך 1000 ₪, מאסר על-תנאי בן 5 חודשים והתחייבות על סך 15,000 ₪.

ב-עפ"א (ת"א) 48370-02-13 קרשין נ' עריית תל אביב (6.6.2013) דחה בית המשפט המחוזי ערעור של הנאשם שם על פסק דין בו הושתו עליו, בגין הרשעתו בפעם השניה בהפרת צו הריסה שפוטי בקשר לתוספת לדירה בהקף 51 מ"ר, עונש מאסר בן 90 יום על דרך עבודות שירות, קנס בסך 35,000 ₪ והפעלת התחייבות מתיק קודם.

שם מדובר היה בהפרת צוים שפוטיים בפעם הראשונה (הוטל על הנאשמת שם, בערכאה הראשונה, 4 חודשי מאסר בפועל, ובערעור לא בוטל המאסר בפועל אלא הוא קוצר ל-45 יום לפנים משורת הדין).

עוד הפנה הסניגור הנכבד ל-תו"ב (צפת) 36785-11-09 ועדה מקומית לתיכנון ובניה אצבע הגליל נ' הייב אחמד נומר מורג'אן (3.9.2012) כדוגמה להטלת מאסר על-תנאי ללא הטלת מאסר בפועל נוכח הפרות חוזרות ונישנות של צו שפוטי, אולם נראה כי נעלמה מעיניו הסיפא לפסקה 12 לאותו גזר דין, בה הוטל על הנאשם שם מאסר בפועל של שלושה חודשים.

בית המשפט המחוזי קבע: "בעובדות כתב האישום... נקבע במפורש.... כי 'הנאשם לא הרס את המבנים ולא קיבל היתר למבנים כדין'. האמור מופנה, כאמור בעובדות כתב האישום לאותם מבנים בהם ניתן צו הריסה בת.פ. 1619/01, שנימצא כי לא נהרסו במסגרת תיק עמ"ק 20206/03 וכי נימצאו עומדים על תילם בבדיקה שערך מפקח המאשימה בחודש 7/07. בהתאמה, הקביעה של בימ"ש קמא כי המערער המשיך והפר צו שפוטי (המורה לו להרוס את הבניה) בתקופת התנאי שנקבעה בעמ"ק 20206/03 (ולמעשה בכל תקופת התנאי) והסתיימה ב-9/10/06, הנה קביעה העולה בפירוש מעובדות כתב האישום....במסגרת כתב האישום ובכלל, לא נדרשה המשיבה להוכיח כי נערכו ביקורים התמעדים אי ביצוע צו הריסה, בתוך תקופת התנאי דוקא, ואין גם מקום להתערבות בדרך ניסוח האישום. בהקשר לעבירה של הפרת צו שפוטי עפ"י ס' 210 לחוק יש להזכיר כי עסקינן בעבירה נמשכת, כאשר אי קיום צו ההריסה מהוה עבירה חדשה מדי יום ביומו (ראה ע"פ 450/77 ברוך בעל-טכסא נ' מ"י, פ"ד ל"ב(2) 152, 158). יתרה מזאת, אף נקבע כי ניתן להגיש כתב אישום בגין העבירה הנ"ל כל עוד לא תמה הפרת הצוו השפוטי, זאת אף אם הוגש כבר כתב אישום נגד אותו אדם בגין הפרת הצוו השפוטי במשך פרק זמן מסויים, ראה דנ"פ 7694/97 אויב נ' ועדת התיכנון והבניה, מעלה חרמון (מיום 6/2/98). להוסיף כי גם העבודה לפיה בימ"ש מאפשר לוועדה המקומית להרוס בניה בלתי חוקית בעצמה, ממועד מסויים או בכלל, אין בה כדי לפטור את הנאשם מחובתו להרוס את המבנה וכל עוד אין הוא עושה זאת, הוא ממשיך לשאת באחריות הפרת הצוו השפוטי. בנידון ראה רע"פ 11920/04 נאיף נ' מ"י (מיום 11/4/07)). בהתאמה ועפ"י העובדות בהן הודה המערער כמפורט, צדק בימ"ש קמא כשקבע כי המערער הפר את התנאי שנקבע בעמ"ק 20206/03 ובתוך תקופת התנאי האמורה. מעבר לנדרש, נוסיף כי המערער לצד הודאתו, לרבות במסגרת טיעוניו לעונש לא טען כי הבניה נשוא התנאי נהרסה בתקופת התנאי ונבנתה מחדש עד למועד הביקור של הפקח ב-7/07....בעניינינו, אין חולק כי המערער לא קיבל בתקופת התנאי ובכלל היתר בניה כדין." כן טען הסניגור כי הצדק מחייב את הארכת התנאי.

...

אין בידי לקבל את טענת הסנגור לפיה יש לראות בהפרת הצו השיפוטי הראשון בקשר לשלדים כאירוע אחד שאירע בעבר, ושבגינו כבר נענש.

לאור כל האמור, הנני מטיל על הנאשם עונשים כדלקמן: מופעל בזה המאסר על-תנאי (3 חודשי מאסר) שהוטל ב-ת.פ. (צפת) 2525/02 ו. מ. אצבע הגליל נ' גומעאת (29.12.2002), אשר ירוצה בפועל.

כל מקרה לנסיבותיו, אך מחלק מהפסיקה ניתן לגזור אמת מידה עונשית רלוואנטית לענייננו, כדלהלן - רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה עירעורו של מי שהורשע בבצוע שלוש עבירות של תקיפה סתם כלפי בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪, לאחר שנקבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצרוף פיצוי למתלוננת.

רע"פ 6464/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.10.18) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות איומים, תקיפה חובלנית של בת זוג והפרת הוראה חוקית.

על המבקש שסטר לזוגתו בפניה, גרם לנפיחות והפר הוראה חוקית, בשיחה עם המתלוננת, בה שיכנע אותה לבטל תלונתה - הושתו 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה, התחייבות, פיצוי וצו מבחן לשנה.

עיון בפסיקה מלמד, כי אין דין תקיפה סתם, באופן חד-פעמי, כדין עבירות אלימות חוזרות ונישנות; אין דין תקיפה סתם כדין תקיפה שגרמה לנזקים פיזיים או נפשיים או שניהם; אין דין תקיפה תוך ביצוע עבירות נוספות, כגון איומים או הפרת הוראה חוקית, כדין תקיפה ללא עבירות נוספות; ואין דין עבירות אלימות במשפחה כדין עבירות אלימות שאינן במשפחה.

...

כל מקרה לנסיבותיו, אך מחלק מהפסיקה ניתן לגזור אמת מידה עונשית רלוונטית לענייננו, כדלהלן - רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של מי שהורשע בביצוע שלוש עבירות של תקיפה סתם כלפי בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪, לאחר שנקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצירוף פיצוי למתלוננת.

המסקנה מהאמור לעיל, היא כי קיים סיכון משמעותי לציבור מהארכת המאסר המותנה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי אין מקום לחרוג מהעונש ההולם משיקולי שיקום, כי אין הצדקה שלא להפעיל המאסר המותנה ואין מקום להאריכו שוב.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצוע העבירות, כעולה מעובדות כתב האישום, מתסקיר שירות המבחן ומטיעון ב"כ הנאשם, הן רצונו לגרום למתלונן לחדול מפניותיו החוזרות, על רקע חשדו של המתלונן כי לנאשם היה קשר רומנטי עם גרושתו של המתלונן כשעוד היו נשואים, כאשר עובר לבצוע העבירות המתלונן פנה לנאשם ברשתות החברתיות ובהמשך אף הגיע לבית אמו ואחותו ופנה אליהן בפניות חוזרות ונישנות.

לצד זאת, ניתן לגזור אמת-מידה עונשית הולמת מחלק מהפסיקה, כמפורט להלן- ע"פ 8169/20, 8447 שלום וגיורא נ' מדינת ישראל (‏26.8.21) - בוטלה הרשעת המערערים ב-סיוע להפרת אמונים, בגין מתן מתנות לעובדות ציבור שטיפלו בבקשות קבלת אישורי ייבוא שהגיש אחר בשם המבקשים.

ע"פ 8173/18, 8242 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (6.6.19) - הרשעת המערערים בוטלה בכפוף לתשלום פיצוי נוסף למתלונן "בהנתן השרות הצבאי של המערערים אשר זוכה לשבחים מצד מפקדיהם, ובהנתן התסקירים החיוביים של שירות המבחן והמלצת שירות המבחן, ועל מנת שלא לפגוע בדרכם של המערערים בעתיד". רע"פ 1949/15 תקרורי נ' מדינת ישראל (2.4.15), אליו הפניתה ב"כ המאשימה - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שקבל ערעור המדינה והרשיע בהחזקת אגרופן בדלת תא הנהג ברכב, לאחר שבית משפט השלום קבע כי נסיבותיו מצדיקות המנעות מהרשעה.

רע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל (10.11.14), אליו הפנה ב"כ הנאשם - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על אי ביטול הרשעה ב-3 עבירות חבלה במזיד ברכב וגניבה.

רע"פ 3364/14 מנצור ואח' נ' מדינת ישראל (9.6.14), אליו הפניתה ב"כ המאשימה - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על הרשעה באיומים על מי שהיה מורה לפיזיקה של בת משפחתם בכך שאמרו לו כי יבוצע ירי וייזרק רימון לעבר ביתו.

ב-רע"פ יצחק קבע בית המשפט העליון כי אף בעבירה חמורה מזו שלפניי, כאשר מדובר היה במי שהורשע בעבירות סיוע לאחר מעשה ושיבוש מהלכי משפט בפרשת רצח קשה וכואבת - בהנתן ש"עשויה להיות השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עבודתו המקצועית ועל סכוייו להיקלט בעבודה", יש מקום להורות על ביטול הרשעה.

...

לצד זאת ניתן לטעמי להיעזר באמות המידה ואבני הבוחן שנקבעו בתיקון 113 ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובכלל זה הערכים החברתיים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת, כדי לקבוע אם מתקיים התנאי השני, קרי האם סוג העבירה, בנסיבות ביצועה, ושיקולי ענישה אחרים מאפשרים ביטול ההרשעה - ואפנה תחילה לבחינה זו. סוג העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי ענישה אחרים, לרבות הפסיקה הנוהגת מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם שמירה על הקניין, תחושת הביטחון ושלוות הנפש וכי מידת הפגיעה בערכים החברתיים לא מבוטלת.

הגם שמקובלת עלי טענת המאשימה, כי ההיזק לרכוש בוצע זמן לא רב לאחר שאיים על המתלונן וכי יש להתחשב לחומרה בכך שמדובר בעבירה מתוכננת, נסיבות האירוע הן לא מהחמורות, בהינתן שלא נגרמו נזקי גוף, כפי שאירע במקרים אחרים שנדונו בפסיקה.

  גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי ניתן לבחון פגיעה בשיקום "בפריזמה מרוככת יותר" וכי די בקיומה של "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה או לקבל רישיון "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה, וכלשונו - "עת משתכנע בית המשפט כי סוג העבירה אינו מחייב את הרשעת הנאשם, יש בכוחו לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'..., הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".    סוף דבר עולה מן המקובץ כי עלה בידי ההגנה להראות שבעניינו של הנאשם שבפניי מתקיימים שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב.

מהמקובץ עולה כי בענייננו מתקיימת קביעת כב' הש' דנינו ב-ענין אבו מדיעם לגבי קיומה של "מקבילית כוחות" בין שני התנאים שנקבעו ב-הלכת כתב,  "במובן זה שככל שמעשה העבירה... קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". גם ב-ענין קיזר קבע כב' הש' ברסלר-גונן כי ניתן להיעזר ב"מקבילית הכוחות" וכי "ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר". מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת עבירות החזקת הסכין, האיומים וההיזק לרכוש במזיד - לבין אינטרס הנאשם, נוכח הנסיבות הייחודיות של הנאשם, תרומתו לחברה הן בשירות הצבאי והן בעבודתו באבטחה, החשש שהרשעה תפגע בעבודתו, בהתחשב בעברו הנקי, בשירותו הצבאי, בקיום אורח חיים תקין ויצרני, ומעל הכל - ההודאה והבעת החרטה על מעשיו - מצאתי שיש להורות על ביטול הרשעת הנאשם.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן:   אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם, בהתאם לסעיף 192א ל-חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.