דחיית בקשת פשיטת רגל בשל הפרת צו

בשולי הדברים יוער, כי המבקש ציין שפנה להליכי פשיטת רגל בשל מצבו, אולם לא הובא בפניי כי ניתן צו כנוס.

ברור לי כי משמעות דחיית הבקשה הנה הריסת המבנה, ואולם יש לזכור כי עסקינן במבנה אשר ניבנה תוך הפרת צוים מינהליים ושיפוטיים, תוך שהמבקש נוטל על עצמו את הסיכון באופן מודע כי סופו שייהרס.

...

בהינתן האמור, שעה שהדיון לגופו של ערעור קבוע לעוד חודשים ספורים ולפי שהקנס חולק בגזר הדין לשיעורים, הרי שעד שיתקיים הדיון ויוכרע הערעור ישלם המבקש אך חלק קטן מסכום הקנס שהושת עליו.

בכל אופן, כאמור, עד הכרעה בערעור גופו ישלם המבקש חלק קטן מסכום הקנס, כך שלא ייגרם לו נזק כספי בלתי מידתי.

אשר על כן ומכל הטעמים שלעיל, הבקשה נדחית.

הבקשה לביטול ההליך הוגשה על-ידי ה"ה רפאל אבולפיה, רות אהרונוב ואלי קורן (להלן: "המבקשים") בהתאם להוראת סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), תוך החרגה של הליך מימוש דירת החייב ברחוב צירלסון 1 בפתח תקווה (להלן: "הנכס").

לאחר מתן החלטתי בבקשה להפטר הוגשו בקשות שונות הן על-ידי החייב והן על-ידי המבקשים וביניהן: בקשת המבקשים לפי פקודת ביזיון בית-המשפט בגין הפרת צו שפוטי בטענה כי החייב ממשיך לפתוח ולנהל הליכים משפטיים (בקשה מס' 127); בקשת החייב לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להפטר (בקשה מס' 128); בקשת החייב לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 3.4.2017 (בקשה מס' 130); בקשת החייב לפטור מהפקדת ערובה כתנאי לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להפטר (בקשה מס' 131); בקשת החייב להבהרת ההחלטה מיום 4.5.2017 בנוגע לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להפטר (בקשה מס' 132); בקשת המבקשים למימוש עיקול שהוטל במסגרת בקשה מס' 126 (בקשה מס' 133); בקשת החייב למתן הפטר חלוט (בקשה מס' 135); בקשת החייב לחיוב הנאמן בהמצאת דוח כספי עדכני ואסמכתאות (בקשה מס' 136); בקשת החייב לביטול הגבלה והחזרת רישיון נהיגה (בקשה מס' 137); בקשת החייב לביטול החלטות שניתנו על-ידי בית-המשפט במהלך הפגרה ולאחריה (בקשה מס' 138); בקשת החייב למתן הפטר חלוט ולמתן היתר להגשת תביעה נגד הבנק (בקשה מס' 139), ובקשת החייב לעיכוב מתן החלטות בתיק עד להכרעה בבקשה להעברת הדיון לבית-משפט במחוז אחר (בקשה מס' 140).

הכרעה בבקשה שבתי ועיינתי בבקשות החייב ולא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות מהחלטתי המפורטת מיום 3.4.2017, משכך אני דוחה את בקשות החייב למתן הפטר חלוט ולעיכוב הליכים.

מובהר כי לא יהיה בבטול זה כדי לפגוע בהמשך מימוש הנכס על-ידי הנאמן וזאת כקבוע בסעיף 55(ד) לפקודת פשיטת הרגל ולפיכך ביטול זה ייעשה תוך החרגת הליך מימוש הנכס אשר ייעשה במסגרת הליך פירוק השתוף (בתמ"ש 42970-04-14).

...

לאחר מתן החלטתי בבקשה להפטר הוגשו בקשות שונות הן על-ידי החייב והן על-ידי המבקשים וביניהן: בקשת המבקשים לפי פקודת ביזיון בית-המשפט בגין הפרת צו שיפוטי בטענה כי החייב ממשיך לפתוח ולנהל הליכים משפטיים (בקשה מס' 127); בקשת החייב לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להפטר (בקשה מס' 128); בקשת החייב לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 3.4.2017 (בקשה מס' 130); בקשת החייב לפטור מהפקדת ערובה כתנאי לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להפטר (בקשה מס' 131); בקשת החייב להבהרת ההחלטה מיום 4.5.2017 בנוגע לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה להפטר (בקשה מס' 132); בקשת המבקשים למימוש עיקול שהוטל במסגרת בקשה מס' 126 (בקשה מס' 133); בקשת החייב למתן הפטר חלוט (בקשה מס' 135); בקשת החייב לחיוב הנאמן בהמצאת דוח כספי עדכני ואסמכתאות (בקשה מס' 136); בקשת החייב לביטול הגבלה והחזרת רישיון נהיגה (בקשה מס' 137); בקשת החייב לביטול החלטות שניתנו על-ידי בית-המשפט במהלך הפגרה ולאחריה (בקשה מס' 138); בקשת החייב למתן הפטר חלוט ולמתן היתר להגשת תביעה נגד הבנק (בקשה מס' 139), ובקשת החייב לעיכוב מתן החלטות בתיק עד להכרעה בבקשה להעברת הדיון לבית-משפט במחוז אחר (בקשה מס' 140).

הכרעה בבקשה שבתי ועיינתי בבקשות החייב ולא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות מהחלטתי המפורטת מיום 3.4.2017, משכך אני דוחה את בקשות החייב למתן הפטר חלוט ולעיכוב הליכים.

באשר לבקשה לביטול ההליך בשל ניצולו לרעה על-ידי החייב, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול ההליך, זאת מהנימוקים הבאים: ראשית, החייב לא הפקיד את הסכום הקבוע בהחלטתי בבקשה למתן הפטר מיום 3.4.2017 וביצועה של החלטה זו לא עוכב.

משכך אני נעתרת לבקשת המבקשים ומורה על ביטולו של ההליך בהתאם לסעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

מנגד, המשיבה טענה כי בררת המחדל שנקבעה בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח – 2008 (להלן – התקנות), היא כי תנאי לקיומו של הליך הוא בתשלום האגרה שבגינו, וכי הליך העירעור שבכותרת אינו סב על "החלטות אחרות" כטענת המבקשת, כי אם על פסק דינו של בית הדין האיזורי, במסגרתו נמחקה התובענה "בשל הפרת הצוים השפוטיים שניתנו לה". בנוסף, המשיבה הדגישה כי היתנהלותה של ב"כ המבקשת לעניין אי תשלום אגרה הנה עקבית, ובית דין זה אף ציין זאת במסגרת הליך אחר.

(ג) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (1) החלטה של בית דין או של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה; (2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

בנוסף, כבר נקבע בפסיקה כי "בעל דין המבקש פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעיניין זה מוטל על בעל הדין המבקש ולצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה של מצבו הכלכלי. בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים מהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לידון בבקשה, ודינה להדחות מטעם זה בלבד." [ההדגשות אינן במקור – ל.ג] (ר' בר"ע (ארצי) 22091-01-16 עאידה יעקוב זערור - הקונסוליה הספרדית (1.2.2016); בש"א 128/89 חיים מצא נ' צפורה מצא (31.12.1989)).

...

על כן, נדחית הטענה לפטור מאגרה על פי תקנה 4(5) לתקנות.

סוף דבר: משהמבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה באשר למצבה הכלכלי, ומשלא הצליחה להצביע על מקור בדין לפטור מלשאת בתשלום האגרה, הבקשה לפטור מאגרה בגין הערעור – נדחית.

המבקשת תשלם את האגרה בגין הגשת הערעור שהגישה עד יום 31.1.2020, שאם לא כן יימחק הערעור, ללא התראה נוספת.

לטענתו, אין להטיל קנס יומי כפול, על אותה תקופה – גם בגין שימוש חורג וגם בגין הפרת צו שפוטי.

לעניין קביעת גובה הקנס נטען, כי יש להיתחשב ביכולתו הכלכלית הירודה, בשים לב לכך שהוא הוכרז כפושט רגל בגין חוב של מיליוני שקלים וחוייב לשלם סכם נמוך של 150 ₪ לחודש (אשר יעלה בחודש ספטמבר לסך של 550 ₪).

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את העירעור לגבי הקנס.

...

כן ציין, כי על אף שהרווח שצמח למערער לא הוכח, "ברור שהיה משמעותי בשים לב להיקף העבירה" וקבע כי מתחם העבירה לעבירה שבאישום הראשון "נע בין מע"ת למאסר שירוצה בעבודות שירות וקנס שינוע בין 50,000 ₪ ל 200,000 ₪" וכי מתחם הענישה לעבירה שבאישום השני "נע בין מע"ת למספר חודשי מאסר". בשיקוליו לקביעת העונש בתוך המתחם הביא בית משפט קמא את חלוף הזמן ואת עברו הפלילי של המערער וכן את "מצבו הכלכלי הלא פשוט". בסופו של דבר השית בית משפט קמא על המערער את העונשים כדלקמן: 3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא, שלא יעבור בתוך שנתיים מיום גזר הדין, עבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי חוק התכנון והבנייה.

בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, סבורה אני כי במקרה ספציפי וייחודי זה, על נסיבותיו המיוחדות, יש להפחית את הקנס שהושת על המערער ולהעמידו על סך של 30,000 ₪.

לפיכך, אני מקבלת את הערעור לעניין הקנס ומורה כי, סעיף 10 ב' לגזר דינו של בית משפט קמא יבוטל ובמקומו יבוא: "קנס בסך 30,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

כן צוין כי המערער לא ממצה את פוטנציאל הישתכרותו וכי הוגשו נגדו 29 תביעות חוב בסך כולל של כ-2.3 מיליון ש"ח. המנהל המיוחד ציין כי היתנהלותו של המערער מצדיקה את דחיית בקשתו להכרזתו פושט רגל, אך נוכח העובדה שלמערער זכויות בדירה בעלת ערך במגדל העמק (להלן: הדירה), יש מקום לממשה ולחלק את תמורתה בין נושיו.

זאת בהתבסס על הסכם שנחתם בינם לבין המערער וגרושתו בשנת 2010, לפיו הם רכשו את הדירה בתמורה לסך של 367,5000 ש"ח. בית המשפט המחוזי דחה זאת בקבעו כי מכירת זכויותיו של המערער בדירה מהוה הענקה בטלה כאמור בסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

הוא טען כי ההליך בעיניינו מיתנהל "בצורה לא מאוזנת ולא צודקת, הן מהתמשכות ההליך בצורה קיצונית והן מהתעלמות מצרכיו ובקשותיו [...]", וכי הוא הגיש בקשות להפחתת צו התשלומים החודשי שלא הוכרעו על ידי בית המשפט.

בעניינינו, החל מראשיתו של ההליך המערער צבר מחדלים רבים ובכך הפר את חובתו לנהוג בתום לב. חרף זאת, בית המשפט הכריז עליו פושט רגל לצורך מימוש זכויותיו בדירה וקידום גביית חובותיו תוך שהתרה בו כי ככל שלא יסיר את מחדליו לאחר מימוש הדירה, יבוטל ההליך בעיניינו.

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

המסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי אין כל הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא כי הערעור נדחה בלא צורך בתשובה.