דחיית בקשת סניגור לפסילת שופט בתיק תקיפה של שוטר

הסניגור אף הרהיב עוז והעלה טענות מרומזות כנגד יושרו של מותב זה על רקע דחיית ישיבת ההוכחות האחרונה בגין שירות מילואים אשר היה קבוע ליום 12.4.22 תוך שהסניגור אף מגדיל ומבקר את אופן ניהול יומנו של בית המשפט במהלך אותו החודש ומעלה טענות שונות ומשונות ביחס למה שנראה בעיניו כדחיפות כזו או אחרת של תיקים אחרים המתנהלים בפני מותב זה. במסגרת החלטתי מיום 3.5.22 הוריתי על דחיית הבקשה וזאת, מן הטעמים המפורטים בה ואשר לא מצאתי כי יש מקום לשוב ולפרטם במסגרת הכרעת דין זו. ביום 12.5.22 החל שלב שמיעת ההוכחות בתיק זה והדיונים תועדו באמצעות הקלטה לבקשת ההגנה.

עוד יצוין, כי מלבד המחלוקות הנוגעות לארוע העומד בבסיס תיק זה, נחלקו הצדדים ביחס לטענת ההגנה לפיה לאחר סיום הארוע הוכה הנאשם על ידי השוטר יעקב בתא המעצר וכן, ביחס לכל המשתמע מטענה זו. מפי ההגנה אף הועלתה הטענה לפיה עומדת לנאשם 'הגנה מן הצדק' וזאת, הן לאור אי נקיטת הליכים כלשהם כנגד האחר שהיה מעורב אף הוא בארוע והן ביחס לאי העמדתו לדין של השוטר יעקב בגין תקיפת הנאשם כנטען לעיל.

לעניין זה, מצאתי להפנות לדברים אשר נאמרו במסגרת ע"פ 333/10 קרן סרנקו נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]: "... כדי להכריע בשאלה האם חל הסייג לאחריות פלילית בדמות הגנה עצמית על פי סעיף 34(י) לחוק העונשין, נידרש להציג את השתלשלות השמוש בכוח – הן של המערערת והן של אנשי המישטרה... נקבע כממצא עובדתי שהמערערת תקפה את השוטרת קודם לשימוש בכוח על ידי השוטרים כלפיה. ברור איפוא מהתאור האמור שהמערערת איננה יכולה ליהנות מסייג ההגנה עצמית מן הטעם כי "אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא להתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים" (לשון סעיף 34(י) לחוק העונשין).

יתרה מכך, במהלך כל ההליך ואף במסגרת סיכומיו, ניסה הסניגור להציג את עדי המאשימה ונציגיה כגזענים ואף עשה לא אחת שימוש במונח: "תיק אתיופים" והגם שהתבקש לא אחת לחדול משימוש בביטוי פוגעני זה, נימנע הוא מלעשות כן ואף הגדיל והתנה את הפסקת השמוש בביטוי בכך שהדבר ייכתב בהכרעת הדין: "כב' השופט: אני מציע לך, אדוני, באמת להפסיק עם הביטויי "אתיופים" אצלי באולם.

...

בנסיבות אלה, הוריתי במסגרת החלטתי מיום 16.8.22 על דחיית מועד מתן הכרעת הדין ליום 7.9.22.

לאור כל האמור לעיל, שקלתי בכובד ראש האם יש מקום להשית על הסנגור הוצאות אישיות ואולם, לנוכח העובדה כי ההליך בתיק זה מתקרב לסיומו, כמו גם, לאור העובדה כי בתגובתו לבית המשפט עתר הסנגור להתיר לו להציג בפני בית המשפט חומר חסוי אשר יש בו כדי להביא לאי הטלת הוצאות אישיות, נמנעתי לפנים משורת הדין ולא בלי התלבטות מלעשות כן. ודוק, אין במקרים הנקודתיים אשר פורטו לעיל כדי לבטא את אופן התנהלותו הכללית של הסנגור במהלך ניהול תיק זה, אלא המדובר במקרים הבולטים ביותר ודי לקרוא ולו מעט מעמודי הפרוטוקול הרבים כדי להבין את הדברים.

לאור העובדה כי הדיונים בתיק זה הוקלטו, הרי שניתן להתרשם באופן מיטבי מאופן התנהלותו ודרך התבטאותו של הסנגור במהלך תיק זה ולפיכך, הנני מורה על העברת העתק מתמלילי פרוטוקול הדיון ללשכת עורכי הדין לכל טיפול שימצאו לנכון ובהתאם למיטב הבנתם.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע כאמור את הנאשם בביצוע העבירות אשר יוחסו לו במסגרת כתב האישום המתוקן.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו מ"ת 3264-07-18 מדינת ישראל נ' סייד אחמד תיק חצוני: 316037/2018 בפני כבוד השופטת אסתר טפטה–גרדי מבקשת באמצעות עו"ד ליאור דוד מדינת ישראל משיב באמצעות עו"ד שאמי אסד עלא אל דין סייד אחמד החלטה

זאת ועוד, למשיב רישום פלילי, הכולל תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

מאז ששוחרר למעצר בית, לא התגלו עובדות חדשות המצדיקות ביטול התנאים המגבילים שהוטלו עליו ולא חלף זמן רב. צוין שבתיק העקרי הדיונים נדחו מעת לעת, נוכח בקשת סניגורו למיצוי משא ומתן עם המבקשת.

לעניין בקשת המשיב להורות על הפסקת פסילתו עד תום ההליכים של המשיב, הרי שבנסיבות העניין, ונוכח מסוכנותו, הרי שאין כל מקום להענות לבקשה, ויש להרחיק את המשיב מהכביש, בשלב זה. לסיכום, בעניינינו אני קובעת שלא חל שינוי בנסיבות, לא נתגלו עובדות חדשות, ולא חלף זמן ניכר, שיש בהם כדי לשנות מהחלטתי הקודמת, בדבר מעצר הבית הלילי, בו נתון המשיב, מיום 28.1.19.

...

עד עתה לא הוגשה הפסיקה הרלוונטית ועל כן ניתנת החלטתי על בסיס החומר המונח לפני.

לא הובאו נסיבות חדשות או עובדות חדשות, כנדרש בסעיף 52 לחוק, המצדיקות להיעתר לבקשתו, ובנסיבות המקרה אין המדובר בפרק זמן ניכר.

בנסיבות אלה, קביעת מועד הדיון למועד זה, אינה מהווה עילה להיעתר לבקשה.

לעניין בקשת המשיב להורות על הפסקת פסילתו עד תום ההליכים של המשיב, הרי שבנסיבות העניין, ונוכח מסוכנותו, הרי שאין כל מקום להיענות לבקשה, ויש להרחיק את המשיב מהכביש, בשלב זה. לסיכום, בענייננו אני קובעת שלא חל שינוי בנסיבות, לא נתגלו עובדות חדשות, ולא חלף זמן ניכר, שיש בהם כדי לשנות מהחלטתי הקודמת, בדבר מעצר הבית הלילי, בו נתון המשיב, מיום 28.1.19.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

בית משפט השלום בנצרת ת"פ 4187-05-18 מדינת ישראל נ' עבאס בפני כבוד השופטת רות שפילברג כהן בעיניין: מדינת ישראל המאשימה סלים עבאס הנאשם גזר-דין

ב"כ המאשימה ביקשה מבית-המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף העליון של המיתחם לו טענה, וכן לקבוע כי ניתן להפעיל את עונש המאסר על-תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, בן שבעה חודשים, ולהפעילו במצטבר לעונש המאסר שיוטל עליו, בצרוף עונשי פסילה, קנס ומאסר על-תנאי.

ניתן לעיין בנוסף, בפסקי-הדין הבאים: רע"פ 1643/16 שלמה ביטון נ' מדינת ישראל (2.3.16) – המבקש הורשע בעבירה של תקיפת שוטר לאחר שנהג ברכב, בנגוד לתמרור "אין כניסה", עצר לצד הדרך לבקשת השוטרים, החל לקללם ולטרוק את דלת הניידת בבעיטה.

לעומת זאת, הסניגור טען כי גזר-הדין לא ניתן עד למועד המאוחר בו ניתן גזר-דין סופי והודעה זכות העירעור, וכי יש למנות את תקופת התנאי ממועד נתינת גזר-הדין הסופי ואילך, כך שלא יחול על עבירות שבוצעו בתקופת הביניים, ולפיכך המאסר המותנה אינו בר הפעלה בתיק זה. ב"כ המאשימה הפניתה ל ע"פ 271/01 טולדנו נ' מדינת ישראל (30.4.2001) שם נדונה טענה דומה, לאחר שהמערער ביצע עבירות נוספות, בתקופה שבין מתן גזר-הדין ובין המועד הנדחה שבו היה אמור בית-המשפט לידון בהמלצות הממונה על עבודות השירות ולהחליט בהן.

מעיון בגזר-הדין בתיק הקודם ובנוסח עונש המאסר על-תנאי שהוטל עליו בו, עולה כי הוטלו: "7 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור את העבירות בהן הורשע או כל עבירה מסוג פשע או עוון, שעונשה למעלה מ-10 חודשים, מתוך סימנים א', א'1, א'2 ו-ב' לפרק ח' לחוק העונשין, תשל"ז- 1977." (הדגשה שלי, רש"כ) הנאשם הורשע בתיק הנוכחי (בין היתר) בעבירה של תקיפת שוטר - לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

...

המסקנה הנה, אפוא, כי עונש המאסר על-תנאי שהוטל על הנאשם בתיקו הקודם, הינו בר הפעלה בתיק זה. סיכום מדובר בנאשם שחטא, לא בפעם הראשונה, בביצוע עבירות כלפי שוטרים.

חוות-דעת הממונה על עבודות שירות מיום 1.12.20 מצאה את הנאשם מתאים לריצוי עונש המאסר באופן זה. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 5 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות.

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה שמשכו 7 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת"פ 24326-11-14.

נגד המערער הוגש ביום 7.3.2019 כתב אישום (אשר תוקן ביום 22.6.2020) המקיף שלושה אישומים ומייחס לו, בין היתר, עבירות של תקיפת שוטר, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ביום 8.11.2020 אישר בית המשפט את מינויו של עורך דין אחר מהסנגוריה הציבורית – אך כחודש לאחר מכן, ביום 6.12.2020, הגיש בא-כוחו של המערער בקשה לשיחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו מכיוון שהמערער פנה לעורך דין פרטי שנטל על עצמו את הייצוג.

בתגובה הבהיר בא-כוח המערער כי לשיטתו האישומים אינם ניתנים לאיחוד בהתאם לתנאי סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), שעניינו צירוף אישומים, והוסיף כי אין נפקות לשלב שבו מצוי ההליך – שכן "הרי ברור שבית משפט זה בשומעו עדים אלו או עדים אחרים, יכול לגבש דיעה כזו או אחרת אשר תכשיל אותו חלילה בין אם בשמיעת עדים נוספים ולתת להם 'מהימנות יתר' או בין אם לתת משקל כלשהוא אחר לדברי [המערער] כאשר בית המשפט שמע דברים שונים במשך שנה". בית המשפט קמא דחה את הבקשה על אתר.

המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

המשיבה בעיניין תמר הסכימה כי יש מקום להפריד בין התיקים, בין היתר מכיוון ש"אין כל בטחון שניתן יהיה לנהל את כל המשפטים בקצב אחיד, וכתיבת פסקי דין נפרדים, כולל קביעות מהימנות, עלולה ליצור עילת פסלות עתידית" (שם, בפיסקה 7).

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי המערער עמד בנטל להוכחת חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"פ 45997-06-21 אברג'ל נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 326434/2017 בפני כבוד השופטת הבכירה, ברנט-אב"ד כבוד השופט בורנשטין כבוד השופט שני המערער חיים אברג'ל המשיבה מדינת ישראל פסק דין

בהכרעת הדין (שניתנה ביום 25.3.2021) הרשיע בית משפט השלום את המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של תקיפת שוטר (בכל האישומים), החזקת סכין (באישום הראשון), וכן איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה של-ממש (באישום השלישי).

בית המשפט דחה שלוש בקשות של הסנגורית לשחררה מן הייצוג, אך הבקשה הרביעית – שהועלתה בדיון שהיה קבוע לשמיעת פרשת ההגנה – התקבלה, זאת לאחר שבית המשפט התרשם כי "הוגדשה הסאה בהתנהגותו הפרועה של הנאשם כלפי באת כוחו, היתנהגות שבחלקה הארי היתרחש בין כתלי האולם לנגד עיניו של בית המשפט...". בהמשך, נטל המערער ייצוג פרטי (עו"ד קריטי המייצגו גם בעירעור), ובא-כוחו עתר לפסילת המותב בנימוק שיש להפריד את הדיון בשלושת האישומים נושא כתב האישום.

...

מצאנו לדחות טענות אלה.

בענייננו, לא מצאנו להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר לא מצא מקום להורות על קבלת תסקיר של שירות המבחן, זאת על רקע כפירתו של הנאשם, היעדר הפנמה של הפסול בהתנהגותו, וכפועל יוצר מכך היעדר אופק שיקומי.

סוף דבר: הערעור נדחה.