דחיית בקשת סילוק על הסף בתובענה ייצוגית בעניין תשלומי פיתוח

כתנאי לקבלת ההיתר נדרשה המבקשת על ידי עריית קריית מוצקין (להלן: "המשיבה") לשלם אגרות בניה והיטלי פיתוח, ובכללם היטל תעול, בסך כולל של 55,495.44 ₪.

באשר להתיישנות ומניעות, נטען כי לא בכדי המבקשת בחרה להגיש את תביעתה דוקא לבית משפט זה כתובענה ייצוגית, ולא לבית המשפט המינהלי או בג"ץ, שכן לו הייתה המבקשת פועלת כנדרש, הייתה התובענה הייתה מסולקת על הסף.

סיווג הטענות התוקפות את התחשיב סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה". בקשת האישור מבוססת על הפרט שבסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות המתייחס ל"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.

בהחלטה מיום 12.5.2019 דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף, תוך שקבעתי שהילכת אלפריח לא קבעה שאין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לידון בתובענה ייצוגית להשבת סכומים שנגבו על פי תעריף שהסתמך על הנחות שגויות מבחינה עובדתית, אלא שלאחר דיון בבקשה יש לדחות ברוב המקרים את הבקשה לאישור, ובמקרים חריגים לקבל את הבקשה לאישור.

...

לפיכך, בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין עיריית חדרה, דין בקשת האישור בעילת התביעה הראשונה להידחות על הסף, מכיוון שאינה נמנית על העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.

על כן, דין הבקשה לאישור להידחות משאינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 39896-04-20 בן אור נ' אר. אנ. די. קואצינג ופיתוח עסקים בע"מ מספר בקשה:10 לפני כבוד השופטת מיכל עמית - אניסמן המבקש ראם בן אור ע"י ב"כ עו"ד ניצן הראל ו/או עו"ד בר נבון המשיבה אר. אנ. די. קואצינג ופיתוח עסקים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רונית סיטון-זלקינד ו/או עו"ד ליטל בן דוד שאול פסק דין

לטענת המשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשה לסילוק על הסף, אף העובדה שלבקשת האישור לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות מצדיקה את סילוקה על הסף, וכך גם היתנהלות המבקש אשר הצהיר, בחוסר תום לב, כי לא מצא תובענה ייצוגית תלויה ועומדת ו/או שהוכרעה, אשר השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה מתעוררות בה, וזאת בעוד שהוגשו כ-400 תובענות ייצוגיות בעיניין זה, חלקן אף באמצעות המבקש ובא כוחו.

השיקולים הנמנים בסעיף 16(א) לחוק הוספו לו במסגרת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10), התשע"ו-2016, במטרה למנוע תופעות של תביעות סרק "מתוגמלות", שהן למעשה תביעות סרק שהגוף הנתבע מעדיף לסלקן תמורת תשלום שכר טירחה וגמול לתובע, המבקש, בהיקפים נמוכים למדי, חלף ניהול הליך משפטי, גם כאשר אין ממש בתובענה הייצוגית.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה נדחית.

...

בנסיבות העניין, בהתחשב בטרחת המבקש ובא כוחו אשר באו לידי ביטוי בהכנת התובענה, בקשת האישור התשובה לבקשה לסילוק על הסף, בהשתתפות בדיון מיום 3.3.2021, וכן בניהול מו"מ עם המשיבה, בהתחשב בסכומים שנפסקו בנסיבות דומות, וכן בהתחשב בתועלת לחברי הקבוצה הטמונה במתווה המוסכם, אני מאשרת את הסכמת הצדדים לעניין הגמול למבקש ושכר טרחת בא כוחו.

סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת גאולה לוין) בת"א 11963-01-20 מיום 1.10.2020, במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת לסילוק על הסף של התובענה שהגישה נגדה המשיבה מחמת העידר סמכות עניינית.

ביג, מצדה, היתנגדה לבקשה לסילוק על הסף בנימוק שהסעד המבוקש בתובענה הוא סעד כספי של השבת הסכומים ששילמה לעירייה, ובהתאם לכלל לפיו הסמכות העניינית נקבעת בהתאם לסעד המבוקש הרי שהתובענה מתבררת באכסניה הנכונה.

בעיניין זה, ציין בית המשפט כי הילכת אלפריח, שעסקה בתובענות ייצוגיות, לא שללה לחלוטין את סמכותו הנגררת של בית המשפט לידון בשאלות הנ"ל בדרך של תקיפה עקיפה, אלא קבעה קווים מנחים להפעלת שיקול דעת בית המשפט בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, ולפיכך יש להכריע בכל מקרה לגופו, תוך בחינת מהות התביעה, נסיבותיה ושיקולי מדיניות כלליים.

יחד עם זאת, סילוק תובענה על הסף הוא סעד חריג וקיצוני המביא לדחייתה או למחיקתה של תובענה טרם התבררה לגופה, ולפיכך שמור הוא למקרים חריגים – כאשר ברור כי אף אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה לא יהא בכך כדי להביא לתובע את הסעד המבוקש (ראו: רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עריית ראש העין, פסקה 26 (16.4.2020); רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 22 (20.8.2020)).

מכאן שכל התועלת בקבלת הבקשה לסילוק על הסף בנסיבות אלה היא בהקדמת הדיון בטענת סבירות התעריפים לדיון בליבת המחלוקת שבין הצדדים, שעניינה, לפי קביעות בית המשפט קמא, בטענות לגביית יתר מביג בגין דרך יישום חוקי העזר.

...

סבורני כי המקרה דנן אינו נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

עמדה זו אינה מקובלת עלי, ולהבנתי היא קוראת את הלכת אלפריח באופן המותח את גבולותיה מעבר לנדרש.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

מבקשי האישור (להלן: "המבקשים"), בעלי מגרשים במתחמי "ברנע ב ו-ג" באשקלון, הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד ארבע משיבות (המבקשות בבקשת הסילוק על הסף, להלן: "המשיבות"): עריית אשקלון, הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה אשקלון, החברה הכלכלית לאשקלון (להלן: "החכ"ל") ומי אשקלון תאגיד המים והביוב האיזורי (להלן: "תאגיד המים") – שעניינה תשלומי פיתוח שנגבים מבעלי המגרשים במיתחם.

האם הליך התובענה הייצוגית בתיק זה יכול להתברר במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, או שדינו סילוק על הסף? נזכיר כי בשלב זה אין בית המשפט נידרש להכריע בבקשת האישור או בתביעה, וכי רק במקרים חריגים, שבהם ברור כי אין למבקשים עילה או כי דין בקשת האישור להדחות מטעמים מובהקים אחרים, ניתן לסלקה על הסף.

...

סבורני, כי בענייננו קיימות שאלות משותפות מהותיות, עת נבחנות הטענות בקשת האישור במבט על, ובהן: שאלת חוקיות שיטת הסכמי הפיתוח; שאלת ההתקשרות בהסכמים אחידים הכוללים, כנטען, תניות מקפחות; מהי הנפקות של הסכמי הפיתוח הבלתי חוקיים במקרה זה והאם מתקיימת חובת השבה או שמתקיימות נסיבות לשלילת ההשבה, כולה או חלקה? מהם עקרונות החישוב של הסכום המותר בגבייה? האם בוצעו עבודות תשתית ובאיזה היקף? מתקיים אפוא יסוד משותף המהווה אף מרכיב מהותי ודומיננטי בתובענה ובבקשת האישור, שכן יש לשאלות אלו חשיבות להכרעה במחלוקת והן חיוניות להוכחת עילת התביעה.

המבקשים צלחו אפוא, לסברתי, את המשוכה של התאמת התובענה להתברר כתובענה ייצוגית, בהיבטים שנדונו לעיל, ומכאן, כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 3923/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין המערערת: המשביר המרכזי אגודה שיתופית לאספקה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון המשיבים הפורמאליים: 2. שולמית לוינסון 3. כב' השופט בדימוס שאול מנהיים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 15.3.2023 בת"צ 17616-09-10 שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל נד"ב; בקשה לסילוק העירעור על הסף בשם המערערת: עו"ד נמרוד אסיף בשם המשיבה 1: עו"ד עופר צילקר ][]פסק-דין

ביום 13.9.2010 הגישה המשיבה 2, גב' שלומית לוינסון, נגד המשיבה 1, הועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון (להלן: הועדה המקומית), בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה בטענה כי הועדה המקומית גבתה ריבית פיגורים ביתר בעבור תשלום היטל השבחה (ת"צ 17616-09-10).

וזהו הטיעון בתמצית: לא היה מקום לחייבה בריבית פיגורים בגין התקופה שעד יום 26.5.2003, מאחר שההלכה בעיניין מועד המימוש במקרים מסוג זה הובהרה רק בפסק דין שניתן באותו מועד (ע"א 1321/02 נוה בנין ופיתוח בע"מ נ' הועדה לבנייה למגורים ולתעשייה, מחוז המרכז, פ"ד נז(4) 119 (2003)), ועל כן עד למועד האמור שררה חוסר בהירות משפטית אשר לכל הפחות מצדיקה פרשנות לפיה אין מקום לחייב בריבית פיגורים (להלן: הטענה החדשה).

די בהצגת הדברים הללו כדי ללמד שדין העירעור להדחות על הסף.

...

לאחר שעיינו בבקשה, בהתייחסות המערערת אליה, ובתגובה מטעם המשיבה 1, החלטנו כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מהטעם שנימוקיי הערעור מהווים הרחבת חזית שאין להתירה.

די בהצגת הדברים הללו כדי ללמד שדין הערעור להידחות על הסף.

לאור האמור דין הערעור להידחות, לפי תקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.