הרקע לבקשה וטענות הצדדים
המשיב, מבקש מקלט אזרח סודאן, הגיש תביעה בסך 67,329 ₪ כנגד המבקשת, לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודה נטענת בשירותיה, מחודש דצמבר 2017 ועד לחודש יוני 2018.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
...
מן הכלל אל הפרט
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתבי הטענות ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.
מנגד, טענה המבקשת כאמור בתשובתה, הנתמכת בתצהיר מנהלת החשבונות, כי היא אינה בעלת הקרקע/המגרש עליו מבוצע פרויקט "מול הים", היא אינה בונה, אינה עוסקת ואינה מעסיקה עובדים או קבלני משנה בפרויקט והפניית השיחות במספר המופיע על גבי השלט היא במסגרת שיווק הדירות בפרויקט, כאשר השיווק בפועל מתבצע באמצעות משווק עצמאי שפועל עם המבקשת גם בפרויקטים אחרים, אשר מספר הטלפון הנייד שלו מופיע גם כן בשלט וניתוב השיחה ל"פרויקט מול הים" מעביר את השיחה הישר לנייד המשווק הנ"ל.
לפיכך, ומשלא הביא המשיב 'ראשית ראיה' להוכחת תביעתו כנגד המבקשת ומשלא שוכנעתי בהתקיימותם של חריגים נוספים לכלל הקבוע בתקנה 116א לתקנות – מצאתי, שיש מקום לחיוב המשיב בערובה להבטחת הוצאות המבקשת.
סוף דבר
על יסוד כל המפורט לעיל, ובאיזון שבין זכות המשיב לגישה לערכאות מחד גיסא, לבין זכות המבקשת שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה כנגדה תידחה מאידך גיסא, מצאתי, כי יש להטיל על המשיב הפקדת ערובה בסך 1,000 ₪ בלבד.
