דחיית בקשת מינוי מועד בורר

החלטת כב' השופט ספיבק הדוחה את בקשת רמפל להעביר את הסיכסוך לבוררות, ניתנה ביום 28.11.11 ולכן בחלוף 7 שנים מהמועד הזה, ומשלא הוגשה כל בקשה אחרת בעיניין, הרי שחלה היתיישנות על כל עילת תובענה; רמפל היתנגדה לזכות שניתנה לאברהם להגיש תגובה לתשובה שהגישה, וטענה, כי מדובר בסטייה מסדרי הדין הנוהגים.

כשנתיים לאחר מכן ביום 23.01.2011 הגישה רמפל בקשה להעברת הסיכסוך לבורר, וזו נדחתה ע"י כב' השופט ספיבק בסע"ש 42059-01-11) והפכה לחלוטה לאחר שבית הדין הארצי לעבודה אישר את פסיקתו של בית הדין קמא (בר"ע 31145-09-11); אברהם טען, כי למעשה רמפל מעולם לא הגישה כתב טענות כלשהוא, וכי אין לראות בפנייתה לבית הדין בבקשה למינוי בורר ביום 23.01.2011 ככתב טענות, כהגדרתו בחוק ההתיישנות.

...

לסיכום חלק זה, הואיל ועבודתו של אברהם הסתיימה בשנת 2009, ממילא חלה כיום התיישנות על עילות תביעה הנובעות ממערכת יחסי העבודה ומאופן סיומם, הרי שבחלוף 10 שנים מתום מועד העסקתו, אין עוד טעם לנהל הליך בוררות, שתכליתו ניהול מהיר ויעיל של סכסוך בר קיימא בין הצדדים.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי רמפל זנחה את הליך הבוררות בשל חלוף פרק הזמן מאז פנייתה האחרונה בעניין לבאי כוחו של אברהם ועד להגשת הליך זה (כ- 3 שנים).

הבקשה למינוי בורר חליף נדחית אפוא ורמפל תשלם לאברהם השתתפות בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

כלומר, בנגוד גמור להסכמת הצדדים כי ימנה בורר מוסכם תוך שבעה ימים; מדובר במצב אבסורדי, שבו המועד למינוי בורר נדחה זמן רב כאשר מערכת המשפט מנסה לעודד הפניית סכסוכים לבוררות, בייחוד כאשר הצדדים הסכימו לכך מלכתחילה; ככל שחולף הזמן, למבקשת נגרמים נזקים לאור פרסומים שיקריים ומכפישים של המשיבה הן בתקשורת והן פרסומים המופנים לאנשי עסקים, ולפיהם כאילו היה פגם בהתנהלות המבקשת לאורך תקופת עבודתה; למשיבה יש אינטרס לעכב את מינוי הבורר מאחר שהיא יודעת כי היא חייבת כספים למבקשת.

...

כלומר, מדובר בשאלה עקרונית העוסקת במצב בו קביעות דיוניות משליכות באופן ישיר על מהות הליך הבוררות עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסכם חתום ביניהם; אם החלטת בית הדין תיוותר על כנה כך שיתקיים דיון רק ביום 14.7.2015 (עשרה חודשים מאז שהוגשה הבקשה למינוי בורר, ושמונה חודשים לאחר שהועברה לבית הדין), המסקנה היא כי אין נפקות ממשית להסכמת הצדדים כי הסכסוך ביניהם יועבר לבורר מוסכם בתוך 7 ימי עבודה בלבד, ובהכרח יש בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בדרך המוסכמת בה בחרו הצדדים; בית הדין סטה מתכליות הליך הבוררות כהליך מהיר ויעיל; בית הדין שגה עת השווה את מעמד הבקשה למינוי בורר ואת דחיפות ההכרעה בה לכל הליך "רגיל" אחר שמובא לפניו, שכן החשיבות בניהול הליך בוררות היא אקוטית להיות דרך הבוררות דרך אלטרנטיבית ואטרקטיבית להתדיינות הצדדים.

הכרעה: לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

כאמור, טעונו של ב"כ המבקשת מבוססת על ההנחה כי שלושת החודשים שעמדו לרשותו של הבורר החלו ממועד מינויו כבורר, ביום 10.11.14, ותאריך זה - בו מונה לתפקידו כבורר מכוח מכתבו של יו"ר לישכת עורכי הדין - ממלא אחר קביעת החוק כי המועד האמור של שלושה חודשים ייחשב "מיום שהתחיל [הבורר – ב.ג.] לידון בסכסוך...", כאשר לשיטת ב"כ המבקשת, הבורר "התחיל לידון בסכסוך" מיום מינויו.

ראשית ייאמר, כי עצם סרובה של המבקשת להמשיך בהתדיינות בבוררות, למרות דחיית בקשתה לעיכוב הליכי הבוררות, נעשתה שלא כדין, וחובתה להתדיין בבוררות לפי הסכם הבוררות החל עליה, המשיכה לחול עד מתן פסקי הדין של הבורר; ואין בסמכותו של בעל דין "להודיע" באופן חד צדדי על הפסקת ההליכים ללא שעמדה זו תיתקבל בהחלטת בית המשפט.

...

[ההדגשה שלי – ב.ג.] נמצאנו למדים, כי צד הסבור שיש להביא להפסקת הבוררות - אם משום חלוף הזמן, אם משום רצונו בהעברת הבוררים מתפקידם ואם מכל סיבה אחרת - אינו יכול לעשות זאת בהודעה חד צדדית שימסור לבורר או לצד השני, כי אם באמצעות פנייה לבית המשפט, שהוא - ולא בעל הדין עצמו - המוסמך הבלעדי להורות על הפסקת הליכי הבוררות.

בית המשפט קמא דחה את סברתו של המערער והגיע למסקנה כי מניין שלושת החודשים האמור בסעיף טו הנ"ל טרם החל, שכן – 'אין ספק בעיני שלא יכולה ישיבה להיחשב ישיבה ראשונה, אם לא נאמר בה דבר, לא נעשה בה דבר והבורר אף לא שוחח עם הצד או הצדדים שהופיעו, כפי המקרה בפניי'.

על בסיס כל האמור, דין בקשת הביטול להידחות, וכפועל יוצא מן האמור, פסק הבוררות מיום 21.5.15 מאושר בזה.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 10.8.2021 בת"א 59063-05-21, בה נדחתה בקשת המבקש למינוי בורר חליף מתוך חברי מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן בהתאמה: מוסד הבוררות ו-הבורסה) לצורך המשך דיון בסכסוך שנתגלע בינו לבין משיב 1 (להלן: המשיב).

בחלוף כחצי שנה נוספת גם פנה המבקש גם למוסד הבוררות בבקשה לכנס את הבוררים ולקבוע מועד לקיום ישיבת בוררות.

...

לנוכח חלוף הזמן ולנוכח חוסר המעש המוחלט מצדו של המבקש, אין מנוס מהמסקנה כי הבוררות אכן נזנחה על ידו.

עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי גורמת לו עיוות דין חמור המצדיק את התערבות בית משפט זה. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית.

ביום 9/2/14 מינתה כב' השופטת קוברסקי את השופט בדימוס דוד גלדשטיין (להלן: "הבורר") כבורר בין הצדדים וזאת לאחר שב"כ הצדדים ביקשו בדיון מאותו מועד למנות בורר.

עיינתי היטב בבקשת רשות העירעור ובנספחיה והגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להדחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הליך הבוררות מיתנהל בהסכמה מזה מספר שנים.

...

הבקשה נדחית.

עיינתי היטב בבקשת רשות הערעור ובנספחיה והגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הליך הבוררות מתנהל בהסכמה מזה מספר שנים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.