דחיית בקשת הנאשם לשינוי גזר הדין

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (להלן: פרשת אביטל) נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (להלן"פרשת זידאן): "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 1606/17 שוא נגד מדינת ישראל, אישר בית המשפט העליון ענישה הכוללת 7 חודשי מאסר והפעלת 7 חודשי מאסר מותנה (3 בחופף ו- 4 במצטבר כך שהנאשם יירצה 11 חודשי מאסר) בנסיבות של נהיגה בזמן פסילה כאשר רישיון הנהיגה היה פקוע 15 שנים וכנגד הנאשם תלוי היה מאסר מותנה כאמור לעיל.

יתר רכיבי גזר הדין נותרו ללא שינוי.

בית משפט קמא קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-20 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילת מינימום של 10 שנים ועונשים נלווים והטיל על הנאשם עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, הכוללים הפעלת מאסר מותנה, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים וקנס בסך 1,500 ש"ח.  ערעור הנאשם נדחה, בקשת רשות ערעור נדחתה.

...

ניתוח הפסיקה שהוצגה לעיל ביחס לשילוב העבירות שביצע הנאשם בפרשה זו בנסיבות ביצוען (נהיגה בפסילה כאשר ברקע פסילה אחת של 48 חודשים כתוצאה מעבירת הפקרה ברף גבוה שלה), כאשר הנאשם מורשה במקור לנהיגה אך רישיונו פקוע 7 שנים, ומסירת פרטים כוזבים ללא ביצוע עבירות נלוות מסוג "בריונות כבישים", אני קובע מתחם ענישה לכלל העבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען שיחל ב- 6 חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 30 חודשים.

הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין או ביצוע עבירה בניגוד לסעיף 62(4) בפקודת התעבורה והכל תוך 3 שנים מהיום.

ב"כ המשיב חזר על עתירתו לדחות את בקשת המבקשת.

מן האמור עולה, כי בקשת המשיב לנכות ימי מעצר בהם היה נתון גם במאסר בגין התיק הקודם אכן תוביל למצב בו "חוטא יהא נשכר". זאת, משום שהמשמעות של קבלת עמדת ב"כ המשיב היא שלא רק שהמשיב לא השלים את עבודות השרות שנקבע כי עליו לבצע בגזר הדין בתיק הקודם אלא גם לא ירצה, בפועל, את השלמת יתרת המאסר מהתיק הקודם משום שזו "תיבלע" בתקופת המאסר (בנכוי ימי המעצר) שהוטלה על הנאשם בתיק שבכותרת.

בקשת המבקשת הועלתה בעניינינו מיד לאחר מתן גזר הדין ובטרם "קם בית המשפט מכסאו". כלל יסוד בשיטתנו המשפטית הוא כי כל עוד לא "קם בית המשפט מכסאו" מוסמך ויכול הוא לשנות או לתקן את פסק הדין אף בעיניין מהותי.

...

במעמד הדיון טען ב"כ המשיב כי על המבקשת היה להעלות בקשתה זו כבר בשלב הטיעונים לעונש, שאז בית המשפט היה נותן בגזר דינו משקל גם לנתון זה. ב"כ המשיב הוסיף כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של ב"כ המבקשת וכי אין לאפשר "מקצה שיפורים". ב"כ המשיב עתר לאפשר לו להשלים את תגובתו בכתב ולצורך כך ביקש פרק זמן של כשבועיים.

לטעמי, ניכוי של ימי מעצר ממאסר בתיק אחד אשר היוו במקביל ימי מאסר בתיק שני, ככלל איננו ראוי, ולא לכך כוונה החלטתי לנכות את ימי המעצר.

בעניין זה ראו ע"פ 8244/17 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 21.6.2018), פסקה 20: "לנאשם שהורשע אין זכות קנויה להתחשבות מצד בית המשפט באופן שיורה על ניכוי חלק מימי מעצרו החופפים לימי מאסרו, וברירת המחדל כאשר ימי המעצר הם בחופף למאסר אחר, היא כי ימי מעצר אלה לא ינוכו מן העונש. בנסיבות העניין, לא מצאנו כי ראוי המשיב להתחשבות בדמות ניכוי ימי מעצרו החופפים לתקופת מאסרו, אשר נגזר עליו בהליך פלילי אחר". משזוהי ברירת המחדל בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא היה למשיב או לבא-כוחו בסיס נאות לצפות כי מתקופת המאסר שנגזרה עליו ינוכו גם ימי מעצר בהם היה אסיר בגין התיק הקודם.

לאור כל האמור לעיל, אני מבהיר כי ימי המעצר שינוכו מתקופת המאסר שעל המשיב לרצות במסגרת התיק שבכותרת לא יכללו את ימי המאסר בהם היה נתון בגין התיק הקודם.

באשר להליך הטיפולי, שירות המבחן מסר כי הוצע לנאשם להישתלב בהליך טפולי במסגרת קבוצת עצורי בית אך זה סרב בטענה כי אינו מעוניין להמתין עד שיתפנה מקום לצורך שלובו בקבוצה והוא מבקש כי ייגזר דינו.

זאת, בעיקר נוכח חלוף הזמן של שנים ארוכות בין מועד ביצוע העבירות למועד גזר הדין ושינוי אורחותיו של הנאשם שלא שב להסתבך בפלילים; בע"פ 5713/10 יהושע אקרמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.3.2011) היתקבל ערעור הנאשם על גזר הדין שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי במסגרתו נדון ל-10 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירה של החזקת נשק (לבנת חבלה וחומר נפץ).

בית משפט זה לא היתעלם מהקשיים של הנאשם ומשפחתו בקיום הפיקוח משך תקופה ממושכת, ואף דחה הבקשה הראשונה לעיון חוזר בהחלטת המעצר בפקוח האלקטרוני והורה על החזרתו למעצר בפקוח אלקטרוני, ואולם אף לאחר מכן שב הנאשם והפר התנאים בנגוד להתחייבויותיו עד שהממונה על הפיקוח החליט מנהלית על העברת הנאשם למעצר של ממש, החלטה שקבלה אישרור של בית המשפט בהסכמת בא כוחו של הנאשם.

...

נוכח האמור סבורני כי לא יהיה זה נכון להשוות או לקרב עד מאוד עונשו של הנאשם לזה של הנאשם 2.

אכן, הנאשם נמצא כשיר לרצות מאסר בעבודות שירות, ואולם הובהר לנאשם ולבא כוחו כי חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות הוזמנה אך לבקשת בא כוחו של הנאשם, כשהובהר כי אין מקום לפתח ציפייה לעניין העונש כתוצאה ממהלך זה. מששבתי ובחנתי לעומק טיעוני הצדדים וההפניות אליהן הפנו ואת תסקירי שירות המבחן הגעתי כאמור לכלל מסקנה לפיה לא ניתן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר (ימי מעצר מאחורי סורג ובריח).

ביחס לחזרה מהודיה בתקופה שלאחר מתן גזר הדין (לרבות בשלב העירעור), ההלכה היא כי כדי שתענה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו, עליו להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, כגון (ואין מדובר ברשימה סגורה): אי-הבנתו את משמעות הודאתו, או את משמעות הסדר הטיעון (בין היתר, על רקע של העדר ייצוג משפטי); העדר אזהרה כי בית המשפט איננו חייב לכבד את הסדר הטיעון; הפרת אמונים מצד סניגורו, או כל כשל אחר בייצוג ועוד.

המערער עצמו לא ביקש להזמין תסקיר מבחן, על כן לא ברור כיצד הזמנת תסקיר שירות המבחן הייתה אמורה להביא לשינוי בתוצאת גזר הדין מושא העירעור.

מפאת כל הנסיבות שלפניי אני מוצא כי סכויי העירעור נמוכים במיוחד ואנטרס הציבור גובר על האנטרס הפרטי של הנאשם ומצדיק את דחיית בקשת עיכוב הבצוע וכך אני מורה.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בהודעת הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

מפאת כל הנסיבות שלפניי אני מוצא כי סיכויי הערעור נמוכים במיוחד ואינטרס הציבור גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם ומצדיק את דחיית בקשת עיכוב הביצוע וכך אני מורה.

לבסוף, ענינו של הנאשם 2 נותר בבית משפט זה, מבלי שצרף תיקים נוספים, ולאחר מינוי המותב הקודם לבית המשפט המחוזי, נותב התיק למותב זה. שמיעת פרשת העונש נקבעה ליום 10.07.22, וביום 03.07.22 הוגשה בקשת דחיה מטעם ב"כ הנאשם 1.

אלא, שהנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן למבוגרים, והוגשה בקשה להפקעת צו השל"צ. לפיכך, ביום 10.11.16, ניתן גזר דין משלים בענינו של הנאשם, כך שחלף 300 שעות של"צ, נגזרו על הנאשם 3 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, ללא שינוי ביתר רכיבי גזר הדין.

...

סיכום בנוגע לכלל הנאשמים בתיק זה, מוצא בית המשפט כי נסיבותיהם האישיות נדחות אחור מפני האינטרס הציבורי וזאת לאור החומרה הנלווית לעבירות, בנסיבות בהן נעברו.

לאחר שבית המשפט שמע טיעני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיות לעונש; עיין בתסקירי שירות המבחן; עיין בפסיקה מטעם הצדדים; שמע דברם האחרון של הנאשמים – דן את הנאשמים לעונשים כדלקמן: נאשם 1: 12 חודשי מאסר בפועל; הפעל 10 חודשי מאסר על תנאי וכן 5 חודשי מאסר על תנאי מגזר הדין ת/13, כששני המאסרים המותנים יופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש שהושת בסעיף א' לעיל; סך הכל, ירצה הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בתיק זה בלבד, בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור הנאשם עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י' סימנים א', ד', ח' או פרק י"א, שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור הנאשם עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י' סימנים א', ד', ח' או פרק י"א, שהיא מסוג עוון; קנס בסך 3,000 ₪, או 28 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו עד ליום 15.06.23.