דחיית בקשת הנאשם לחזרה מהודיה והשבת התיק לבית משפט לתעבורה

על פי המיוחס בכתב האישום, בתאריך 29/5/20 סמוך לשעה 11:17 נהג הנאשם רכב פרטי שברולט בבאקה על גרביה כביש 574 צפון לדרום, או בסמוך לכך, כשהוא ללא רישיון נהיגה מחמת פסילה שהוטלה עליו בתאריך 2.10.18 בבית משפט לתעבורה בחדרה בתיק מספר 9448-05-16 למשך 60 חודשים והפקיד רישיונו ביום 2.10.18; ומחמת היותו בלתי מורשה לנהיגה, שעה שמעולם לא הורשה לכך; וללא ביטוח המכסה נהיגתו.

בדיון בבקשה חזר ב"כ הנאשם על נימוקי הבקשה, וטען כי "הנאשם עומד על כך שהוא לא ביצע את העבירה בשנת 2020 והוא אף פעם לא נתפס נוהג בבקה על גרביה. היה לו ארוע בשנת 2019 אך הוא אומר שלא היה לו ארוע בשנת 2020. ומדובר היה בטעות בעובדה." (עמוד 5 שורות 18-20); ולשאלת בית המשפט – מה הפרוט של גרסת החפות של הנאשם, השיב: "אז אני אומר שאני לא מעונין לפרט מעבר למה שפירטתי בבקשה כדי לא לחשוף את קו ההגנה ומה שצריך יותר מזה שהנאשם אומר שהוא לא עשה את זה בזמן ובמקום – שבזמן ובמקום הוא לא ביצע את העבירה. היה ארוע בשנת 2019 ולא בבקשה. יותר מזה איזה ראייה אפשר להביא. יש מחלוקת ביני לבין הנאשם ואני לא יכול לחשוף אותה. אין ראיות. זה מה שהוא אומר לי. איזה ראיות אני יכול להביא? תחקרתי אותו כמה פעמים והוא עומד על זה. גם לגבי הטיעונים לעונש לגבי ההודאה יש מחלוקת. אני לא יכולתי לחשוף את זה בכדי לא לפגוע אותו. והוא עומד על זה שבמקום הזמן ובזמן הזה הוא לא ביצע עבירה." (עמוד 5 שורה 23 – עמוד 6 שורה 2 לפרוטוקול); וחזר והפנה לשלב המוקדם של הבקשה, בטרם הטיעונים לעונש.

דהיינו: הכלל הוא, כי ביהמ"ש יתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו רק "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". המחוקק לא פירש מהם אותם "נימוקים מיוחדים", אך לאורך השנים נקבע בפסיקה, כי היתר כאמור יינתן אך ורק בנסיבות חריגות, ונקבעו בפסיקה שלוש עילות מרכזיות אשר בהתקיימן ישקול בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו: פגם ברצון החופשי, כשל בייצוג המשפטי ורצון כן מצד הנאשם בחשיפת האמת העובדתית.

נקבע, כי "לעניין עתוי העלאת הבקשה לחזרה מהודאה, ייאמר כי אין די בכך שזו הוגשה בטרם מתן גזר הדין כדי לקבלה באופן אוטומאטי. בית משפט השלום בחן את המניע שהוביל את המבקש להגיש את בקשתו, לא השתכנע כי עסקינן ברצון כן ואמיתי לחזור מהודאת שוא והתרשם כי מדובר במהלך טאקטי שנועד לגרוף תועלת משפטית (ראו לשם השוואה: ע"פ 6028/13 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (20.3.2014)). בנסיבות אלה בדין נדחתה הבקשה. " רע"פ 7775/21 איימן ריאן נ' מדינת ישראל (21.11.21).

...

מן הכלל אל הפרט בפתח הדברים יצוין, כי אינני מקבלת את טענת הנאשם, כי הודייתו ניתנה מתוך טעות והבנה כי האירוע הינו משנת 2019 בכפר ג'ת, וזאת בנסיבות בהן כתב אישום, ובו מצוין המקום באקה אל גרביה והמועד בתאריך 29.5.2020, הוקרא לנאשם, כפי שצוין מפורשות בפרוטוקול הדיון, והנאשם אישר והודה במיוחס.

עם זאת, ברור ונהיר הוא כי נימוקים מיוחדים, כמשמעותם בדין, עדיין חייבים להתקיים על מנת שניתן יהא להיעתר לבקשה שכזו, ובקשה גרידא של הנאשם איננה מספקת.

וכך בענייננו, קיים נתון אובייקטיבי המצביע על חוסר שביעות רצון שהוביל את הנאשם לבקש לחזור בו מהודייתו; שכן כפי שעלה מטיעוני הצדדים בדיון מיום 7.11.22 לאחר הכרעת הדין, בעניינו של הנאשם קיים מאסר מותנה חב הפעלה בן 9 חודשים; והבקשה לחזרה מהודאה הוגשה לאחר שהמאשימה הביעה את עמדתה העונשית (למאסר מאחורי סורג ובריח, עמוד 6 שורה 4), ולאחר שבית המשפט לא נענה לבקשת הסניגור להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות; ובמצב דברים זה, לא השתכנעתי כי עסקינן ברצון כן ואמיתי של הנאשם לחזור מהודאת שווא; ובחינת השתלשלות הדברים מבססת את המסקנה, לפיה הסיבה שהביאה את הנאשם לבקש לחזור בו מהודייתו אינה אלא נקיטת מהלך טקטי, בתקווה שיהיה בו להועיל לנאשם.

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי הנאשם לא הוכיח כי התקיימה עילה המצדיקה חזרה מהודיה; ואני דוחה את הבקשה לחזרה מהודאה.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו פל"א 3403-01-21 מדינת ישראל נ' שואהנה תיק חצוני: 1006837/2020 בפני כבוד השופטת אסתר טפטה גרדי מאשימה מדינת ישראל באמצעות עו"ד מלי בנזינו נאשם מוחמד שואהנה באמצעות עו"ד רוני נוג'ידאת החלטה

הכרעה לאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות, מהטעמים הבאים: בע"פ 8777-18 פלוני נ' מדינת ישראל (29.10.19) עמד בית המשפט העליון על העילות שהוכרו בפסיקה לצורך חזרה מהודאה: הראשונה, פגם ברצונו החופשי של הנאשם במתן ההודאה, פגם זה יכול שינבע מהסתרת מידע רלבאנטי מהנאשם או אי מאי מתן הסברים מספקים לגבי ההודאה, באופן שמונע ממנו להבין את משמעות ההודאה ותוצאותיה.

ביום 28.10.20 הוגשה מטעם הנאשם, בתיק בו נפסל, בקשה לביטול פסק דין, שנדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 5.11.20.

אפנה בעיניין זה לדברי בית המשפט העליון בע"פ 3914/08 עאמר עאסלה נ' מדינת ישראל (08.09.2008) כי "היות הנאשם מיוצג הוא על פי רוב, מטבע הדברים, שיקול כנגד התרת החזרה מהודיה." אשר לעילה הנוספת שהוכרה בפסיקה, כשל בייצוג, הרי שזו לא נטענה ואין מקום שאתייחס אליה.

...

עיינתי בטענותיו של הסנגור, אולם אני סבורה שיש לדחותן.

בנסיבות אלה טענת ב"כ המבקש כי נפלה טעות וכי הנאשם לא היה פסול בעת האירוע, נדחית.

לפיכך, בקשת הנאשם לחזרה מהודאה נדחית.

ביום 12.5.22 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א-1961.

ביום 15.5.23 היתקיים דיון טיעונים לעונש ובו נדחתה בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו, וב"כ הנאשם ביקשה להתפטר מייצוג הנאשם.

שירות המבחן הציע לנאשם להישתלב בהליך טפולי, אולם הנאשם השיב בשלילה בהעדר נזקקות טיפולית לטענתו, ומסר כי לא יבצע עבירות נוספות בעתיד.

נוכח האמור, בדיון מיום 19.12.22 הופנה הנאשם לועדת איבחון במשרד הרווחה, אולם מהודעה שהתקבלה לתיק בית המשפט מיום 23.1.23 מאת מנהלת מרכז האיבחון, עלה כי הנאשם כלל אינו מעוניין להגיע לועדה לבצוע האיבחון.

בית משפט שלום קבע מיתחם ענישה הנע בין מספר חודשים לבין 20 חודשי מאסר בפועל וכן 2-5 שנות פסילה בפועל ועונשו של הנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד נגזר ל-12 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים בחופף, פסילה בת 3 שנים והפעלת התחייבות על סך 20,000 ₪.

ערעור לבית משפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור.

...

זאת ועוד, על אף החלטתי כי יוכל להביא חוות דעת מטעמו, הנאשם נמנע מלעשות כן. על אף האמור, משהועלתה אינדיקציה לרקע נפשי בתסקיר שירות המבחן, וגם אם לא הוכחה כדבעי, אתן משקל מה לקולה למצבו הנפשי של הנאשם.

לאחר ששקלתי את כלל הנתונים סבורני כי יש לקבוע את העונש הראוי ברף הבינוני-נמוך של המתחם.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו פ"ל 10677-06-20 מדינת ישראל נ' עואודה תיק חצוני: 226172/2020 לפני כבוד השופטת אסתר טפטה גרדי מאשימה באמצעות עו"ד תומר יצחקי מדינת ישראל נאשם גסיב עואודה באמצעות עו"ד יוסף יעקובי החלטה

בתיק הנוסף, ביום 13.9.23, נוכח בקשת ב"כ הנאשם, עו"ד ענבתאווי, לצירוף התיק שלפני, והודאתו בשני האישומים, התיר בית המשפט את צירוף שני האישומים, הנאשם הורשע בשני האישומים, ההליך נדחה לטיעונים לעונש.

במקביל, ביום 18.9.23, הוגשה בתיק הנוסף, באמצעות הסניגור שלפני, בקשה שכותרתה "בקשה מוסכמת לחזרה מהודיה ולהסדר טיעון". בגוף הבקשה התבקש בית המשפט להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו בתיק המצורף וזאת, בהסכמת ב"כ המאשימה.

בית המשפט התבקש להשיב התיק לשמיעת הוכחות.

בע"פ 5715/07 רנטו סבן נגד מדינת ישראל, נפסק כי - " סעיף 153(א) לחסד"פ מאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. ככלל, בתי המשפט מאפשרים לנאשם לחזור בו מהודייתו בנסיבות חריגות, כגון מקרים בהם הוכח כי הנאשם הודה שלא מרצונו החופשי, בכפיה או כאשר לא הבין את משמעותה של ההודאה". בהודאה, בעקבות עסקת טיעון, הנטייה תהא שלא להעתר לבקשה, אלא אם כן קיים חשש ממשי שניתנה בנגוד לרצונו האמתי של המבקש (ראו י. קדמי, "על סדר הדיון בפלילים", חלק שני, עמ' 1382, מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009).

...

אני סבורה כי אין זה המקרה שלפני.

לפיכך, הבקשה לחזרה מהודאה נדחית.

נוכח ביטול הצירוף, אני מורה על חידוש ההליכים בתיק שלפני.

אשר על כן, ביקש המערער לקבל את העירעור, לאפשר לו לחזור מהודאתו, לבטל את כתב האישום שלגביו ניתנה החלטת סגירה או לחילופין להחזיר את התיק לבימ"ש קמא לשלב ההוכחות.

המערער הגיש "בקשה מוסכמת לחזרה מהודיה" וטען כי הודעת בא כוחו החדש להודות בכתב האישום נעשתה במטרה אחת ויחידה והיא צרופו של תיק דנן לתיק האחר שהתנהל בבית המשפט בנצרת, אך התיק האחר הסתיים ללא צירוף תיק זה, ולאחר שהמשיבה נתנה הסכמתה לחזרת המערער מהודייתו בתיק דנן, לכן ביקש המערער לחזור בו מהודאתו, בקשה שנדחתה ע"י בימ"ש קמא.

נקבע בפסיקה, כי שיקולים טאקטיים ש"השתבשו", אינם מצדיקים חזרה מהודאה (רע"פ 7705/95, ישראל לונקר נ' מדינת ישראל, (31/12/1995), במקרה זה הודה הנאשם בבית משפט לתעבורה ובקש צירוף תיקים אך משהשתבש הצירוף- ביקש לחזור בו מההודיה ומהצירוף).

...

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר דחה את בקשת המערער לביטול כתב האישום.

אשר על כן, סבורני כי לא נפלה כל שגגה בדחיית בקשת המערער לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.