דחיית בקשת המדינה למעצר לשם ערעור אין סיכון נמלטות

במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשתו של העותר לשיחרור מוקדם, תוך פירוט הנימוקים הבאים: העותר "ממזער מחומרת מעשיו", לא ניתן לשלבו בהליך טפולי בשל תקופת המאסר הקצרה, משתף פעולה באופן חלקי, מקשה על בחינת צרכיו הטיפוליים, וביצע עבירות משמעת במהלך המאסר והתנהגותו שלילית.

מקדמית, נזכור כי - "כעיקרון, לא עומדת לאסיר זכות מוקנית לשיחרור מוקדם על תנאי ממאסרו, ועליו רובץ הנטל לשכנע את הרשות המוסמכת על פי החוק כי הוא ראוי לשיחרור מוקדם וכי שיחרורו אינו מסכן את שלום הציבור... הרשות המוסמכת – בין אם נציב בתי הסוהר (על פי סעיף 2 לחוק), ועדת השחרורים (על פי סעיף 3 לחוק), או ועדת השחרורים המיוחדת (על פי סעיפים 4 ו- 5 לחוק) – היא הגוף המקצועי האמון על יישום אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בתחום זה (רע"ב 10164/03 נגר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 612, 612). שיקול הדעת המוקנה לרשות הוא רחב, ובית המשפט יימנע מהתערבות בהחלטתה, אלא במקרים חריגים בהם נפל בהחלטה פגם משפטי מהותי, כגון הפרה מהותית של כללי הצדק הטבעי, או חוסר סבירות קצוני (רע"ב 1942/05 צעלוק נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 3228, 3230; 89/01 הועד הצבורי נגד ענויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871; רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236, 239; רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2006(1) 1527, 1530)." רע"ב 873/07 נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר (21.2.2007).

בנוסף, נזכיר כי בתחילה, הושתו על העותר שבעה (7) חודשי מאסר והעונש הופחת לכדי חמישה חודשים במסגרת ערעור שהוגש מטעמו.

ככל שקיימת עבירת משמעת אחרת אשר בגינה הורשע – מן הראוי היה לציין מהי על גבי הטופס שהוצג להרכב (טופס הכולל 4 עמודים, אשר כותרתו "דוח תלונת סוהר על היתנהגות אסיר/עצור/עצור מנהלי/לוחם בלתי חוקי", המהוה מיסמך הכולל את "כתב האישום" כנגד האסיר, את תשובת האסיר, את הראיות מטעם הסוהר או שב"ס, את הראיות מטעם האסיר, את הכרעת הדין, את הטיעונים לעונש ואת העונש).

...

בכל מקרה, ואף בהתעלם מהעבירה השנייה, עסקינן במי שלחובתו עבירת משמעת אשר בוצעה פחות מחודשיים לאחר שהחל לרצות את מאסרו – ולא מצאנו כל בסיס להתערבות בהחלטה המשיבה אשר סומכת, בין היתר, על כך שהעותר ביצע עבירת משמעת וכי התנהגותו שלילית.

לסיכום, אין לראות בהחלטת המשיבה לסרב לשחרור על תנאי של העותר מהמאסר משום חריגה ממתחם הסבירות, ואין להתערב בה ולשנותה.

העתירה נדחית.

בית המשפט קבע כי עניינם של המערערים אינו עולה עד כדי סיכון כפול גם לפי הגישה המרחיבה שכן כלל לא הוגש נגדם כתב אישום.

לעניין טענת המערערים לפיה הם הופלו לרעה לעומת גב' הילה חייט אשר ארצות-הברית לא ביקשה את הסגרתה טוען המשיב כי זו החלטה של הרשויות בארצות הברית והן הכתובת לטענה זו. המשיב דוחה גם את טענת המערערים 7-4 לפיה יש להבחין בינם לבין מינהלי ויוזמי הקשר העברייני.

העובדה כי כנגד המערערים ניפתחה חקירה משטרתית, במסגרתה הם אף נעצרו, וזאת בטרם הוגשה בקשת ההסגרה, אין בה בכדי לשנות מסקנה זו. "הגנה מן הצדק" דוקטרינת "הגנה מן הצדק" הוכרה כטענה העומדת לנאשם בהליך פלילי והיא חלה גם בהליכי הסגרה, בין אם כטענה עצמאית הנובעת מהדין הפלילי הכללי ובין אם כחלק מהסייג הקבוע בחוק ההסגרה שעניינו בעיקרון תקנת הציבור (עניין מונדרוביץ, בפיסקה 117; פרשת רוזנשטיין, בפיסקה 10).

הסגרת המערערים אינה עומדת במקרה זה בנגוד לעקרונות הצדק והמוסר הנהוגים במדינת ישראל והמערערים לא הצביעו על כל נימוק אשר יש בו בכדי להוות צידוק לסרוב לבקשת הסגרה אשר מקיימת את התנאים הקבועים בחוק ואת התכליות העומדות בבסיסו.

...

לאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות שהגיש המערער הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מניעה להסגרתו לארצות-הברית.

סוף דבר לסיכום, מסקנתי היא כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להכריז על המערערים כברי הסגרה לארצות-הברית.

לכן, לו תשמע דעתי דינם של הערעורים להידחות.

להודעת העידכון צורפה החלטתה המפורטת של רשות האוכלוסין וההגירה, אשר בסיומה נקבע כי: "לאחר בחינת כלל הראיות שהוצגו ובחינת המידעים מארץ מוצאם של העותרים [המערערים] אין אנו מוצאים לנכון לשנות את ההחלטה בעיניינם ולא התרשמנו כי קיימת סכנה אמיתית לחייהם או לחירותם של העותרים באם ישובו למדינת מוצאם." בהמשך להודעה זו, עתרו המערערים לקבל את הערעורים כנגד ההחלטה לדחות את בקשותיהם על הסף ולקבוע כי הם רשאים לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד ההחלטות גופן.

על מנת לקדם את הערעורים ללא שהות נוספת, החלטנו לדחות את בקשת המערערים, אך לאפשר לצדדים השלמת טיעון בכתב בטרם ההכרעה בעיניינם, כפי שיפורט להלן.

יתרה מכך, האסמכתאות שהציגו המערערים לתמיכה בטענתם לרדיפה אחר אנשי FPI נגעו בעיקרן לאירועים שהתרחשו בסמוך למעצרו של גבאגבו ביוני-ספטמבר 2010, אותם ניתן לייחס למצב הפוליטי במדינה באותה העת.

...

בעיקרו של דבר, לא שוכנעתי כי פעילות המערערים במסגרת הסניף הישראלי של מפלגת ה-FPI מקימה כשלעצמה חשש מבוסס לרדיפה פוליטית או סכנה לחייהם או לחירותם בחוף השנהב.

לאור האמור, אין מנוס מלהותיר את ההחלטה על דחיית בקשותיהם של המערערים על כנה.

משהגעתי למסקנה כי אין בראיות החדשות כדי לשנות מן המסקנה בדבר דחיית בקשותיהם של המערערים סבורני כי אין צורך בעריכת ראיונות למערערות בעע"ם 8131/12 ובעע"ם 8133/12.

בבית המשפט העליון ע"פ 8430/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: גיא מצה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 21991-04-20 מיום 24.10.2022 שניתן על ידי סגן הנשיא כב' השופט ב' שגיא תאריך הישיבה: כ' בכסלו התשפ"ג (14.12.22) בשם המערער: עו"ד גבאי בשם המשיבה: עו"ד עודד ציון ][]החלטה

רקע עובדתי ביום 21.4.2020 הוגש כנגד המערער כתב אישום (שתוקן בהמשך), המייחס לו עבירות של ייצור, הכנה והפקת סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן הפקודה); החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודה; החזקת חצרים לשם הכנת סם מסוכן לפי סעיף 9(א) ו-(ד) לפקודה; היתנגדות למעצר לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; ונטילת חשמל לפי סעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כעולה מהתסקיר האחרון של שירות המבחן מיום 20.6.2022, שירות המבחן מציין את החשיבות של הישתתפות המבקש בתוכנית טיפולית במסגרת השרות, וכי הישתתפות כזו יש בה כדי להפחית את הסיכון להישנות עבירות נוספות.

דחיית הבקשה עלולה להביא לכך שהדיון בערעורו של המבקש ביחס לרכיב עונש המאסר בפועל יהפוך לתאורטי.

...

מנגד טענה ב"כ המדינה כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ושמיעת הטיעון בעל פה, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה.

בלא להתייחס לסיכויי הערעור של המבקש, וגם אם נניח כי סיכויי הערעור להתקבל הם אכן נמוכים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה.

לכן, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המערער וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידיו לבית משפט זה. ת

ביחס לאפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, הדגיש בית המשפט כי נוכח העבירה המיוחסת לו וההערכה בתסקיר כי גורמי הפיקוח המוצעים אינם מהוים מקור סמכות מספק בעבורו, אין במתוה חלופת המעצר המוצע חלופה מספקת לרמת הסיכון הנשקפת מהעורר ולא הובאו טעמים מיוחדים וכבדי משקל המצדיקים סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

המערער הגיש כבר בשלב זה, חוות דעת מומחה מטעמו, ולפיה, לאור פגיעה בדלת הרכב, ניתן להסיק כי הקליע ניתז מלמטה כלפי מעלה, עבר דרך הדלת והתפרק במעופו, כאשר חלק מהקליע פגע בראשו של המנוח ורסיס נוסף פגע בכתפו.

ככלל, במסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בית המשפט לא ניכנס לדיות הראיות, אך במקרה דנן, הבקשה לעיון חוזר והבקשה להארכת המעצר, נדונים כמיקשה אחת, ויש בפגיעה בעוצמת הראיות כדי להשליך על נקודת האיזון, ולהסיטה לטובת העורר.

סוף דבר, שאני דוחה את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר, בכפוף לכך שתוצע ותתקבל חלופת מעצר הולמת לעורר.

...

אכן, "גם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר" (ראו, לדוגמה, בש"פ 9159/16 אבו זינה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 והאסמכתאות שם (5.12.2016)).

סוף דבר, שאני דוחה את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר, בכפוף לכך שתוצע ותתקבל חלופת מעצר הולמת לעורר.

בשלב זה, ועד להחלטה של בית משפט קמא, אני מורה על הארכת מעצרו של העורר.