דחיית בקשת הארכת מועד על ידי נאמן

בקשר להארכת המועד, ב"כ המערערת אינו מכחיש כי הכרעת הנאמנת בבקשה לעיון חוזר בהכרעתה בתביעה החוב נשלחה אליו בדוא"ל ביום 4.5.21, אולם הסביר (בצרוף תצהיר עובד משרדו) כי המשרד היה בשיפוצים וצפה בהחלטה רק ביום 7.6.21.

בתגובתה פירטה את המועדים הרלוואנטיים להליך זה, ביום 5.8.20 הגישה המערערת תביעת חוב בסך 650,000 ₪, אשר הוכרעה על ידי הנאמנת ביום 1.3.21 על סך של 220,392 ₪.

בע"א 3932/21 אלי בוארן נ' כונס נכסים הרישמי, 11.08.2021, נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, בחלוף מספר ימים מהמועד הקבוע, אולם עולה כי ניתן משקל רב לסכוי הנמוך של העירעור.

...

סוף דבר הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור נדחית.

הערעור נדחה לגופו מהטעמים שפורטו לעיל.

בנסיבות העניין, לאור הסיבה בגינה נדחה הערעור לגופו, אין צו להוצאות.

הסעיף ממשיך וקובע כי: "הכונס הרישמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". טענת המבקש כי המועד להגשת תביעות חוב של עובדים הינו 7 שנים, ואלה אינם כפופים למגבלת הזמנים בסעיף 71(ב) הנ"ל, אינה נתמכת בכל מקור נורמאטיבי, אף לא בפסיקה המצוטטת על ידי המבקש בבקשתו, וכפי הנראה לא בכדי.

בנסיבות אלה, בדין ובצדק נדחתה תביעת החוב של המבקש על ידי הנאמן.

...

ככלל, ניתן לסכם כי על פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי גרימת נזק למי מהצדדים, אי חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, ניתן לשקול בחיוב להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 27.06.2017); רע"א 1883/15 משה חי שיבר נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 09.08.2015)).

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, בקשתו של המבקש נדחית, בין על הסף ובין לגופה.

בהתחשב במצבו הנטען של המבקש והואיל ובסופו של יום עסקינן בעובד של החברה שלא צלח במיצוי זכויותיו, אני מורה למבקש לשלם לקופת המפרק ולביטוח הלאומי, כל אחד מהם בנפרד, הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,500 ₪ (היינו: סכום כולל של 3,000 ₪ לשני המשיבים גם יחד).

למעלה מן הצורך, יצוין כי למרות שתקנה 122(ג) לתקנות חידלות פרעון קובעת כי מועד העירעור על החלטת נאמן הדוחה בקשה להארכת מועד על הגשת תביעת חוב הנה בתוך 15 יום ממועד מסירת ההחלטה (בעיניינו, 15.6.2022) הרי שבמקרה זה בית המשפט דן בבקשה למרות שתיק העירעור ניפתח באיחור רק בתאריך 6.7.2022, ולאחר שבתחילה ניפתח בתאריך 3.7.2022 במסגרת תיק חדל"פ 17.11.2021 ומבלי שהוגשה על ידי המערערת בקשה להארכת מועד להגשת העירעור.

...

טענות הצדדים : לטענת המערערת, לא רק שצו פתיחת ההליכים לא נשלח אל אביה למרות שהינו נושה של החייב, אלא שגם לא נשלחה אליו הודעה בדבר זכותו להגשת תביעת חוב, ולכן יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות לנאמן לבחון את תביעת החוב.

בשולי הדברים אציין כי אין בית המשפט מתעלם מהאיחור הלכאורי אשר נובע מפגם טכני בהגשת הערעור, אולם סבורני כי מכלול הנסיבות מקים את אותם טעמים מיוחדים המצדיקים לבחון הדברים לעומקם.

לעתים ההיצמדות לכללים הפרוצדורליים עלולה להביא לעיוות דין, ובמקרה דנן סבורני כי על בית המשפט והנאמן למנוע עיוות דין (אשר כאמור – ממילא התביעה שרירה וקיימת ככל שהבקשה למתן צו שיקום כלכלי תידחה).

סוף דבר : הערעור מתקבל באופן שאני מורה לנאמן לבדוק את תביעת החוב של הנושה, ולבטל את ההחלטה המורה על דחייתה ללא בדיקה בשל איחור בהגשתה.

בית המשפט קבע בהחלטתו כך: "עמדת הנאמן מקובלת עליי, ואין סיבה להקדים בהליך זה את מכר הבית לסדר הדברים הרגיל של הגשת תביעות חוב, בדיקתם על ידי הממונה ודיון בצו שקום כלכלי... על הנושה להגיש תביעת חוב ולאחר הכרעתה, והנאמן יגיש בקשות מתאימות ביחס לנכס, לאחר גיבוש מצבת הנשייה." (הסימון בקוו תחתון, כאן ולהבא, לא במקור, מ"ש) ביום 6.1.2022 הגיש המערער בקשה לביטול צו פתיחת ההליכים.

בעירעור נטען שדחיית הבקשה להארכת מועד מהוה "חוסר תום לב קצוני מטעם הנאמן", בלשון המערער, שדחיית הבקשה תיפגע ביחיד עצמו, שכן תביעתו תיוותר על כנה ואין בהחלטה "כדי לפגוע במערער להגיש בקשה לאכיפת פסק הדין שבידו אשר לא התיישן". עוד טען המערער שטרם ניתן צו שקום כלכלי, שהיה על הנאמן לנקוט בגישה המקילה ביחס לבקשתו להארכת מועד, בהתייחסו להילכת מלונות רותם (רע"א 9802/08 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה עריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) (בפרוק) [פורסם בנבו, 21.8.12]).

בית המשפט קבע שם כך: "העובדה כי המחוקק בחר לעגן את המועד להגשת תביעת חוב בחקיקה ראשית וכחלק מתיקון חקיקה רחב יותר, כאשר קודם לכן המועד היה מעוגן רק בחקיקת משנה (ראו תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל) מלמדת כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודה אינה בעלת משמעות טכנית בלבד. מדובר בהוראה מהותית שעשויה להיות לה חשיבות רבה באשר לאופן התנהלותם של הליכי חידלות פרעון. לפיכך, עלינו לפרשה גם מתוך היתחשבות בתכליותיהם של דיני חידלות הפרעון ולעמוד על האופן שבו היא מישתלבת בהם." עוד נקבע: "סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפרוק או הכנוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מיתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

...

בית המשפט קבע בהחלטתו כך: "עמדת הנאמן מקובלת עליי, ואין סיבה להקדים בהליך זה את מכר הבית לסדר הדברים הרגיל של הגשת תביעות חוב, בדיקתם על ידי הממונה ודיון בצו שיקום כלכלי... על הנושה להגיש תביעת חוב ולאחר הכרעתה, והנאמן יגיש בקשות מתאימות ביחס לנכס, לאחר גיבוש מצבת הנשייה." (הסימון בקו תחתון, כאן ולהבא, לא במקור, מ"ש) ביום 6.1.2022 הגיש המערער בקשה לביטול צו פתיחת ההליכים.

מערער שמגיש בקשה ללא כל הנמקה, דינה להידחות, ובפרט כאשר זו אף לא עומדת בתנאי הסף של הוראת החוק המפורשת.

בנוסף, סוף דבר, לא מצאתי בטענותיו של המערער כל נימוק שיש בו כדי להצדיק התערבות בהכרעת הנאמן.

משכך, ובהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הערעור נדחה.

הממונה הגיש ביום 5.9.2022 את המלצתו בהליך העקרי והמליץ על העמדת דיבידנד בשיעור מלא על ידי החייב, אך עם זאת ציין כי יש צורך להדרש לבירור והכרעה בעניינים שונים ובכלל זה בעירעור שהוגש בגדריו של הליך זה על החלטת הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בגין דמי מזונות.

...

המערערת טענה בתשובתה, בעיקרי הדברים (תוך שחזרה על חלק מהטענות שהעלתה בכתב הערעור למרות שלא היה לכך מקום), כי הנאמן צירף לתגובתו ראיה חדשה- חילופי ההודעות בווטסאפ, ללא נטילת רשות מבית המשפט; המשיב לא ציין בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים את פרטי ההתקשרות עם המערערת ולא שלח אליה את הצו; הנאמן לא ווידא את קבלת הצו על ידי המערערת; המערערת לא הייתה מיוצגת בתקופה הרלבנטית; ב"כ המערערת הודיע לנאמן ביום 4.4.2022 שתביעת החוב תוגש ביום 28.4.2022; המדובר בחוב מזונות בדין קדימה; ילדיו הקטינים של המשיב הם הנושה האמתי; המשיב עבר להתגורר בנתניה ועול גידול הקטינים נותר על המערערת שנותרה באילת; יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני הנושים האחרים, מה גם שמדובר בנושים מקצועיים; הנאמן מצוי בקשרים עסקיים עם אחד הנושים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"); בדו"ח ממצאי הבדיקה ציין הנאמן כי המערערת יודעת על הליך חדלות הפירעון "... שכן היא צד להליך קציבת המזונות", אך הבקשה לקציבת מזונות הוגשה על ידי הנאמן ביום 28.3.2022; הנאמן מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שציין בדו"ח ממצאי הבדיקה לגבי מועד ידיעתה של המערערת על ההליך; הנאמן הגיש את הבקשה לקציבת מזונות בשיהוי של ממש; ההודעה בווטסאפ נעשתה לאור איום של המשיב על נקיטת הליך של חדלות פירעון; הודעת הממונה מיום 26.5.2021 נשלחה לכתובת שאינה קיימת ומעולם לא הגיעה למערערת; בשים לב לכלל נסיבות העניין יש לקבל את הערעור.

המערערת טענה שהיה על הנאמן לוודא שהיא יודעת על מתן הצו, לפי מצוות תקנה 75(א) לתקנות, אך אין בידי לקבל את הטענה.

עם זאת, סבורני שטרם נחצה קו פרשת המים בכל הנוגע לאינטרס ההסתמכות של הנושים.

יוצא אפוא שבית המשפט טרם נדרש לבירור בעניין תכנית השיקום הכלכלי של המשיב ובנסיבות העניין סבורני שטרם התגבש אינטרס ההסתמכות של הנושים.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל על החלטת הנאמן בעניין דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב.